רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קיז

לא תרצה להנשא לו שישמדו אותה בעל כרחה והיא מרוב פחדה נתדצת להנשא לו ועבר על שבועתו ונשאה ואחר כך נתחרט ורצה לגרשה בעל כרחה להנצל מן העברה של שבועת אשתו הראשונה והאשה השניה לא שמעה לקבל גטה אבל הלכה וצעקה לפני כמה אנשים מהקהילות לאמר למה תהיה כזאת בישראל שיקום פלוני ויגזם עלי בכמה מיני גזומים להנשא לו ואחר שנשאתי לו עתה הוא רוצה לגרשני בעל כרחי ונתקבצו על זה ונמנו וגמרו שלא יורשה ל לגרשה בעל כרחה מפני שהמנהג של הקהילות הוא שלא יגרש שום אדם אחד בעל כרחה של אשתו אלא ברצונה וכל שכן האיש הזה בפרט שנשאה בעל כרחה שלא יהא רשאי לשלחה כל ימיו עד שתתפיס היא להתגרש ממנו שהרע לעשות לישא אותה בעל כרחה אשר לא כדת וכן לא יעשה ואנכי כששמעתי דבריהם וגזרתם עמדתי מרעיד וצעקתי אמרתי לא זו הדרך ולא זו העיר כי מה שגזרתם שאינו רשאי לגרשה בעל כרחה מפני שמנהג הקהלות הוא שלא לגרש האשה אלא ברצונה הוא שבוש גמור מפני שאין מנהג הקהלות גדול מחרם רבנו גרשון מאור הגולה במקום שקבלו החרם שלו ואם החרם של רבינו גרשון איננו יכול לעמוד במקום דחוי מצוה או במקום עברה כל שכן מנהג הקהלות ובן בנו של קל וחומר כשלא נתקן המנהג ההוא על פי עצה וזקנה ולא על פי שום חכם מהחכמים אלא שהתנהגו בו מעצמם והראיה על זה שאמרנו שאין חרם רבינו גרשון עומד תשובה מההיא שהביאה המרדכי בפרק החולץ אם הזקנה מותרת אליכם אם לאו וכתב שם שבא הדבר לפני רבותינו בוועד הקהלות רבני שפרא וכפאוה שתתן ר' זקוקי' ליבם שהיתה תובעת לחלוץ והם רצו ליבם ואע"פ שהיו להם נשים והיבמים היו אומרים תקנת רבינו גרשון לא הי' במקום דחוי מצוה ולא שמעתי שהיה פוצה פה שהיה אוסרה להתיבם מפני זקנתה ומסים בה שאלו היה בדבר אסור יבום לא היתה נותנת כלום כי קרוביה קרוב למלכות היו עכ"ל ש"מ דטענת היבמים נמי שאמרו שתקנת רבינו גרשון לא היה במקום דחוי מצוה טענה מעלייתא היא דאם לא כן היה בדבר אסור יבום ולמה כפאוה לתת ר' זקוקים ליבם כדדיק איהו גופיה לענין זקנה ובפרק המדיר כתב בשם הר"ם שהאשה העוברת על חרם או שבועה עוברת על דת משה היא דהוה ליה נודרת ואינה מקיימת ויכול לגרשה בלא הסכמת הקהלות דהינו בעל כרחה ומסיים בה דאדרבא פשיטא שלא תקן רבנו גרשון תקנתו לעכב על ידו שלא יעשה מצוה וכן מצאתי בהלכה למעשה שאמר ליבם זאת יבימתך העומדת אצלך אם תרצה ליבמה גם אם יש לך אשה רשאי אתה ליבמה דתקנת רבינו גרשון לא נתקנה על כך מכל הני משמע שתקנת רבינו גרשון החרם שלא היתה במקום דחוי מצוה ושאין צריך בזה אפילו התרה כל שכן מנהג הקהלות שאין שם אלא מנהגא בעלמא: סימן מז. טופס פסק החכם הרב יעקב ן' חביב ז"ל על יבמה שזקוקה ליבם משומד והוא אוסר בראיות תלמודיות גם הגיוניות עצמיות

תורת אמת היתה בפיהו ומפיה אנו חיים להורות את בני ישראל לשמור את דרך עץ החיים האמתיים בכל הדברים פרטיים תמיד כל היום מתחדשים ולא תקיף בהם הידיעה הדרך ישכון אור להביט אל השרשים הכוללים מזה ומזה הם כתובים משפטים ישרים חקים ומצות טובים וכי יפלא ממנו דבר למשפט יען וביען נפל מחלוקת בין החכמים מפרשי המשניות והתלמוד הללו אוסרין והללו מתירין נשא עינינו אל היתד התקועה במקום נאמן אשר כתב משה בתורה מפי הגבורה אחרי רבים להטות כן הדבר הזה אשר אנחנו בו והוא לפסוק הדין ביבמה שיש לה יבם משומד בעת קדושי אחיו וגם בעת פטירתו אם היא אסורה או מותרת ויש פני ההוראות לכאן ולכאן ודברי גאוני עולם אלה מזה ואלה מזה, לא בעבור זה יעלם ממנו דרך האמת כדת מה לעשות בזמנינו זה וזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם ללכת מן הקודם אל המאוחר ולחפש במשנה ובתלמוד אם יש שום זכר או רמז לדין זה ואם לפרש כונת אמיתת הגמרא נצטרך לאורה הלא לנו נר ה' נשמת אדם הגדול שמעניקים חמה מחכמתם רבינו הגדול מאיר אורנו מגלה עמוקות ספקותינו הרב אלפסי ז"ל אשר הנחנו בדרך אמת ודרך תבונות הודיענו בדרך קצרה וארוכה מה רב טובו הצפון לנו בסייג לחכמה שתיקה ומשם נפרד אל הנחלים הגדולים הולכים עליהם הלא המה ספרי הפוסקים ז"ל והראשון בסדר דברים ובזמן אחרון הגאונים הר"ם במז"ל ואחריו סמ"ג להר"ם מקונצי ז"ל גם בספרי מפרשי התלמוד שלמים וכן רבים ועוד ספרי פוסקים אחרונים קרובים אלינו אשר תלמידיהם אנחנו ומימיהם אנו שותים ובפרט פסקי הרא"ש ז"ל אולם בתשובת הגאונים אין ספק שיש בהם תילי תילים של הלכות אבל כבר נלקט הסולת הנמצא מחודש בהם והועתק בספרי רבותינו הפוסקים הנזכרים ומה שלא נזכר שם היה להיות פשוט אצלם שאיננו מסכים לאמת וכאשר דאינו בעינינו כי יש מחלוקת בפסק דין זה כתוב בספרים הנזכרים אין צריך לומר כי אם רבו האוסרים עלינו לקיים אחרי רבים להטות אלא אף על פי שיהיו האוסרים והמתירים שקולים בחכמה ובמנין אית לן תרי טעמא לאיסורא האחד דספיקא דאורייתא לחומרא השני שנאמר שב ואל תעשה שאני כי אם ראינו שחכמינו זכרם לברכה העמידו דבריהם לבטל דברי תורה בשב ואל תעשה כל שכן שאנחנו חייבים לבאור בדרך זה ונעמוד בשב ואל תעשה רוצה לומר ישאר הדרך כמות שהוא והעמד אשה על חזקתה היכא דקימא קימא ולא תהיה לאיש בלא חליצה עד יבא מורה צדק. והלא טוב לדרוש ולתור אם נמצא מקום להכריע אל האסור בטעם וטעמים מוכרחים אמתים והנני צריך לזכור בקוצר הנמצא כתוב בספרים הנזכרים הנחמדים מזהב ומפז רב מבואר נגלה לדרדקי דבי רב ואף על פי שהדרך הנכון היה לזכור ראשונה הנמצא במשנה ובגמרא כדי לילך מן הקודם אל המאוחר כמו שזכרתי ראיתי לחקור ראשונה בלשון הגאונים ז"ל בדין זה ויהיה הצעה מה שאכתוב בהבנת כוונת דבריהם לזכור מיד לשון משנה ותלמוד ואחר כך לשון הרי"ף ז"ל ואף על פי שדברי רב יהודאי העתיקום רבים בפנים שונים ראיתי לזכור פה דבריו ודברי רב שרירא גאון ז"ל בלשון שכתבום הרב בעל העטור והרב בעל הטורים והמרדכי ז"ל וכלם העתיקום בסגנון אחד.