רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קה

גם מה שטען עוד כבוד תורתו שלא היה ראוי לכתוב במקום הזה שמברך על התקיעה ולא על השמיעה מכיון שפסק לעיל שהמצות עשה הוא על התקיעה ולא על השמיעה שאחר הסיבה ימשך המסובב כבר הותר זה ממה שאמרנו דאגב ארחיה שהוצרך להודיענו שצריך לומר שהחיינו הודיענו גם כן ברכת השופר שהוא על תקיעתו ולא על שמיעתו אבל שיודיע הנוסח שהוא בלמד ולא בעל לא היה צריך לומר שכבר גלה דעתו בהלכות ברכות שדעתו כדעת הרמב"ם

ומה שאמר עוד כבוד תורתו ומאי דקשיא ליה למר מההוא כללא דכלל הרמב"ם היתה חובה עליו ונתכון להוציא עצמו מידי חובה ולהוציא אחרים מברך לעשות ומשמע דסבירה ליה לסמ"ג כותיה וטען מר ואמר ודבר זה תמוה דהא מילתא מצדה תברא וממקום הספק עצמו משם הראיה הברורה שמברכים לדעתו בעל ושאין דעתו כדעת הרמב"ם באותו חלק כי הוא לא הביאו בספר וכולי עד ודבר זה השמיט אותו מכל וכל משום דלדידיה כל מצוה שעושה לאחרים או לו ולאחרים מברך בעל כהרמב"ם אבל לחלק בין חובה לשאינה חובה לא סבירא ליה לומר על הכל מברך בעל בהא מילתא ודאי לא חש מר לקמחיה מכמה אנפי חדא הא דדיק מר מדהשמיט הסמ"ג מדברי הר"מ אותו חלק שמחלק בעושה מצוה לו ולאחרים בין חובה לשאינה חובה דבחובה מברך בלמד ובאינה חובה מברך בעל מכלל דסבירא ליה לסמ"ג דבשניהם יחד אם עשה המצוה לו ולאחרים מברך בעל ואמר שמשם היא הראיה הברורה שמברכים לדעתו בעל אינו מחוור דאם כן היה צריך לסמ"ג להודיע סברתו מה היא בהכרח ושתיהם נכללות באחד מלשונותיו לא שישתמש עם ההשמט לבדה ואי אפשר לומר שהיא נכללת במה שאמר וכן ערוב מברך על מצות ערוב מפני שהוא לו ולאחרים משום דמצות ערוב אינה חובה ואי אפשר שתכלל בו סברתו שסובר בין חובה בין שאינה חובה כשהיא לו ולאחרים מברך בעל לפום סברתיה דמר במצות ערוב שאינה חובה דמשום דבאינה חובה גם הרמב"ם מודה שמברך בעל הוה ליה לסמ"ג למימר במקום וכן ערוב וכן שופר מברך בעל אם עשה לו ולאחרים ואז מוכלל בו סברתו שסובר היטב דאפילו בחובה מברך בעל וכל שכן בשאינה חובה וכיון שכן יחוייב מזה שהסמ"ג לא כלל סברתו בשום אחד מלשונותיו והספיק לו עם ההשמטה לבדה וזה דבר שאין השכל מקבל אותו ועוד שמההשמטה לחודה ליכא למידק כדדיק מר משום דאומר לך אדדייקת מינה דסבירא ליה לסמ"ג דבין חובה בין אינה חובה אם עשה המצוה לו ולאחרים מברך בעל דוק מינה לאידך גיסא דמדהשמיט אותו חלק דהיתה חובה ונתכוון להוציא עצמו מידי חובה ולהוציא אחרים מברך בלמד מכלל דסבירא ליה לסמ"ג דבין חובה בין אינה חובה אם עשה אותה לו ולאחרים מברך כלמר דהשתא איך שייך לומר דסברת הסמ"ג נכללת במה שכתב לעיל עשה מצוה לעצמו מברך בלמד קא פסיק ותני לא שנא לעצמו לבדו לא שנא לעצמו ולאחרים לא שנא חובה לא שנא שאינה חובה דסבירה ליה לסמ"ג שכיון שנתכון להוציא עצמו אף על פי שהוציא גם אחרים צריך בהכרח לברך בלמד כיון דלא סגי דלאו איהו עביד דומיא דמל את בנו ומהערוב שאמר הסמ"ג דמברך על מצות ערוב מפני שהוא לו ולאחרים לא קשיא דההוא לו ולאחרים אין ר"ל שנתכון להוציא עצמו מידי חובה ולהוציא אחרים דומייא דלו ולאחרים בשופר ושאר כל המצות אבל לו ולאחרים דערוב פירוש שהיא מצוה משותפת לו ולאחרים יחד ואינה מצוה כלל דלא צוה שום אדם לעשות ערוב כשהוא לבדו בחצר אלא כשהוא ואחרים דרים בחצר אחד שהמצוה הזאת לא תפול עליה לומר נתכון להוציא עצמו ידי חובתו מאחר שלא נתחייב בה כלל לעצמו בלתי אחרים עמו הרי שאין מההשמטה ראיה כלל להא דדייק מר אלא ההפך ועוד אפילו אם תמצא לומר דמהשמטה הזאת יחויב שיהיה הסמ"ג חולק עם הרמב"ם ז"ל וסובר שאין חלוק בין חובה לשאינה חובה שבשניהם יחד מברך בעל אכתי איכא לאקשויי מאי שנא ליה למר לומר שהסמ"ג השמיט עד שיחוייב מזה שהוא חולק על הרמב"ם שעד עתה לא נמצא שום אחד מן הגדולים ולא שום אחד מהמעיינים שיאמר שהסמ"ג חולק על הרמב"ם דאדרבא בעל ההגהות המימוניות כתב רבינו תם וריב"א חלקו חלוקים אחרים וגם כתבו כללות אחרות וקצת קשה על חלוקיהן וכללותיהן כמפורש בתוספות בפרק א' דפסחים אמנם בעל ספר המצות פירש כדברי רבינו המחבר ואלו היה שום מחלוקת ביניהם היה מזכירו בלי ספק אם בעבור שלא הזכיר אותו החלוק שבין חובה לשאינה חובה בלשונו כמו שכתוב בדברי הרמב"ם אין זו ראיה על ההשמטה דמצינא לפרושי שבאמרו וכן מצות ערוב מברך על מצות ערוב מפני שהיא לו ולאחרים ומצות ערוב היא מצוה שאינה חובה הודיענו בזה שאם היתה חובה ועשה לו ולאחרים מברך בלמד

ועוד לפום סברתיה דמר דסבר ליה מדהשמיט אותו חלוק דהרמב"ם בלו ולאחרים בין חובה לשאינה חובה מכלל דסבירא ליה לא שנא חובה לא שנא שאינה חובה בלו ולאחרים מברך בעל אם כן צריך לומר נמי גבי עשה לאחרים לבדם מדלא הזכיר רק המצות שאינן חובה והשמיט המצות של חובה מכלל דסבירא ליה דעשה לאחרים מצוה של חובה מברך בלמד וזה אי אפשר לפום סברתיה דמר דדייק מכלל דסבירא ליה לסמ"ג דבעשה לו ולאחרים בין חובה בין שאינה חובה מברך בעל דאם בלו ולאחרים בעל באחרים לחודיהו לא כל שכן וליכא למימר שהסמ"ג תפש לשון הרמב"ם שלא הביא במשאליו גבי אחרים לבדם המצות שאינן חובה דשאני הרמב"ם שכתב בראש דבריו בהדייא וכל העושה מצוה בין שהיתה חובה עליו בין שאינה חובה עליו אם עשה אותה לעצמו מברך לעשות עשה אותה לאחרים מברך על העשיה הטרוד והעלוב אליא בן אברהם מזרחי עד הנה דברי תשובת הגאון זלה"ה מב ואלה דברי הרב רבנו משה אלשקר האחרונים שהשיב על תשובתו של הגאון זלה"ה

ארי שבחבורה גדול בתורה בחכמה ובסברא ראש הסדר אדר האדר דגל העדר מעוז ומגדול האשל הגדול כמוהר"ר אליא נר"ו ראה ראיתי מגילה עפה כלה יפה אמרתה צרופה תורה מאלפה בשפה רפה