רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קיד

עוד שאל לי השואל אם אחד מהאומות קרא ליהודי אחד מאותם שהסכימו בהסכמה שיוליך לו בגדים ופלפל בביתו ואמר לו אותו היהודי איני יכול כי כך עשו חרם ואמר לו הראני מי עשה זאת התקנה שאוליך אותו בדין ולא רצה היהודי להראות מי ומי רק הלך ללוי שהוא השתדל בתקנה ואמר לו מה אעשה עתה אמר לו לוי לך ואני נותן לך רשות והלך כי פחד לוי בעצמו שלא יעשו לו שום בושת באי זו מכה אם עבר לוי על חרם ההסכמה שהסכימו ביניהם כי אצלם נראה שהוא הדם ומאחר שעשו החרם בסתם מי שם אותו לאיש שר ושופט לתת רשות לשום אדם ללכת עם הסחורות משדם בית ואם צריכים לנהוג בזה האיש לוי כמנודה מחמת דבורו או נאמר דמצי אמר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ויהיה אותו היהודי שהלך עובר על החרם הוא לבדו ולא שלוחו או נאמר כי המשלח נקרא מזיד והשליח שוגג או נאמר שיהיה לו ללוי שום עונש לדעת מה דינו או נאמר שלוי וכל המסכימים עוברים על החרם מאחר שהם אין נוהגים עם אותו שהלך כדין מנודה כמו שכתבו בהסכמתם נא אדוני אל ישליך כבוד תורתך דברי אלה וישיביני אדוני הדין לבד על ידי זה הישמעאל והיה זה שלום ואין לומר כי בטעות הוא החרם שעשו כי כבר אמרו שהם יודעים שאין בדין ויק רק הם רוצים להסכים בזה א"כ לגבי דידהו נדאה שהוא חרם ולא לגבי מי שלא הסכים אם לא נאמר שחשבו שיכולים לכוף המועטים אם לא יהיה פנאי לכבוד תורתך להשיב על ידי זה על כל השאלות ישיב כבוד תורתך תשובה על חרם הסכמתם אם הוא חל אם לא ולפום ריהטא מצאתי בס' כל בו תשובת שאלה בס' קמ"ב המתחלת שאלה זו שאלו רבני טרייויש לר' יאודה כהן יצ"ו וכו' וכמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מינה ממה יכולים לעשות הסכמה ואם עושים מחמת שנאה גם כתב שם וז"ל אבל אם ח"ו עוברים בני עיר אחרת על התורה או על הדין או שהורו על א' מכל המצוה שלא כהלכה רשאים הם בני עיר אחרת לכופם ולהחרימם כדי להחזירם למוטב ואין יכולים לומר אנו בשלנו ואתם בשלכם וכו' עכ"ל וכי האי גוונא כתב הרמב"ם יש לב"ד להלקות למי שאין חייב מלקות וכו' ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג וכו' וכן לאדם ששמועתו רעה וכו' ולא יהיה לו אויבים שמוציאים עליו דבה רעה וכו' עכ"ל וגדולה מזאת כתב הרא"ש שאסור לנדות בחוצה לארץ על דיני קנסות אף על פי שבדין גובין הקנס מן התורה באורץ שהם מומחין שאין לך גוביינא גדולה מזו דמשמתינן ליה דלינקטיה בכובסיה עד דשבק לגלימיה ורב שרירא גאון כתב לא מצינו בתלמוד לנדותו אלא דמסלק היזיקא ע"כ כל שכן שלא יחול הנדוי שעשאוהו נגד דין המשנה הגמרא והפוסקים וגדולה מזו איתא בטור בהלכות נדוי וז"ל ירושלמי זקן שנדה לצורך עצמו אפילו כהלכה אין נדוי וכתב אבי העזרי לא ידענא מאי פירושא דהא מנדין לכבוד הרב ושמא הכי פירושא שנדה כהלכה ומיהו לא נתכון אלא לריוח שלו שישתכר בהתרת הנדוי הילכך אין נדוי עכ"ל אם כן הוא הדין בנדון דידן לעניות דעתי דאפילו אם היו מנדים כהלכה מאחר שבהקדמתם הראו שלתועלתם עשו אינו נדוי כל שכן שהוא נגד הדין ומזה נראה לפום ריהטא שאם השיבו המסבבים בעיר אדרבא או ראובן שנהפך הנדוי על עושי ההסכמה כל שבן שלוי המחרף כתב ההסכמה. ועל מה שביזה ספרי הדינין לא גרע לעניות דעתי מהא דכתב הרמב"ם ז"ל בדברים שמנדים עליהם ואחד מהם המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים ואין צריך לומר מדברי תורה וכיוצא בדברים דלעיל הביא הטור בחושן משפט בסימן צ"ט וז"ל כתב הרמב"ם מי שהוחזק עני וכשר וכו' אלא אם יש כח לדיין וכו' או לנדותו עד שיתן יעשה כללו של דבר כל מה שיעשה מדברים אלו וכונתו לרדוף אחר הצדק ולא להעביר את הדין על כל אחד מבעלי הדינין הרי זה מורשה לעשותו ומקבל שכר והוא שיהיו מעשיו לשם שמים ע"כ ובודאי בעינן שיהיו מעשיו לשם שמים לא לתכלית אחר וגם שלא להעביר הדין גם כיוצא בזה הביאו בסימן ס"א וז"ל ששאלת מלוה שירד מעצמו לנכסי לוה וכו' תשובה אמת הוא שנהגו הסופרים לכתוב וכו' שיש לנהוג על פי מה שנהגו לכתוב ומיהו בנדון זה נראה דלאו כל כמיניה וכו' וכיוצא בזה דנתי וכו' על מה שנהגו לכתוב בין בדיני האומות ואמרתי חלילה וחס וכו' מחייבינן למלוה וכו' ואי לא ציית משמתינן ליה והא דכתבינן בין בדיני אומות העולם יש לפרשו שלא לעקור דברי תורה כגון בגברא אלמא וכו' וכן בנדון זה וכו' מכל מקום אין לעבור על דברי תורה וכו' ויש לפרש מה שנהגו לכתוב וכו' כגון שלא מצא וכו' אלמא לא נהיגי לדון בלשון הכתוב בשטרות כל שכן בדברים הללו שיש עבירה בדבר ויש לפרש הלשון בענין שלא יהא בו עבירה עד כאן לשונו גם מכל זה משמע דאין מנהג מבטל הלכה כשאין לו עיקר מן התורה גם משמע דמשמתינן להו על הנוהגים מכן כההיא דכל דמחרימים בני עיר אחרת להחזירם על התורה ועל הדין ועל המצות כהלכה ובפרק הרואה איתא באתר דלית גבר תמן הוי גבר אמר אביי שמע מינה באתרא דאית גבר תמן לא תהוי גבר פשיטא לא נצרכה אלא בששניהם שוין ופרש"י פשיטא שלא יורה אדם הלכה בפני רבו למה ליה לאביי למשמעה מכללא בששניהם שוין אם באת במקום ת"ח ואינך גדול ממנו אל תטול עטרה לדרוש במקומו עד כאן לשונו ודקדקתי מזה לע"ד כי אם ראובן יותר גדול משמעון אף על פי ששמעון לא למד לפני ראובן נקרא תלמידו דאי לא תימא הכי מאי פריך לאביי פשיטא שלא יורה הלכה בפני רבו דילמא אביי הא קמ"ל דרבו מיקרי אף על פי שלא למד לפניו אלא ודאי הא נמי פשיטא ליה ועוד אי לא פשיטא ליה הא אמאי מתרץ בששניהם שוים ובדלא למד לפניו כדמשמע מלשון רש"י הוה ליה לתרוצי דבשאין שוין מיירי וסלקא דעתך אמינא מאחר שאינו תלמידו שהרי לא למד לפניו יטול עטרה במקומו קמ"ל אלא ש"מ דהא נמי פשיטא ליה דאם אין שוה לו תלמידו הוי ומורה לפני רבו מקרי אף על פי שלא למד לפניו אם כן הוא הדין לאותו ראובן דראוי לקרות כל ק"ק ירושלים תלמידיו אפילו אותם שלא למדו ממנו שאין שוים מכ"ש שאמר השואל כי דרש להם ברבים כמה פעמים והורה להם כמה