רא”ה כתובות פג

איהו סבר' מסנא סני לי ויוציא לאלתר. איכא למימר דהכא אכתי לא קים לן האי טעמא ולא מהני לן נמי מידי דאכתי תיקשי לן מאידך דתנן ר' יהודה אומר בישראל יום אחד יקיים. אבל רבינו שלמה ז"ל גריס הכי ר' יהודה אומר בישראל יום אחד יקיים והא וודאי אתיא בנדרה היא כדמוקמינן מתני' דהמדיר את אשתו בשנדרה היא והוא הדין לסיפא ומתני' כולה. וסבר ר' יוסי בעניות שלא נתן קיצבה אלמא בעל מצי מיפר ורמינהו אלו נדרים שהבעל מיפר נדרי' שיש בהם עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ. ריש פירק' הוא בנדרים. וצ"ת דהתם לא תנן לה בהאי לישנא דמייתי לה הכא דמפרשינן לה התם במסכת נדרים אם ארחץ דקאמרה קונם הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היכי תעבד תרחוץ תיתסר הנאת רחיצה עליה לעולם ולא תרחוץ איכא ניוול כלומר ואיכא משום עינוי נפש. אם לא ארחץ דקא אמרה שבועה שלא ארחץ ולהכי מפרשינן לה בשבועה דבנדר ליכא למימר דאין הנדרי' חלין על דבר שאין בו ממש. וקמ"ל דבעל מיפר בין נדרים בין שבועו'. וקשיא לן האי אלו נדרים נדרים ושבועות מיבעי לי'. ומהדרינן תני אלו נדרים ושבועות. ואף על גב דהתם מפרשינן מעיקרא אם ארחץ דקאמרה הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ. ובתר הכי כי אתינן לפרושי אם לא ארחץ אמרינן דקאמרה הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ ושבועה שלא ארחץ. לאו למימרא דכולה פירושא דאם לא ארחץ. אלא דלבתר הכי דאשכחן פירושא דאם לא ארחץ הדרינן פירושא דכולה דאם ארחץ ואם לא ארחץ. והיינו דקאמרינן בסוף בפירוש' הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ והיינו אם ארחץ ושבועה שלא ארחץ היינו פירושא דלא ארחץ וה"נ אם אתקשט:

אמ' ר"י אין אלו נדרי עינוי נפש אלו הן נדרי עינוי נפש שלא אוכל בש' ושלא אשת יין ושלא אתקשט בבגדי צבעונין. ובמסכת נדרים יש לנו שטה אחרת נכונה בזה. וסוגיין דהכא לא דייקא ואתיא כחד לישנא דהתם בנדרים דר' יוסי אית לה דרחיצה לעולם לא הויא עינוי נפש והוא לישנא מציעאה דפרישנא דה"ק הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ ור' יוסי סבר לא תירחוץ לעולם. ודלא כלישנא בתרא דפרשי' דרבי יוסי לא קאמר אלא ברחיצה דחד יומא בלחוד. והוא מן הסוגיות המתחלפות בתלמוד. ומשני הכא במאי עסקינן בדברים שבינו לבינה כלומר בקישוט המיוחד יותר בינו לבינה והיינו קישוט של מטה דקס"ד השתא דאף ע"ג דאית לי' לר' יוסי דהני לאו נדרי עינוי נפש. אבל בקישוט של מטה מיהת מיפר משום דברים שבינו לבינה. ונפקא לן מינה דאלו בנדרי עינוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים. אבל כשמיפר משום דברים שבינו לבינה אינו מיפר אלא לעצמו. ומקשינן הא ניחא למאן דאמר דברים שבינו לבינה הבעל מיפר. לאו דווקא דהא לכולי עלמא הוא דבדברים שבינו לבינה הבעל מיפר. אלא זהו אחד מן הלשונות שבתלמוד שנאמר לשון אחד בשני מקומות. ופירושן אינו שוה. דהתם במסכת נדרים אמרינן דברים שבינו לבינה כפשט. והכא אתינן למימר' דבמתני' לאו בכל קישוט איירינן אלא בדברים המיוחדין יותר בינו לבינ' ואיידי דאמרינן הכי נקטי' נמי האי לישנא בקושיין. והיינו דקאמר הניחא למאן דאמר דברים שבינו לבינה כלומר כי הא דהכא הבעל מיפר. אלא למאן דאמר אין הבעל מיפר דלא חשיבי הני דברים שבינו לבינה דאמרה תורה דהבעל מיפר מאי איכא למימר

(ע"ב) דאתמר דברים שבינו לבינה כו' והאי נמי לאו דווקא דפלוגתייהו לאו שמעת' באפי נפשה הוא. אלא דהתם איבעי לן לר"י מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה כלומר מי חשיבי ליה הני דברים שבינו לבינה. רב הונא אמר מיפר רב אדא אמר אינו מיפר. אלא דאיידי דהכי ליכא לאיתויי הכי נקיט ליה כאלו שמעת' באפי נפשה. ואף על גב דמוכח התם בהדיא דמאן דאית לי' מיפר והיינו רב הונא ה"ה לכל קישוט שבעולם ואפילו כיחול ופרכוס. ורב אדא נמי דאסר ה"ה לכל קישוט ונקט האי למימרא דאפילו האי לא חשיב דברים שבינו לבינה שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר. וכיון דכן מאי האי דמוקמינן מתני' בקישוט של מטה דהא לא שני לן בהו. יש לומר דהשתא לא ס"ד סוגיין דהתם ולא קים לן בה ומוקים לה לרווחא דמלתא בדברים המיוחד' יותר בינו לבינה דהיינו קישוט של מטה וקס"ד דבהאי מיהת מיפר וכ"ת ולרב אדא דאית לי' בהני דאין הבעל מיפר דברים שבינו לבינה דאמרה תורה דבעל מיפר מאי נינהו. איכ' למימר דאמרה הנאת תשמישו עלי קונם והכי מוכח נמי התם. תדע דהא לרבנן דאית להו דהני הוו נדרי עינוי נפש אם כן דברים שבינו לבינה מאי נינהו. אלא דאיכ' מילי אחריני לר' יוסי נמי אליבא דרב אדא איכ' מילי אחרינא

(שם) מתני' ה"ג המדיר את אשתי שלא תלך לבית אביה בזמן שהן עמה בעיר חדש אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה. ובזמן שהן בעיר אחרת רגל אחד יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה הדירה שלא תלך לבית האבל כו'

גמ' הא גופי' קשי' כו' עד והחי יתן אל לבו דברים של מיתה דיספד יספדוניה דיקבר יקברוניה. אפשר לפרש דסופד היום יספד למחר והקובר היום יקבור למחר כלומר סוף אדם למות אבל בירושלמי אמרו ספוד דיספדון לך כלומר ספוד שתספוד קבור שתקבר

(דף ע"ב) המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל כו' לרב בשנדרה סתם לשמואל בשנדרה היא וקיים לה הוא וקסבר הוא נותן אצבע בין שיניה וכן היא שנדר' שלא תשאל ושלא תשאיל כגון דאמרה קונם תשמי' עלי אם כו' תצא שלא בכתובה

(שם) הא דאמרינן אי דידע ניפרוש וודאי אף על גב דפריש מפסדת כתובתה כיון שרצתה להאכילו או לשמש עמו נדה ולא קשיא לן אלא לישנא דמאכילתו ומשמשתו דמשמע האכילתו ושמשתו וקא קשיא לן היכי הוה: והא דאמרי' אי דלא ידע ניסמוך עלה. ובאידך אמרינן אי דלא ידע מנא ידע ה"נ קאמר מנא ידע דהא דינא למסמך עלה. אלא איידי דאיכא אהא ראי' קרא דקא מייתי קאמר הכי. והכי דינא אכולהו ובכל איסורים שבתורה דאשה נאמנת: והא דאמרינן פלוני חכם טיהר לי את הדם פי' דאמרה לי' בעדים ושילוה בעדי'. והכי אית' בירושלמי וההוא פלניא מהימן עלה דהא הימניה ודכוות' הא דאמרינן בהוחזקה נדה דמפסד' כתובת' בהכי: כל הנודע באשתו שנודרת ואינה מקיימ' יחזור ויקניטנה כלומר שנדרה בפניו ולא קיימה וכבר היפר לה הוא שלא ידעה היא בהפר' אלא דמסתפי (נ"א דמסתפק') דילמא נדרה בתר הכי ואיהו לא ידע ולא מיפר ולא מקיימה אי נמי נדרה בנדרים אחרים שאינו להפר הילכך יחזור ויקניטנה כל יום ויום כדי שכל נדרים שהיא עתידה לידור תידור באותה שעה. וכל היכא דנדרה נדר עינוי נפש יפר ואינה יוצאה בכך. ואם הי' נדרים אחרים תצא. ואתיא כלישנא דלעיל דאמרינן דרבי סבר הוא נותן אצבע בין שיניה והא דאמרינן במקללת יולידיו בפניו כ"ש לבעל גופי' בפניו שהדין נותן שיצא' בלא כתובה ותו לא מידי

(ע"ב) תניא נמי הכי באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין. פי' וה"ה לכל נדרי עינוי נפש אלא דאורחי' דתנא למנקט הכי וכדאמרינן לעיל ואלו הן נדרי עינוי נפש שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין. הוי בה רב פפא אהייא אילימא ארישא כיון דקפיד אפי' כל מילי נמי. ומוקמי לה אסיפא. ורב אשי אמר אפי' ארישא וה"ה אסיפא. ומהכא איכא למשמע ההיא סברא דפרישנ' לעיל דלא אמרי' אי אפשי באשה נדרנית אלא בנדרים שיש בהן עינוי נפש. מדאמרינן דהא דתני כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה דווקא בנדרי עינוי נפש אבל לא בנדרים אחרים. ואלו הוה מפסיד' כתובתה אחר נישואין אפי' בנדרים אחרים. כל דכן הוא בנדרים שהיו בה בשעת נישואין. תדע שהרי מומין שאם נולדו בה אחר נישואין שותה בעציצו. ואלו היה בה בשעת נישואין ולא ידע בהן תנן במתני' תצא שלא בכתובה כ"ש בנדרים שאלו היה מפסד' בשבילן כתובה בשנדר' בהן אחר