רא”ה כתובות פה

שלא בכתובה. וכיון דכן לשמואל אתיא שפיר דלדידיה לא מיבעי דסיפא תיקו ארישא אלא מימרא באפי נפשה. ולפי' רב אלפסי ז"ל נמי הא וודאי ליכא לתירוצ' בהכי לדרב למימרא דהכי קאמר המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודש' כנסה סתם וכבר קידש אחרת סתם בין קדושין לכניסה תצא שלא בכתובה. הא וודאי כל כי האי גונא בהדי' הוה לי' לתנא למיתני. ואוקמת' דשמואל עדיפ' והיינו דאמרי' דבטעות אשה אחת היא למימרא דפשט' בטעו' אשה אחת אתיא. ואפי' אית' דרב מצי לתרוצ' לה הכי. מ"מ פשט' דמתני' בטעות אשה אחת אתיא. ואע"ג דרב יכול לפרוק' בטעות שתי נשים שמואל נמי יכול לפרוקי. אטו משום דלרב אית לי' בה תרי פירוק' ולשמואל לית בה אלא חד פירוקי מותבי' לי' מינה תיובתא: אלא אמר רבא מחלוקת בטעו' אשה אחת כעין שתי נשים. לפום פירש"י ז"ל איכא לפרושי כגון שקדש אשה אחת על תנאי וגרשה וחזר וקדשה סתם וכנסה סתם וקשי' לי' כדמקשי' נמי לעיל מהא דפליגי ביה. ולפום אידך פירוש' איכא לפרושי כגון שקדשה על תנאי וגרשה וחזר וקדשה על תנאי וכנסה סתם. אי נמי כגון שקדשה על תנאי וכנסה סתם וגרשה וחזר וקדש' על תנאי וכנסה סתם ולכולהו פרוש' קשיא דאכתי איכא למיקשי אהא כדמקשינן לעיל והא מתני' דבטעות אשה אחת היא ומותבינן מינה תיובתא דוודאי כי היכי דלא מיתוקמ' מתני' בטעו' ב' נשי' ה"נ לא מתוקמי בטעו' אשה אח' כעין ב' נשים לפום הני פירושי

ופירש הרב אדוני זקני ר' זרחי' הלוי בעל המאו' ז"ל הוא הנכון דטעו' אשה אחת כעין ב' נשי' הוא כגון שקד' אש' אח' על תנאי וכנס סתם ואח"כ בעל סתם דאיכ' תרי סתמי וטעות אשה אחת גרידתא כגון שקידש אשה אחת על תנאי. וכנס ובעל סתם שכניסת' ובעילת' באו כאחת דליכ' אלא חד סתמא. ואותבי' אביי מדתני' קדש' בטעות ובפחו' משו' פרוט' כו'. והא הכא דבטעו' אשה אחת היא דכול' טעמא תלי בבעילה ופליגי מאי לאו טעו' נדרים. ומהדרי' לא טעו' בפחו' משו' פרוט' ופירוש' קא מפר' קדשה בטעו' כיצד כגון שקדש' בפחו' משוה פרוטה. ומיהו תמיהא לן מלת' בפחות משו' פרוטה נמי איכ' למיקשי הכי והא הכא דבטעות אשה אחת היא ופליגי. ואפשר דהכי נמי קאמר במאי דקא אמרינן במאי קא מיפלגי כלומר מאי שנא קידושי פחות משו' פרוטה מטעות נדרים. ומהדרי' מר סבר אדם יודע שאין קידושין תופשין בפחות משוה פרוטה. לאו דווקא דאם כן אמאי קדשה בהכי מעיקרא ולא קדשה בפרוטה. ותו מאי קא מהדר למאי דקשיא לן מאי שנא האי מהאי בטעות נדרים נמי איכא למימר שאלו יש בה נדרים אינה מקודשת. אלא וודאי דהיינו כדאמרי' לעיל דלא דמו קידושי תנאי לקידושין דעלמא. דקידושי תנאי דאיהו טעי בגופ' כיון דחזינן לי' דאתני איכ' למיחש דמקפי'. אבל בקדושי דעלמ' דלאו איהו קא טעי בה כלל אלא קידושי הוא דלא מעלו בוודאי כל אד' רוצ' שיגמרו נישואין בכל מאי דאפש' לי' הלכך גמר ובעל לשם קידושין

(דף ע"ד) משום ר"א אמרו חולצת ולא מתיבמ' פרש"י ז"ל דר"א מודה לי' לת"ק בעיקר דינא אלא דמשום גזירה דקאמר הכי דקסבר דגזרינן אטו גרשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה. ור"א אכולה פליג ואפי' החזיר' לאחר שהיא גדולה והכי מוכח התם ביבמות דאמרינן המגר' את אשתו והחזיר' ומת או חולצ' או מתיבמ' ור"א אוס' וכול' משו' גזיר' ולא גרי' בפירוק' מר סבר אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קידושין. וליתה להאי פירושא חדא דהא נוסחא דכולהו ספרי הכי מר סבר אדם יודע ומר סבר אין אדם יודע ותו מדאמרינן והא הכא דבטעות אשה אחת היא ופליגי אלמא דבעיקר דינא פליגי: ותו דאם כן לימא תהוי תיובתא דשמואל דאמר לעיל דצריכה גט משני דאדם עושה בעילתו בעילת זנות. והכא אמרי' דכולי עלמא אית להו דאלו מדינא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואיכא לדחוקי דשמואל ס"ל כר' שמעון בן יהודה משום ר' ישמעאל דאמר בעלו לא קנו. ומ"מ אכתי קשי' היכי איכא למימר דר' אליעזר משום גזירה והיכי גזר החזירה כשהיא גדולה אטו החזירה כשהיא קטנה דהא לא שייכן אהדדי. וכי תימא דאטו קטנה הגדילה אצלו הוא דגזר והא היא גופה גזירה. אלא וודאי עיקר פירושא דר' אליעזר בעיקר דינא פליגי ומדינא הוא דקאמר בהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו שחולצת. וקס"ד השתא דטעמי' משום דקסבר אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ובגדולה ממש דקאמר נמי חולצת משום גזירה דהחזירה כשהיא קטנה והגדילה. והיינו דמקשי' והא הכא דטעות אשה אחת היא ופליגי דקס"ד דטעמי' דת"ק משו' דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ור' אליעזר סבר אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ומיהו קשיא לן דילמא לא פליגי בהא דאי אדם עושה בעילתו בעילת זנות או לא ודווקא בשבעל. אלא בקידושי קטנה אי אמרי' דכי גדלה גדלי בהד' ובין בעל ובין לא בעל דתנא קמא סבר קידושי קטנה מתלא תלוי וקיימי וכי גדלה גדלי בהדה והיינו דקאמר חולצת או מתיבמת בין בעל בין לא בעל דלא נפקא לן מינה מידי דהא טעמא לאו משום הכי. ור' אליעזר סבר דלא אמרי' דכי גדלה גדלי בהדה והיינו דקאמר חולצת או מתיבמת בין בעל בין לא בעל אבל דכ"ע אית להו בטעות אשה אחת גרידתא דאדם עושה בעילתו בעילת זנות. ואיכא דמפרש משום דלישנא משמע לי' דווק' בשבעל מדקתני וגדלה אצלו והכי משמ' לישנ' כדאמרינן ביבמות הגדילו זה עם זה. אי נמי איכא לפרושי דלא ניחא לי' לתרוצי הכי דלא כרב ושמואל דהא תרווייהו אית להו האי סברא כדאמרי' ביבמות דכי קאמ' רב בקדשה כשהיא קטנה והגדילה ועמדה ונישאת דאינה צריכה גט משני דווקא כשבעל ומשום דאין אדם עושה בעילתו בעיל' זנות. הא לאו הכי אינה צריכה גט וכל דכן לשמואל דאפי' בשבעל אמר דצריכ' גט משני. ואכתי קשי' לן אדמותבינן לי' מעלמא אמאי לא מקשינן דידי' אדידי' דהא אמרינן לעיל קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונישאת. רב אמר צריכה גט משני. ושמואל אמר אינה צריכ' גט משני והא הכא דטעות אשה אחת היא ופליגי

והרב ר' יהודה בר' יקר ז"ל תירץ דמהא עדיפא לי'. דאי מההיא וודאי פשיטא לי' דאיכא לשנויי כטעמא דאמרי' אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום. אבל מהא אותבי' שחזרתה בחיי אבי'. ואע"ג דמדינא כיון שנישאת שוב אין לאבי' רשות בה ויצאת מרשותו לגמרי כולי עלמא לאו דינא גמירי ואיפשר דטעי בהא ודמי לנדרים. ומתרצינן דאפי' בהא נמי איכא למימר אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום. ולא נהיר ולפום מאי דפרישנא נמי אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום לאו משום דידע הוא דקאמרי'. אלא דכיון דלאו משום טעות דטעי בגופ' הוא אלא משום קידושי דלא מעלי כל אדם רוצה שיגמרו נשואיו תו ליתי' להאי פירוש' כלל

והנכון כדפי' רב סבא בעל המאור ז"ל דאי אקשי' מההי' דלעיל מקמי דידעינן היפריש' בין קדושי טעות לקידושין דעלמא. איכא למימר דההיא נמי בטעות אשה אחת כעין שתי נשים אתיא. והיכי דמי כגון שקדשה כשהיא קטנה ולאחר שהגדילה כנסה סתם ובעל סתם דאיכא תרי סתמי. אבל הכא ליכא למימר הכי דהא קתני החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו אלמא לאחר שהיתה אצלו הגדילה ותו ליכ' למימ' שהגדילה אלא חד סתמ' וזהו הנכון

(שם) אלמא כיון דעבד מעשה אחולי אחלי' לתנאי' כלו' כיון דעב' מעש' סתם ובשעת מעש' לא הזכיר תנאו אחולי אחלי' לתנאי': התם משום דאיתקוש הויו' אהדדי פיר' וכסף ושטר איפשר על ידי אחרים ואף ע"ג דאיכא ביאה הויא לה חדא והני תרתי וחדא מתרתי אתיא

(שם) נוסחי דוקאני אמר רב עולא בר אבא אמ' עולא אמר ר"א המקדש במלו' ובעל על תנאי ובעל בפחו' משוה פרוטה ובעל צריכה הימנו גט ואיכא נוסחי דכתיב בהו דברי הכל אינה צריכה הימנו גט. וליתה דהא פלוגתא