רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קי

תפס דבריו וכל מי שפותח ספר יראה שהם דבריו דכתב בסופן עכ"ל והתמה הגדול על כבוד תורתך יסוב כל כך פעמים על זה הציר שלא בא בהשגחה בספרו וכבר כתבנו שאפילו שיהיה כתוב שם אותו חלק שהשמיט לא היינו דוחים הדברים הגלויים והפשוטים מפניו דהיינו אומרים אין למדין מן הכללות ושלא הביא דבריו אלא לעיקר הכלל כדכתיבנא. ויודע אני כי אין בכל מאי דכתבתי השתא שום חדוש על מה דכתבתי באגרתי קמייתא אלא אריכות דברים וחזרתן פעם אחר פעם שלא יוכל אדם לבא בהן לידי ספק ולפיכך כדי שלא ניגע לריק ראיתי לעורר על מה שכתב כבוד תורתך שם בספרו בהחלט דגזירה שוה עדיפא מהקשא והיא פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן ובפרק איזהו מקומן מוכח טפי דהיקש עדיף דאמרינן התם לא דכולי עלמא הקש עדיף שהרי אין משיבין על ההקש ואיתא נמי בכריתות פ' דם שחיטה תו אמרינן נמי התם הא קימא לן אין הקש למחצה ולא קאמר הכי גבי גזירה שוה אלמא נראה דאין פשוט לו לומר אין גזרה שוה למחצה ופשוט לו דאין הקש למחצה אלמא הקש עדיף וכמו שכתב רבינו שמשון בפירושו והאריך הוא ז"ל שם ואע"ג דבגיטין פ' השולח אמרינן דכולי עלמא גזרה שוה עדיפא איכא למימר הני מילי באותו מקום ובאותו ענין וכמו שכתבו התוספות שם פ' השולח זה לשונו כוליה עלמא גזרה שוה עדיפא בפ' איזהו מקומן ובפ' דם שחיטה פליגי ר' עקיבא ורבנן בספק מעילות ומשמע דלכולי עלמא הקש עדיף הכא שאני משום דעיקר שטר מגזרה שוה נפקא לן ע"כ והכי נמי מתרצים בפ' איזהו מקומן בתירוצא בתרא אע"ג דבתירוצא קמא מתרצי לה בגונא אחרינא ובספר הליכות עולם כתיב ואיכא מאן דאמר דהיקש עדיף מגזרה שוה ואע"ג דמסיק בגיטין פ' השולח דכולי עלמא גזרה שוה עדיפא י"ל דלאותן התנאים דמייתי התם קאמר ע"כ. ועוד כתב שם וקיימא לן דאין משיבין על ההקש משום דהקש דכתיב בקרא בהדייא ולכך אין משיבין עליו ע"כ וההיא דראש השנה דקא מייתי מר בספרו לאו למימרא משום דגזירה שוה עדיפא אלא כמפרש בה רבינו יום טוב אשבילי שכתב ז"ל והא דאקשינן בגמרא ותנא מעיקרא מייתי לה מהיקשא ולבסוף בגזרה שוה ופרקינן אי לאו גזרה שוה הוה מייתינן לה מהקשא וכו' לאו למימר דהוה מייתי לה כלה מהקשא אלא הכי קאמר אי לא הוה צריכנא לגזרה שוה כלומר למדרש את האמור של זה בזה שפיר ילפינן אידך דשופר ופשוטות בהקש אבל משום דבעינן למילף ליתן את האמור של זה בזה אנן צריכין על כרחין לגזרה שוה וכיון דבהא צריכין לגזרה שוה שבקינן הקש לגמרי ומייתינן כלה מלתא מגזרה שוה וזהו הנכון כך נראה לי ע"כ והאריך שם לומר דמהקשא לא אתי ליתן את האמור של זה בזה יעויין שם הילכך ליכא למיגמר מינא מאי דקא בעי מר למגמרא ואפילו לפרש"י ז"ל לאו משום עדיפות דגזרה שוה קאמר אלא כדמפרש הוא ז"ל אי לאו דנאמרה גזרה שוה הלכה למשה מסיני לדונה הוה מייתינן הכל מהקש דאין אדם דן גזרה שוה מעצמו ולא משום עדיפות והיינו דאמרינן התם לא צריך דאי משום עדיפות הוה ליה למימר אבל השתא דאתיא גזירה שוה גזירה שוה עדיפא או כיוצא בזה ודברי רבי שמשון ז"ל בזה אינן צריכים חזוק וכ"ש דכדמעיינן ביה שפיר לא שייך למימר הכא הקש עדיף או גזרה שוה עדיפא דכי אמרינן הכי היינו כשלמדין איזה דבר בהקש ובגזרה שוה גמרינן איפכא וכיוצא בזה כגון מאי דאמר בכריתות פ' דם שחיטה ואם נפש לחייב על אשם מעילות אשם תלוי דברי ר' עקיבא וחכמים פוטרים וכו' ור' עקיבא יליף לה התם בהקש ורבנן מגזרה שוה וכדאמרינן נמי פ' איזהו מקומן גבי אשכחן צאן בקר מנא לן וכו' והתם הוא דאמרינן לימא למר הקש עדיף ולמר גזרה שוה עדיף ומסיק דכולי עלמא הקש עדיף וכו' וכן פ' השולח נמי אמרינן התם המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה ואוקמה רבה בשטר ורבי יליף לה בהקש מכסף דקנה וחכמים ילפי לה בגזרה שוה דלא קנה ואמר התם לימא מר סבר הקש עדיף כלומר ללמוד ממנו דקנה ומר סבר גזירה שוה עדיפא ללמוד ממנו דלא קנה אבל הכא גבי ראש השנה הדין היוצא בהקש ה"ה היוצא בגזרה שוה ותנא גופיה דמייתי ליה בהקש הוא הוא דמייתי ליה בגזרה שוה וקא מתמה תלמודא וקאמר מעקרא מייתי לה בהקש ולבסוף מייתי לה ליתן את האמור של זה בזה בגזרה שוה הא נמי תיתי ליה בהקש ומשני דה"ק האי תנא אי לאו גזרה שוה דנתנה בסיני לדונה הייתי מביא הכל בהקש מעצמי כי האי גוונא דאמרית אבל השתא דאתייא גזירה שוה איני צריך להקש ואין משגיחנן הכא אי הקש עדיף או גזירה שוה עדיפא כדאמרן וכ"ש דאפילו לפי דעתיה דמר אותן דברים כתבן שם כבוד תורתך ללא צורך כלל דמה לי אם תהיה גזרה שוה עדיפא או הקש עדיף הנה הוא ז"ל כתב בס' המצות ובתשובה שלו ז"ל דכל דבר שמלמדין אותו בהקש או בגזרה שוה או במדה משלש עשרה מדות אינו דין תורה ואפילו דבר שהוא הלכה למשה מסיני מדברי סופרים קרינן ליה ואם כן מה מקום יש באותן דברים שבאו שם ולולי יראת האריכות הייתי מעורר גם כן על קצת דברים שבאו שם בנדון זה ובמה שכתבתי די' והאומר לעולם די יריק עליכם ברכה עד בלי די תם ונחתם משה אלאשקר סימן מג

נשאל נשאלתי על אודות החכמים שהכריזו בקהלותיהם שיגעילו כל הכלים של מתכת אחד שצפו אותם בעופרת מפני שאע"פ שלא צפום אלא אחר שהכניסום באש כיון שלא השהו אותם שם עד שיהו נצוצות נתזות מהם כמשפט הכלים שהם באש אין לסמוך בזה וצריך להגעילן כמשפט הכלים שתשמישן בכלי ראשון ונראה בעיני שהוא שבוש גמור הוכרחתי לכתוב שורותים אלו והמעיין יעיין בהם והנה הטענות הנופלות עליהן הן שלשה טענות ואלו הן הא' שמה שאמרו רז"ל שצריך שיהיו נצוצות נתזות לא אמרו אותן אלא באותן שתשמישן על ידי האור שאין הכשרן אלא על ידי האור דכבולעו כן פולטו וכיון דבולעו על ידי נצוצות צריך שיוכשרו ע"י נצוצות נתזות אבל באותן שתשמישן בכלי ראשון שהכשרן די בהגעלה למה לא יכשרו על ידי האש כשהאש חממה