רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קט

זה יותר פלא בעיני דהא מילתא מצדה תברא וממקום הספק בעצמו משם הראיה הברורה שמברכים לדעתו בעל ושאין דעתו כדעת הרמב"ם באותו חלק כי הוא לא הביא אותו בספרו ודבר זה השמיט אותו מכל וכל משום דלדידיה כל מצוה שעושה אותה לאחרים או לו ולאחרים מברך בעל כהרמב"ם אבל לחלק בין חובה לשאינה חובה לא סבירה ליה אלא על הכל מברך בעל וכולי עד כאן וקא רתח מר עלן וקאמר בהא מילתא ודאי לא חש מר לקמחיה מכמה אנפי חדא הא דדיייק מר מדהשמיט הסמ"ג מדברי הרמב"ם אותו חלק וכולי עד אינו מחוור דאם כן היה לו לסמ"ג להודיע סברתו מה היא בהכרא ושתהא נכללת באחד מלשונותיו לא שישתמש עם ההשמטה לבדה ואי אפשר לומר שהיא נכללת במה שאמר וכן ערוב מברך על מצות ערוב מפני שהיא לו ולאחרים מפני שמצות ערוב אינה חובה ואי אפשר שתכלל בו שסובר בין חובה לשאינה חובה וכו' עד סוף הענין

איברא ודאי דאורייתיה דמר קאמרתחא ליה טובא עד דקאמר דלא חיישי לקמחיה וקא חזי מר דקמחא דילך משומר משעת קצירה והיוצא מן הפה מנופה בשלש עשרה נפה בשפה ברורה וקצרה ערוכה בכל ושמורה ובשלמא אי הוה איהו מחלק בין חובה לשאינה חובה היה מקום לומר למה לא פירש דעתו אבל איהו לא סבירה ליה לחלק ובמה שלא הודיע הוא שהודיע כי אין לנו לחלק כל שכן וכל שכן במקום שהשמיט החילוק בעצמו מכל וכל דגילה דעתו דלדידיה אין לחלק כלל [ולא די שהשמיט אותו חלק שכ"ת בונה עליו יסוד] בנינו אלא אפילו מהחלק שלמעלה ממנו השמיט גם כן אותו ענין כדי להשמיט השני צדדין את שאינה חובה ואת החובה גם מסידור הדברים שיש הוכחא לדבר זה למתבונן בו ואפילו שלא היה מודיע סברתו ולא רומז אותה הזה קושיא שלמעלה יעזב הדבר המפורסם הברור והמפורש. ומאי דכתב מר דהוה ליה לסמ"ג למימר במקום וכן ערוב וכן שופר מברך בעל אלא אם עשה לו ולאחרים וכו' חלילה לפה קדוש יצא ממנו דבר אשר כזה והא קא חזי מר שאותן הדברים הן דברי הרמב"ם וכתב בסופן עכ"ל ואיך אפשר להכניס בתוך הדברים דבר הפך מהן ובמקום שהוא אומר הוא שמברך בלמד יאמר הוא בדבריו שמברך בעל ונמצאו הדברים הפכיים וסותרין זה את זה לאשר מחזה לשונו יחזה אין זה כי אם דברי מי שרוצה להעמיד סברתו באזרוע נבהלתי מראות נעותי משמוע. גם מה שכתב כבוד תורתך דמההשמטה תידוק לאידך גיסא בהפך דסבירה ליה לסמ"ג דבין חובה בין אינה חובה אם עשה אותה לו ולאחרים מברך בלמד וכו' עד כאן זו קשה מן הראשונה ואם במפורשות מפורשות כך שכתב בבירור וכן ערוב והיא מצוה שאינה חובה כמו שסדרה הרמב"ם מה נעשה בסתומות אף כי לא ידעינן מאי שייכות איכא להאי השמטה עם דיוקיה דמר ואגב חורפיה דמר קא מחלק בערוב עד דכתב דלא יפול גבי ערוב נתכוון להוציא עצמו וכו' ולעיל נמי כתב כבוד תורתך דההוא לו ולאחרים אינו רוצה לומר שנתכון להוציא עצמו ידי חובה ולאחרים וכו' ולא היא דגבי ערוב נמי אע"פ שהיא מצוה משותפת מצי לערב לאחרים לבדם ומתכוון לעשות המצוה בשבילם ולא בשביל עצמו או שמתכוון להוציא עצמו עמהם ומי לחש ליה למר דאינו רוצה לומר שנתכוון להוציא עצמו עמהם ידי חובה כדאמרן ואפילו לפי שטתיה דמר מה בין זה לזה ואם באנו לדקדק בזה ועל כל קוץ וקוץ ירבו עלינו הדברים ומה שכתב בעל ההגהות פשוט הוא דבעל ההגהות לא מיירי אלא בעיקר הכלל דיש מצות שמברכים בעל ויש מצות שמברכים בלמד ור"ת והנמשכים אחריו כללו בזה כלל א' דכל מצוה הנעשה מיד מברכים בעל וכל מצוה שיש בה שהות מברכים בלמד דלהבא משמע ואחרים כללו בזה כלל אחר דכל מצוה דאיפשר לעשותה על ידי שליח והיא להבא מברכים בעל וכל מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי שליח מברכים בלמד והרמב"ם כתב דכל מצוה שעושה אותה לעצמו מברך בלמד וכל שהיא לאחרים מברך בעל ובזה הוא שכתב בעל ההגהות שהסמ"ג פירש כהר"ם אבל לא על פרט אחד שיוצא מן הכלל שאינו מעין הכלל דלאו להכי נחית

עוד כתב כבוד תורתך דאם בעבור שלא הזכיר אותו חלוק אין זו ראיה על ההשמטה דמצינן לפרושי דבאומרו וכן מצות ערוב וכו' הודיענו בזה שאם היתה חובה ועשה לו ולאחרים מברך בלמד וכו' ע"כ וזו קשה משלשתן דקאמר מר דאם בעבור שלא הזכיר אותו חלוק אין זה ראיה על ההשמטה וכו' ואני אומר דמה שלא הזכיר אותו החלוק היא היא ההשמטה ואין ראיה על ההשמטה יותר מההשמטה שהשמיט אותה מהשני צדדין כדכתיבנא ואיני יודע היכי קא סלקא דעתיה דמר למימר דבמצות עירוב שאינה חובה הודיענו החובה והנה הוא לא תלה הדבר בשאינה חובה אלא השמיט דבר זה וכתב מפני שהיא לו ולאחרים ובזה הוא שתלה הדבר וכל שכן שהם דברי הרמב"ם שכתב כך בחלוקה שאינה חובה והוא הביאה משמו ומה הודיענו או לא הודיענו שייך הכא

עוד כתב מר ועוד לפי סברתיה דמר דסבירה ליה מדהשמיט אותו חילוק דהרמב"ם בלו ולאחרים בין חובה לשאינה חובה מכלל דסבירא ליה לא שנא חובה לא שנא שאינה חובה בלו ולאחרים מברך בעל א"כ צריך לומר נמי גבי עשה לאחרים לבדם מדלא הוכיר רק המצות שאינן חובה והשמיט המצות של חובה מכלל דסבירה ליה בעשה לאחרים לבדם מצוה של חובה מברך בלמד וזה אי איפשר וכו' ע"כ מריה דאברהם מה זה החבוט ומה אשיב על דברים כאלו דקאמר מר מדלא הזכיר גבי עשה לאחרים לבדם רק מצות שאינן חובה וכו' ואדרבא דלא הזכיר אלא מצוה של חובה אבל שאינה חובה לא הזכירה אלא בלו ולאחרים ואמר שמברך בעל וכ"ש באחרים לבדם כדדייק מר ואולי טעות סופר הוא במלתיה דמר וקושטא דמילתיה רק המצות שהן חובה והשמיט המצות שאינן של חובה מכלל דשאינה חובה מברך בלמד וכו' אבל איך שיהיה אין לדברים אלו שום מציאות כלל חדא דכבר אמרינן לעיל דאין אלו דברי עצמו כדי שיזכיר בהם חובה או בלתי חובה אלא דברי הרמב"ם ועוד היכי מצינן למימר מדלא הזכיר מצוה שאינה חובה מברך בלמד והוא כתב בפירוש בלו ולאחרים דמברך בעל ועוד אמינא לכבוד תורתך מדהשמיט הדבר הכתוב ואת אמרת מדלא הזכיר. וגדולה מזאת מאי דכתב מר וליכא למימר שתפס לשון הרמב"ם ואם הם דבריו היכי קאמר דלא