רא”ה כתובות פד

נישואין שא"צ לומר בשנדר' קודם נישואין. והא דאמר רב אשי דאפילו שאר נדרים דלא קפדי ביה אינשי לא הוי קפדי' קפידא הני מילי בסתם אבל במפרש כל נדרים במשמע והכי איתא בירושלמי

(שם) אתמר קדשה על תנאי כו' עד לא תימא טעמיה דרב כיון דכנסה סתם אחולי אחליה לתנאי'. דוודאי כל תנאי דלהנאתו אף על גב דלאו ממון מצי מחיל כיון דלהנאתו הוא. ואפי' הכי לאו מהאי טעמא הוא אלא טעמיה דרב אין אדם עוש' בעילתו בעילת זנות. פירו' וכיון דכן דלא מחיל לי' לתנאי מנפשיה אלא מהאי טעמא דווקא לענין קידושין הוא דגמר בדעתי דמיקדשא לי' אבל אין לה כתובה. ואף על גב דבלא כתובה נמי שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות אנן לא אמרינן שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. וכיון דכן טעמא הוא דווקא בשבעל דאיתיה לטעמא: והא אפליגו בה חדא זימנא דאתמר קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונישאת רב אמר אינה צריכה גט משני. ושמואל אמר צריכה גט משני ואע"ג דקיימא לן כרב המנונא דאמר האשה שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר מקודשת. איכא לפרושי בשעה שקבלה אותן על מנת כן שאין קידושין הראשונים קידושין. אי נמי איכא למימר דהתם טעמא מאי משום דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. הני מילי בעלמא אבל הכא דסבר' דקידושי קמא לא כלום הוא דקידושי קטנה הוי וודאי מעיז' פניה ומעיזה וכדאמרינן דכוות' בעלמא. ואי קשיא לך ואמאי לא מתרצינן דהכא לאו בהא פליגי אלא בקידושי קטנה אי גדלי בהדה. דרב סבר קידושי קטנה מתלא תלו וקיימי וכי גדלה גדלי בהד' והיינו דאינה צריכה גט משני בין בעל בין שלא בעל ושמואל סבר דלא אמרי' דכי גדלה גדלי בהדה וצריכ' גט משני בין לא בעל בין בעל. הא לית' דהא התם ביבמות בפרק ב"ש אמרי' בהדיא לית לי' לרב האי סברא דקידושי קטנה מיתלא תלו וקיימי אלא פלוגתייהו דווקא בשבעל וטעמיה דרב משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ומהדרי' דלא דמיא הא דנדרים לקידושי קטנה. דאלו הכא דבגופא הוא דקא טעי איכא למיחש כיון דחזיני' דמקפיד דלא מחיל לי' לתנאי' לעולם. אבל בקטנה דאלו בגופה לא קא טעי כלל אלא קידושי נינהו דלא מעלו בהא איכא למימר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דכיון דקא חזינן דקא ניחא לי' בה מסתמא אית לן למימר שכל אדם רוצה שיגמרו נישואיו. ואע"פ שהמקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו הכא כיון דהויא מילתא דכ"ע ידעי בה כול' עלמא סהדי. וכן המקדש בביאה אינו צריך אלא עידי יחוד וכן דעת רבינו נ"ר: תנן כנסה סתם ונמצאו כו' עד הכי נמי קאמ' המקדש כו' עד תצא שלא בכתובה לאו למימרא דחסורי מחסר' והכי קתני. אלא לישנא דמתני' איכ' לפרושי הכי המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים אינה מקודשת. ואף על פי שכנסה סתם אלא דבמתני' לא תנן אלא מעשה דאתני ביה דהיינו קידושין והדר קתני כנסה סתם כלומר הכונס את האשה סתם והכל במשמע בין קידושין בין נישואין תצא שלא בכתובה

(דף ע"ג ע"ב) כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא. לשמואל קא פריך דלית לי' סברא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. דאלו אליבא דרב ליכא למיקשי הכי דכיון דאית לי' אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות למיהוי קידושיו קידושין גמורין הוא דאיכא למימר הכי אבל כתובה לית לה. אבל לשמואל קשיא לן מאי שנא כתובה מגט. ומתרצי רבה ורב חסדא גט מדבריהם. ורבא אמר ספוקי מספקא ליה. ליכא לפרושי ספוקי מספקא לי' אי יכול למימר אי איפשי באשה נדרנית. דהא ליכא מאן דפליג עלה אלא משום טעמא דהוא נותן אצבע בין שיניה. והכא ליתי' להאי טעמא דהא מקמי הכי נדרה. וליכא לפרושי נמי ספוקי מספק' לי' אי אדם עושה בעילתו בעילת זנות או לא דהא חזינא לי' לשמואל דלית לי' האי סברא. ותו דאם כן לא הוה לי' למימר כהאי לישנא גבי ממונא לקולא דאפי' אית לי' לשמואל האי סברא בוודאי דינא הוא דלית לה כתובה ולא הוה לי' למימר אלא ספוקי מספקא לי' הילכך בעיא גט. אלא הכי קאמר ספוקי מספקא לי' אי אחולי אחליה לתנאיה או לא וגבי ממונא לקולא וגבי איסורא לחומרא וכיון דמהאי טעמא הוא קדשה סתם וכנסה סתם אע"ג דלא בעל הוא דקאמרינן דצריכ' הימנו גט. דהא לאו משום אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות קאמרינן אלא משום אחולי אחליה לתנאיה ובהא מודה רב לשמואל וכל דכן הוא דאפילו באידך דאית לי' לשמואל דאינה צריכה גט סבר רב דצריכה גט כל דכן בהא דאפילו שמואל אית ליה דצריכה גט דרב נמי סבירא לי' הכי. אבל קדשה על תנאי וכנסה סתם ולא בעל אינה צריכה גט לכולי עלמא: ואליבא דשמואל אתי' מתני' שפיר דהכי נמי קאמר כדפרי'. ואליבא דרב נמי הכי קאמר המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת ואפי' כנסה סתם והוא שלא בעל כנסה על מנת או סתם ובעל תצא בלא כתובה. והאי דלא תנא הכי בהדיא משום דאורחא דמילתא קתני דסתם כניסה הוי בעל. אבל קדשה סתם ועדיין לא כנסה ונמצאו עליה נדרים או מומין אינה צריכה גט כלל והלכתא כרבא. ונפקא לן מינה בינייהו לענין בא אחר וקדשה דאליבא דרבה ורב חסדא קידושי שני קדושי תורה ואליבא דרבא שניהם קדושי ספק

(שם) אמר רבא מחלוקת בטעות שתי נשים פירש"י ז"ל כגון שקידש לאה על תנאי וחזר וקידש רחל סתם וכנ' סתם ובעל דרב דאמ' צריכה גט כדינ' דבהא דינא הוא כיון דקדשה סתם וכנסה סתם. ושמואל דאמר אינה צריכה הימנו גט משום דקסבר אע"ג דבעלמא קדשה סתם וכנסה סתם צריכה גט. אבל הכא כיון דאיכא אחריתי דקידש על תנאי הוה לי' כאלו קדשה להא נמי על תנאי ואינה צריכה גט: וליתיה להאי פירוש' חדא דא"כ לאו היינו קדשה על תנאי וכנסה סתם דקאמרי' לעיל דבהא פליגי. ותו דאנן מאי טעמא מוקמינן לה הכי משום דשמואל דלרב כיון דקדשה סתם וכנסה סתם דינא קאמר אלא לשמואל. וא"כ הודאה נמי דקאמרינן אבל בטעו' אשה אחת דברי הכל לשמואל הוא דקאמרינן. וכיון דשמואל קאמר אינה צריכה הימנו גט ליכא למימר דבטעות אשה אחת מודה דאינה צריכה הימנו גט דהא בכולהו ה"נ קאמר. ויש שפירשו כגון שקידש שתי נשים על תנאי וכנס אחת מהן סתם

והרב אלפסי ז"ל פירש כגון שקידש לאה על תנאי וחז' וקידש רחל סתם וחז' יכנס הראשונ' סתם. ולהני תרי פירושי שמואל דאמר אינה צריכה גט כדינ'. ורב דאמר צריכה גט משום דכיון דבתרתי אתני בקידושין ובתר הכי כנס סתם. אי נמי כיון דבתר דקידש לאה על תנאי והדר וקידש אחריתי סתם הדר וכנס לאה סתם בהא אמרינן דוודאי אחלי לתנאיה ומשו' טעמא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. והשתא אתיא שפיר מאי דקאמרי' אבל בטעות אשה אחת דברי הכל אינה צריכה הימנו גט דלרב הוא דאמרי'. דאע"ג דקאמר באידך צריכה גט בהא קא מודה דאינה צריכה הימנו גט. ומיהו לכולהו קשיא דהאי לאו טעות שתי נשים הוא אלא טעו' אשה אחת

והנכון כמו שפירש הרב ר' יוסף הלוי אבאן מגאש ז"ל דטעות שתי נשים היינו כגון שקידש שתי נשים על תנאי וכנסן סתם ופלוגתייהו בבתרייתא. והכי מוכח מדנק' לעיל לישנא דחדא קדשה סתמה וכנסה סתם דלא נקט אלא ההיא דפליגי בה. דשמואל דאמר אינה צריכה הימנו גט משום דהויא לה קדשה על תנאי וכנסה סתם. ורב סבר כיון דהא כנס אחריתי נמי סתם והדר כנס לה להאי נמי בסתם אחלי' לתנאיה משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. אבל בטעות אשה אחת דברי הכל אינה צריכה הימנו גט ואפי' רב דאמר באידך צריכה הימנו גט בהא מודה. ואקשי לי' אביי והא מתני' דבטעות אשה אחת היא וקא מותבינן מינה תיובתא. ואי קשיא לך ומאי קושיא היינו טעמא דמאן דקא מותיב משום דאלו לרב איכא לאוקומ' בטעות שתי נשים מיהת אבל לשמואל קשיא. וליתה דאלו לפרש"י ז"ל מתני' לרב אלו מוקמת לה בטעו' שתי נשים היכי קאמר המקדש את האשה על מנת שאין עלי' נדרי' אינה מקודשת קדש אחרת אחר כך סתם וכנסה סתם תצא