רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קיא

אותו כ"כ עד שעבר חום האש שמבחוץ בתוכו יותך העופרת ששמו בתוכו שזה כפל כפלים מחום המים כלי ראשון וכן כתב בעל התרומות בשם ר"י שאם עבר חומו לצד חוץ עד שאינו יכול להגיע בהן ידו חשיב כמו הגעלה והביאו גם הטור לפסק הלכה וגם רבינו ניסים בפ' אין מעמידים והתוספות כתבו בפ' אין מעמידים אם כפה החבית על האש והאש גדולה כ"כ וחזק מבפנים שידו סולדת מבחוץ מותר וחשיב כמו הגעלה והנה באגור כתב מהר"ר יעקב לנדה המחבר הלכה למעשה שראה את חמיו מהר"ר אברהם זכש ז"ל שהיה נוהג לתת גחלים בוערים בתוך כלי הנחושת או של ברזל והיה מסבב הכלי מבחוץ בחוט קשור והיה משהה הגחלים בתוך הכלי עד שישרף החוט שמבחוץ ודיו כל שכן כשיעבור חום האש מחוצו לתוכו עד שיותך העופרת שבתוכו שזהו יותר ויותר משריפת החוט השני שאין הכלים שצפו אותם בעופרת צריכים הגעלה אפילו אם נשתמשו בהן כל השנה כולה בחמץ גמור שאחר שציפוי העופרת שצפו עליהם אח"כ הבדיל בינה ובין הכלים שנשתמשו בהן החמץ וכאלו נהיו כלים חדשים בפני עצמם מזה הטעם הצריכום טבילה כמו הקונה כלי מתכות מן הגוים ואין לחוש בהם שמא טעם החמץ הבלוע בכלי שנשתמשו בהן החמץ יעבור הצפוי ויבלע בתבשיל דא"כ הני מאני דקוניא המצופין בעופרת שנשתמשו בהן חמץ אחר ציפוין למה יותרו בהגעלה ולא חששו לכלי חרש שאינו יוצא מפי דופיו לעולם אבל מצד הצפוי ההוא חשבום ככלי מתכות בפני עצמם השלישי שאם צריכים הגעלה כדבריהם מפני שטעם החמץ הבלוע בכלים יעבור הצפוי ויבלע בתבשיל לא היה לסמוך בהגעלה דלאחר הציפוי מידי דהוו בכלים שיש בהם טלאי שאינן נתרין בהגעלה לפי שמה שבלוע תחת הטלאי אינו נפלט בהגעלה כמו שכתבו הפוסקים נאם אליא מזרחי סימן מד

ילמדנו רבנו על מאי דגרסינן בפרק כל שעה תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה וכו' וכתב הר"ן ז"ל אפה בו את הפת בתנור חדש שלא נתצו ובישן שלא צננו כמו שכתוב בדפוס בארוכה ויש ספרים מכתיבת יד שכתוב בהם בחדש שלא צננו ולא גריס בישן כלל ויש ספרים אחרים שכתוב בהן בישן שלא צננו ולא גריס בחדש כלל ונחלקו קצת מהלומדים בעיר הזאת על איזו גירסא ראוי לסמוך יש מי שאומר דסבירא ליה להר"ן דלא פליגי רבי וחכמים בפת שנאפה בתנור ישן דכיון דאית ביה זה וזה גורם דינו תלוי בפלוגתא דהנהו תנאי דפליגי בזה וזה גורם אם הוא אסור או מותר דלדעת האומר זה וזה גורם אסור הפת אסורה ולמאן דאמר זה וזה גורם מותר הפת מותרת כי פליגי בחדש דלית ביה גורם דהיתרא כלל אי אמרינן יש שבח עצים בפת אם לאו ומשום הכי אומר דלא גרסינן בהר"ן אלא אפה בו את הפת בחדש שלא צננו ולא גרסינן בישן ויש מי שאומר דאדרבא לא פליגי רבי וחכמים בפת שנאפה בתנור חדש כלל דכיון דלית ביה שום גורם דהיתר לדברי הכל אסור אפילו שלא באבוקה כנגדו ופלוגתייהו אינה אלא בישן שלא צננו ואבוקה כנגדו דרבי סבר יש שבח עצים בפת וחכמים אומרים אין שבח עצים בפת ומשום הכי אומר דלא גרסינן בהר"ן אלא בישן שלא צננו על הכל יבא נא דבר רבינו הגדול ויורינו איזה דרך ישכון אורה

התשובה נראה לי לע"ד דהא לא צריכא רבא זיל קרי בי רב הוא שהנוסחא האמיתית אינה אלא הנוסחא שכתוב בה אפה בו את הפת בישן שלא צננו בלבד דהא מדברי הרי"ף ז"ל דקאמר והא דתניא יוצן רבנן היא דסבור זה וזה גורם מותר משמע דסבירא ליה דרבנן אעפ"י דפליגי עליה דרבי ביש שבח עצים בפת בשאבוקה כנגדו והוה ליה כאלו האסור עצמו מעורב בו מ"מ מודו ליה דהא הסק דעצי אסור גורם מיהא הוי דאי ס"ד גורם נמי לא הוי מכיון דמקלא קלי אסורה א"כ מנא ליה להרי"ף לומר דסבור רבנן זה וזה גורם מותר דילמא זה וזה גורם אסור הוא דסבירה להו והא דקא שרו אינו אלא משום דלא חשיבא להו הנאת הסק כלל דאפילו כגורם נמי לא הוי אלא על כרחך לומר דהאי הסק גורם מיהא הוי וכיון דגורם הוא א"כ על כרחך לומר דאפה בו את הפת דשרו רבנן אינו אלא בישן שלא צננו דהוי זה וזה גורם וסבירה להו זה וזה גורם מותר אבל בחדש שלא צננו דליכא התם אלא גורם של אסור אף רבנן מודו שהפת אסורה וא"כ הנוסחא שכתוב בה אפה בו את הפת בחדש שלא צננו פשיטא דמשבשתא היא אבל הנוסחא אחרת שכתוב בחדש שלא נתצו או בישן שלא צננו שאחר שלא נתצו משמע שאפה בו לאחר הצינון אע"ג דלפום ריהטא נראה דגרסינן לה דהא בחדש לאחר הצנון נמי זה וזה גורם הוא וכן מצאתי זה בהדייא בחדושי הרשב"א ז"ל מכל מקום כי דיקת בה שפיר לא מצית למגרס לה דאם כן היכי פריך תלמודא אימור דמשמעת ליה לרבי משום דיש שבח עצים בפת זה וזה גורם אסור מי שמעת ליה הא מדקא אסר הפת אפילו בחדש לאחר הצנון שמע מינה דסבירא ליה זה וזה גורם אסור דאל"כ אמאי אסור הא ליכא למימר הכא דלא יש שבח תנור בפת ולא יש שבח עצים שקיימו את התנור בפת וכאלו האסור מעורב בו דהא לא מינכר אסור שבח התנור בפת כי היכי דמינכר ביה אסור שבח העצים וכן נראה נמי מדברי רש"י ז"ל שכתב וגבי תנור חדש נהי דיש שבח עצים בו מיהו הוא עצמו אינו נאכל אלא להסק אחר עומד שיאפה בו ונמצאת פת הנאפת בו נגמר על ידי אסור והתר עצי אסור שגמרו את התנור ועצי התר שגמרו את הפת והא היכא שמעת ליה דאסר אבל לגבי ולענין אפה בו את הפת שפירש בו הר"ן בקצת נוסחאות בחדש שלא צננו ובקצתן בישן שלא צננו שניהם נכונים משום דהתם אליבא דרבי קא מיירי דאסר את הפת בין בחדש שלא צננו בין בישן שלא צננו ואיפשר שהמעיינים לא הבדילו בזה וכתבוהו אף גבי אפה בו את הפת דמיירי בפלוגתא דרבי ורבנן או משום דמדברי רש"י ז"ל משמע דפירוש אפה בו את הפת אתרוייהו קאי בין אחדש שלא צננו בין אישן שלא צננו ופירש בו אהסק קאי דהכי פירש בהדיא אפה בו בהסק זה היינו הסק דקתני ברישא דברייתא תנור שהסיקו בו