רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קח

משמעות דבריו אלא להשמר מדבר אחר והטעם שם אותו נתינת טעם וזה פשוט לטועמי טעם הטעם דאי להורות הטעם לא הוה משתעי הכי ואפילו שנניח שכל עצמו לא בא אלא להודיע הטעם שאין טעמו של זה כטעמו של זה מכלל דבריו נמצינו למדין דעקר המצוה בראש השנה היא השמיעה וביובל היא התקיעה עוד תמה כבוד תורתך על מה שתמהתי עליו לפי ששינה מטבע הברכה של הסמ"ג שכתב דמברכים על תקיעת השופר וקאמר מר תמהני מאד על תמיהתיה דמר מכמה אנפי חדא ממאי שכתב ואיני יודע מה דחיקא ליה למר שכבר כתבתי הדחק הראוי להדחק ממנו גם במה שכתב דקא משנה מטבע הברכה שלו דמשמע דמידע ידיע ליה למר מטבע הברכה שלו שהיא בעל ולא בלמד ולפיכך כתב דקא משנה מטבע הברכה שלו לא ידענא מנא ליה למר דנוסחא דידיה בעל ולא בלמד אם מפני שכבוד תורתך סובר בעל וכן מנהג בארצו הרי ראינו כמה וכמה דברים שחולק עליהם ונמשך אחר דברי הרמב"ם וכולי עד כאן איברא ודאי דשותיה דמר לא ידענא ומה אשיב על הדבר הנראה לעינים כשמש בחצי השמים דקאמר כבוד תורתך משמע דמידע ידיע לכם מטבע הברכה שלו שהוא בעל וכו' אטו ספיקא איכא בהכי דידיע וידיע וגדולה מזאת כתב כבוד תורתך דלא ידענא מנא ליה ממה שכתב הוא בעצמו בפירוש ובביאור זה לשונו וכי מברך על תקיעת שופר ושהחיינו עד כאן ולמה העביר כבוד תורתך הקולמוס על דבריו ותלה הדבר בזולתו והנה רבינו תם ורבותיו לא כתבנו דבריהם אלא לחזק הדבר ולומר שאין זאת הסברה סברתו בלבד אלא שכך היא דעת רבותיו ומנהג ארצו ואיני יודע באיזה לשון היה כותב סברתו שצריך לברך בעל יותר מאותו שכתב ומה שכתב רבינו תם יותר ממה שכתב הוא ובמאי דקאמר דלא ידע מאי דחיקא ליה למר שפיר טפי קאמרינן דהא לית הכא דוחק ולא שמץ דוחק אלא דברים גלויים וברורים והיכי אפשר ליה למר להניח דבריו המפורשים ודעת רבותיו ומנהג ארצות ולהתלות בכללים שאין למדין מהם אפילו אם היה כתוב בו אותו דבר בפירוש כל שכן בדבר שאינו כתוב ואין לו לא שורש ולא ענף וקא בעי מר לדחות המפורש מפני הסתום ולא אומר מפני הסתום כי אם מפני ההעדר וכבר כתבתי דאדרבא מאותו מקום שבאת משמע טפי דאינו סובר כמותו באותו חלק כדברי רבא בתשובה דילך כדבעינן נמי למימר קמן ומה שנסתייע מר מדברי כמהר"ר משה הלוי נראה לי שאין משם ראיה דאגב שכתב מצות עשה לתקוע ולשמוע כתב נמי בברכה הכי ולא דקדק בעל ולא בלמד דלאו להכי נחית אלא אמאי מברך על התקיעה ולא על השמיעה אף כי לא רמי עלן משכוני נפשין אדידיה במקום שדברי בעל הספר בידינו פשוטים וברורים וכמדומה לי שמידו של הרב הנזכר היתה זאת לכבוד תורתך כי לקחת דבריו כפשטן ולא שמת לבך לדברי בעל הדין

עוד כתב כבוד תורתך על מה שכתבתי דלמה ליה למר להוציא דברי הסמ"ג מפשטן וממשמעותן דאי הכי הוי ליה למימר ומברך על התקיעה אי נמי לימא לתקוע בשופר דהוא קושטא דמילתא ולשון יותר קצר וקא משתעי הא והא עד כאן דברי שם וקאמר מר דאשתמיטתיה למר הא דכתב הרמב"ם בפרק רביעי מהלכות שופר סוכה ולולב זה לשונו וכשהוא נוטל האגודה לצאת בה מברך תחילה על נטילת לולב ואחר כך נוטל האגודה בימינו דעל כרחך לומר דאין זה נוסח הברכה שהרי בהלכות ברכות כתב אבל אם בירך קודם שיטול את הלולב מברך ליטול את הלולב הילכך על כרחך לומר דהכי קאמר מברך על נטילתו של לולב ולא על ההדס וכולי עד וזה הלשון של הסמ"ג הוא כמוהו ממש ואין בזה מוציא דבריו מפשטן כולי ואני אומר דאדרבא דאשתמיטתיה למר דברי הסמ"ג עצמו שכתב ואין מברכין אלא אלולב הואיל ובמינו גבוה וכפי דברי כבוד תורתך הכי הוה למימר גבי שופר דאין מברכין אלא על התקיעה אי אתא לאפוקי משמיעה כדאמר מר אם כן לימא מברכין על התקיעה או לתקוע כדאמרן ואיני יודע אמאי קא שביק מר דברי הספר עצמו וקא מייתי מגברא לגברא וכל שכן דאפילו בדברי הרמב"ם מצינן למימר שכך הוא נוסח הברכה אף על גב דלא אתא אלא לומר דמברכין אלולב ולא אשאר מינים דעל כרחך באותו לשון כתבה לקמן בנוסח הברכה זה לשונו התקינו שיהא לולב ביטול כל שבעת ימי החג זכר למקדש ומברך עליו בכל יום ויום אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב ואף כי ריהטא דלישנא דיליה אזלא אכל יום ויום משבעת הימים מכל מקום איכא למימר דקא מיירי מיום שני ואילך הם הכי נמי איכא למימר הכא ובשלמא אי הוה מיירי הכא ביום א' בלבד ניחא אבל הכא סתמא קאמר ואיכא למימר דאזול בתר רובא בלישנא חרינא דיליה ואפילו כפי דברי כבוד תורתך האי עניינא לחוד והאי לחוד דהתם גבי לולב לא אתא לאשמעינן נוסח הברכה אלא בא לאשמועינן דמברך על הלולב ולא אשאר מינין כדאמר מר אבל התם גבי שופר לא אתא הסמ"ג אלא לאודועי נוסח הברכה דכלום איכא הכא מינין אחרים לאפוקי מנייהו או מאן דקאמר התם מברך על השמיעה דאתא לאפוקי מיניה ואפילו אי הוה הכי לא הוה משתעי הכי אלא מברך על התקיעה או לתקוע כדאמרן וכל שכן במילתא דאית בא פלוגתא דרבוותא שהיה לו לדקדק בדבריו ולא היה כותב הדבר בסגנון המפרשים החולקים עליו ומניח את שלו דמי לחוכה ואטלולא

ועוד כתב כבוד תורתך דכיון דבברכת השופר קאי הודיענו שני ענינים יחד ולא הוצרך להודיענו פה אם בלמד אם בעל עד כאן האמת דקאי ברכת השופר דקאי בה דקאמר מר נראה כמערכה על הדרוש דלא ידעינן מאי הוא וכבר כתבנו שהודיענו והודיענו שהברכה היא בעל בבירור שאין אחריו ברור ובמה שסמך הענין כבוד תורתך לברכת שהחיינו ולקמן נמי קאמר מר דאגב שהוצרך להודיענו שצריך לומר שהחיינו הודיענו נמי ברכת השופר שהיא על תקיעתו ולא על שמיעתו וכו' לא מסתייה למר דהאי אגב לא קאי כלל ואפילו אי הוה האי אגב אגב לא הוה משתעי הכי כדאמרינן פעמים שלש עוד כתב כבוד תורתך על מה שכתבתי על דבריו במאי דקשיא ליה מההוא כללא דכלל הרמב"ם שהיתה חובה וכולי זה לשונו