רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קד

ולא בתקיעה מברכינן לשמוע שהוא עיקר התקיעה ולא לתקוע אבל אלו היתה הגזירה שוה כקרא שאז היה נחשב קרא דוהעברת דכתיב ביובל כאלו הוא כתוב בראש השנה שוב לא היינו חוששים על מצות השופר אם היא התקיעה או השמיעה מכיון דבפירוש כתוב בתורה והעברת שפירושו ותקעת שאז לא היינו מברכים אלא לתקוע כמו שכתוב בפירוש בתורה ואף על גב דבשמיעה תלייא מילתא ועל כורחך לפרושי קרא דוהעברת שופר ותקיעת שופר שישמע ממנו תרועה מכל מקום אין לנו לברך אלא וצונו לתקוע כלשון התורה אבל השתא דגזירה שוה אינה כקרא ואין לנו בראש השנה שום פסוק מורה על תקיעה אזלינן בתר עיקר המצוה שהיא השמיעה ומברכינן לשמוע ולא לתקוע והראיה על דברי אלה שכל אותן הגדולים דסבירא להו דגזירה שוה חשיבה כקרא וקרא דוהעברת כאלו כתוב ביה בראש השנה מברכין על תקיעת שופר ואף על גב דכולהו סבירה להו דבשמיעה תלייא מילתא כדמשמע בהדייא ממתניתין דהתוקע לתוך הבור וממלתיה דרבא ואין זה אלא משום דלא מצינן לברוכי אשר קדשנו במצותיו וצונו אלא בלשון התורה שכתוב ביה בראש השנה והעברת שופר תרועה שפירושו ותקעת שופר תרועה וכן כל המצות הם הקוליות כתבו כל הגדולים עליהם מצות עשה לקרוא קריאת שמע מצות עשה לספר ביציאת מצרים ואף על פי שהשומעים קריאת שמע ולא קראו והשומעים ספור יציאת מצרים ולא ספרו אותם יוצאים בשמיעתן כאלו קראו וספרו

ומה שכתב כבוד תורתך על קושיית היובל ואמר שכבר נתעורר הרמב"ם על זה בספ' המצות הגדול שלו וכתב במצות קל"ו ההפרש שבין ראש השנה ליובל ואמר וידוע שזאת התקיעה ביובל אמנם היא לפרסם החרות וכולי ואין עניינו ענין תקיעת שופר בראש השנה לפי שזאת זכרון לפני ה' וזאת להוציא את העבדים לחרות וכתב כבוד תורתך עליו הילכך גבי יובל דבתקיעה תליא מילתא כדי להכריז הדבר ולפרסמו והיא עיקר הדבר כתב לתקוע ראש השנה דבשמיעה תלייא מילתא כתב לשמוע נפלאתי מאד דאדרבא איפכא מסתברא כיון דביובל אין התקיעה בו רק לפרסם החירות והוא אומרו וקראתם דרור בארץ ובתקיעה בלא שמיעה אין האדונים יודעים שהגיע עת החירות להוציא את עבדיהם מרשותם אין שום נפקותא מאותה תקיעה מאחר שלא יוציאו את העבדים מרשותם ולא יתקיים וקראתם דרור בארץ ויחוייב מזה דתקיעה של יובל בשמיעה תלייא מילתא ולא בתקיעה ומה שהוצרך הרמב"ם בקצורו לכתוב זה אינו אלא להודיע כוונת שתי מצות הללו בתקיעה של ראש השנה ושל יובל ואמר אף על פי שתקיעותיהן וברכותיהן שוות בכל דיניהם כדתנן שוה היובל לראש השנה וכולי מתחלפים הם בטעמם שאין טעמו של זה כטעמו של זה שטעם תקיעת היובל הוא להכרזה וטעם תקיעת ראש השנה הוא לזכרון

ומה שטען עוד כבוד תורתך על מה שפירשתי על הסמ"ג במה שכתב וכד מברך על תקיעת שופר שאין זה נוסח הברכה דאם כן לתקוע מבעי ליה שהרי הוא עצמו כתב בהלכות ברכות וכלל הדבר פירש הרמב"ם וכולי דמשמע דסבירה ליה לסמ"ג כותיה בענין העל והלמד והרמב"ם כתב בהדיא היתה חובה עליו ונתכוון להוציא עצמו מידי חובה ולהוציא אחרים מברך לעשות הילכך על כורחך לומר דהכי קאמר כשמברך מברך על תקיעתו ולא על שמיעתו וכתב כבוד תורתך על זה מה מאד נפלאתי על דברים אלו ואיני יודע מה דחיקא ליה למר דקא משנה מטבע הברכה שלו ומוציא הדברים מפשטן וממשמעותן דאי הכי הוי ליה למימר ומברך על התקיעה אי נמי לימא לתקוע בשופר דהוי קושטא דמילתא ולשון יותר קצר וקא משתמע הא והא תמהני מאד על תמיהתיה דמר מכמי אנפי חדא ממה שכתב ואיני יודע מה דחיקא ליה למר שכבר כתבתי הדחק הראוי להדחק ממנו גם ממה שכתב דקא משנה מטבע הברכה שלו דמשמע דמידע ידיע ליה למר מטבע הברכה שלו שהוא בעל ולא בלמד ולפיכך כתב דקא משנה מטבע הברכה שלו לא ידענא מנא ליה למר דנוסחא דידיה בעל ולא בלמד אם מפני שרבינו תם סובר שהוא בעל וכן מנהג בארצו הרי ראינו כמה דברים שחולק עליהם ונמשך אחר דברי הרב רבינו משה בר מימון וכל שכן העל והלמד שכבר גלה דעתו שהוא סברתו בזה כהרב רבינו משה בר מימון ולא כשיטת רבינו תם ושאר הגדולים שפרשו כמה מיני שטות על זה

גם מצאתי קצת הגהות על הסמ"ג ממהר"ם הלוי אביו של מורי מוהר"ר אליאו הלוי זלה"ה שכל ימיו נתגדל בישיבות האשכנזים שכתוב בהן מאי טעמא דנקט מצות עשה לתקוע ומברך נמי לתקוע ולא לשמוע ולברך נמי לשמוע כהרמב"ם גם מה שכתב כבוד תורתו ומוציא את דבריו מפשטן וממשמעותן דאי הכי הוה ליה למימר ומברך על התקיעה אי נמי לימא לתקוע בשופר דהוי קושטא דמלתא ולשון יותר קצר ומשתמע הא והא משמע דאישתמיטתיה ליה למר הא דכתב הרמב"ם בפרק ד' מהלכות שופר סוכה ולולב וכשהוא נוטל את האגודה לצאת מברך תחלה על נטילת לולב ואחר כך נוטל האגודה בימינו והאתרוג בשמאלו דעל כורחך לומר שאין זה נוסח הברכה שהרי בהלכות ברכות בפרק י"א כתב אבל אם בירך קודם שיטול מברך ליטול את הלולב כמו לישב בסוכה הלכך על כורחך לומר דהכי קאמר מברך על נטילתו של לולב ולא על נטילת ההדס והערבה או על נטילת האתרוג וזה הלשון של סמ"ג הוא כמוהו ממש ואין בזה מוציא את דבריו מפשטן וממשמעותן ולא טענת הוי ליה למימר ליטול לולב דהוי קושטא דמלתא וקא משתמע הא והא כדטען מר על הפירוש שפירש על הסמ"ג

גם ממה שטען עוד כבוד תורתו איני יודע מה שיכות איכא הכא להרמב"ם דאצטריך לאפוקי ממילתיה אינה טענה דכיון דבברכות השופר קאי כמו שכתב וכדמברך הודיענו שני עניינים יחד הא' שמברך על תקיעתו ולא על שמיעתו כדכתב הרמב"ם והשני שמברך שהחיינו ולא הוצרך פה להודיענו אם הוא בלמד או בעל שכבר הודיענו זה בהלכות ברכות כמו שלא הוצרך הרמב"ם להודיענו בו שהוא בלמד אם היה קודם נטילתו או בעל אם היה אחר נטילתו מפני שכבר הודיענו זה בהלכות ברכות ומה שהוצרך לכתוב פה שמברך בכל יום אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב אינו אלא מיום שני ואילך שהם מדברי סופרים אבל הנוסחא של יום ראשון לא הזכירו פה מפני שכבר הזכירו בהלכות ברכות