רא”ה כתובות עז

בי' אחריתי לא יהבו לי' שהרי רוצה לחלוץ ולפטרו. אלא וודאי לא גרסינן אלא ה"נ לימא זיל נסיב אתתא אחריתי והכי איתה בכולהו סופרי וכדפרי' דבתבע לחלוץ הוא דאיכא למימר כמה דאגיד' בי דהא סוף סוף איהו לא בעי לה אלא דגרמ' לי' דלא משכח אחריתי אבל הכא איהי הוא דקא בעי וקאמר דאיכפת לי' משום דלא משפחש אחריתי דמיתבא דעתי' מינה דאלו הוה משכח אחריתי דמיתבא דעתי' מינה כי הא וודאי לא איכפת לי' מינה. ומיהו איהו הוא דמהימן והיינו דשבקי לארוסה גופה דלא אקשי מינה כלומר מאי שנא שומרת יבם מארוסה ונקט עיקר טעמא דהוה קאמר אלו הוה מקשי מארוסה דהיינו טעמא דאחריתי לא יהבו לי דהכי וודאי הוה קאמר מאי שנא שומרת יבם דלא אמרינן לי' זיל נסיב אתת' אחריתי ארוס' נמי נימא לי' זיל נסיב אתתא אחריתי אלא דאמר אחריתי לא יהבו לי ה"נ אחריתי לא יהבו לי ולהכי שבקה ונקט עיקר טעמא דהוה לי' למנקט נמי כי הוה מקשי מינה ואלים לי' אלימי נמי לאקשי מיבמ' כדאמרן. ומיהו הא נמי לאו טעמא דצריכה להתברר היא דאפי' משכח אחריתי יכול למימר לא משכחנ' דמהגנא לי ומיתבא דעתאי מינ' ואפילו אי נסיב אתתא ואפילו כמה נשי נמי לא נפקא לן מינה מידי דאכתי אחריתי קא בעי. אלא דאנן הוה אמרינן לי' מאי איכפת לך מהא זיל נסיב אחריתי דעלמא בתריקא' אי לאו דיכול למימר לא משכחנ' אחריתי דמהגנ' לי ומיתבא דעתאי מינה כדפריש'

אלא אידי ואידי שתבע ליבם ולא קשיא כו' עד דתנן מצות יבום קודמת כו' פירוש דמתניתא כמשנה ראשונה דסבר דמצות יבום קודמת ומשום הכי נזקקין לו. אבל ההיא דשמואל כמשנה אחרונה דאמרינן מצות חליצה קודמת והיינו דקאמר אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם. ור"י נמי דמשום ה"ק תבע ליבם אין נזקקין לו תבע לחלוץ נזקקין לו. אבל אליבא דמשנה ראשונה דתבע לחלוץ אין נזקקין לו תבע ליבם נזקקין לו. וכי תימא אם כן למה לי הך תירוצא לישני לי' כפירוקא קמא כאן לחלוץ כאן ליבם. מתניתא ליבם ומשום הכי נזקקין לו אבל לשמואל לחלוץ אין נזקקין לו וכולהו כמשנה ראשונה. אי נמי לימא אידי ואידי שתבע לחלוץ ומתניתא כמשנה אחרונה לפום הכי נזקקין לו ודשמואל כמשנה ראשונה דוודאי עדיפא לן דאתי' הא דשמואל כמשנה ראשונה דהוא אליבא דהילכתא איכא למימר דשמואל לחלוץ לא מצית אמרת דהא דומיא דארוסה אמר ואי לחלוץ מאי שנא שומרת יבם. אפי' ארוסה נמי דכוות' שהוא תובע ניתן גט לפוטרה אין כותבין עליו אגרת מרד. אלא וודאי דשמואל לא מיתוקמ' אלא בשתבע ליבם. ומיהו וודאי אכתי הוי יכול לשנויי לי' כדשני כאן לחלים כאן ליבם. מתנית' בתובע לחלוץ ודשמואל בתבע ליבם כדשנין ואליבא דמשנה אחרונה. אלא דהשתא בתר דשמיע' לן משנה אחרונה ומשנה ראשונה לא ניחא לן לאוקמי תרווייהו מתניתא ודשמואל דלא כהלכתא. ואיכא מאן דאמר דהא כולי עלמ' הוא דתבע לחלוץ נזקקין לו כדחזינן סברא דגמרא מעיקר' דמצי למימר כמה דאגיד' בי אחריתי לא יהבו לי ואנן לית לן למידחי להא דר"י אלא מהיכריחא ואי מהיכריחא דקיימא לן כמשנה ראשונה הא לאו היכריחא היא אלא למשמע מינה דתבע ליבם נזקקין לו. אבל אפשר דאפי' למשנה ראשונה תבע לחלוץ נזקקין לו בהא לא פליגי וכולי עלמ' היא דיכול למימר כמה דאגידה בי אחריתי לא יהבו לי. אלא דביבם פליגי דלמשנה ראשונה דאית להו מצות יבום קודמת אית להו תבע ליבם נזקקין לו. והוא הדין לחלוץ דאע"ג דמצו' יבום היא הקודמת מכל מקום בדידיה תלא רחמנ' וברשותיה הוא יאהי מינייהו דקא תבע נזקקין לו. אבל למשנה אחרונה כיון דקסברי דמצות חליצה קודמת תבע ליבם אין נזקקין לו אלא אם כן תבע לחלוץ אע"ג דדכוות' בארוסה כשתובע לפטור בגט אין נזקקין כי שאני גט דברשותי' תליא מילתא והרי הוא יכול לגרשה על כרחה לזורקו לתוך ביתה או לתוך קלתה מה שאין כן בחליצה שאי אפשר לו לכופה לחלוץ. ואם אית' להאי סברא אם כן אליבא דמשנה ראשונה דקיימ' לן כוות' הכי הלכתא דבין תבע ליבם בין תבע לחלוץ נזקקין לו לעולם לכל דבריו. וכ"ת והא פרישנא לעיל דלא נאדי מפירוקא דפריך כאן לחלוץ כאן ליבם אלא כי היכי דלא ליתוקמ' תרווייהו כמשנה אחרונה ודלא כהלכתא דהשתא מיהת אתיא חדא מינייהו והיינו מתניתא אליבא דהלכתא כמשנה ראשונה ואם אית' להאי סברא אכתי לא היה לי' לזוז מיני' מהאי טעמא אלא דכי מקשינן מאי שנא ליבם מלחלוץ לימא לי' דאתא כמשנה אחרונה ואתיא ההיא דשמואל בתבע ליבם ואליבא דמשנה אחרונה כדקא אתיא נמי השתא ומתניתא בתבע לחלוץ וככולי עלמא בין למשנה ראשונה בין למשנה אחרונה. הא לא קשיא דהאי אוקמת' ניחא ליה כיון דהשתא אסיק אדעתי' משנה ראשונה ומשנה אחרונה יהא סוף סוף לא סגיא לי' בדלא אתיא חדא מינייהו דלא כהלכתא הכי עדיפא לי' לאוקמי תרווייהו בחדא שיטת' בתבע ליבם. הכי פשט' דמתניתא נמי בתבע ליבם. אע"ג דנהי הכריחא היא. ואע"ג דקתני נמי ארוסה דמיירי וודאי בתבע לכנוס ונימא דחדא דומיא דאידך קתני דאיכ' למימ' מידי אירי' הא כדאיתא והא כדאית' ולא אתיא מתניתא למימר אלא דבכולהו איכא מרד והא לאו היכריחא הוא אלא בדשמואל דקאמר כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין אגר' מרד על שומרת יבם דהא וודאי מדקאמר כותבין אהא ואין כותבין אהא וודאי לא סגיא לי' אלא חדא דומיא דאידך כדפרישי' לעיל אפילו הכי מחוורתא דמילתא כדפרישנא דכולה מתניתא בתבע ליבם. ואיכא מאן דפליג ואמר דכי היכי דבארוס בשתובע לגרשה לא הויא מורד, ה"ה נמי בתובע לחלוץ דכל תובע לפוטרה והיא אינה רוצה סברא היא דלא הויא בהכי מורדת. אלא דאליבא דמשנה אחרונה בלחוד הוא דכיון דמצות חליצה קודמת ומצות יבום קרובה לאיסור רואין כאלו אין כאן אלא מצות חליצה אהא דינא היא דכפינן לה דכיון דלא סגיא לה אלא בהכי אמאי לא יחלוץ לה מהשתא כי לא ניחא ליה דאגידה ביה. אבל אליבא דמשנה ראשונה כיון דאיכא נמי מצות יבום מצות חליצה במקום גט קיימא וכי היכי דתובע לגר' ארוסתו ואינה רוצה לא חשבינן לה מורד. ה"נ תובע לחלוץ דכל תובע לפטור והיא אינה רוצה אין נזקקין לו. אבל אין הדברים מוכרעין לדחות סברת הגמ' וטעמא דאמרינן כמה דאגידה בי אחריתי לא יהבו לי והדבר צריך תלמוד

והרב ר' אברהם בר' דוד ז"ל כתב דכי קים לן השתא אליבא דמשנה ראשונה דהוא אליבא דהלכתא דכי תבע ליבם נזקקין לו. ה"מ בשהיא אינה רוצה לא לחלוץ ולא ליבם דאיכא למימר כמה דאגידה ב' אחריתי לא יהבו לי. אבל: אלו היתה היא רוצה לחלוץ אין נזקקין לו. וכ"ת אם כן דכוות' נמי הא דאמר ר"י אליבא דמשנה אחרונה בשאינה רוצה לחלוץ ולא ליבם ואם כן אפי' כי אמרי' דמצות חליצה קודמת כיון דהיא אינה רוצה לא בזו ולא בזו אמאי אין נזקקין לי לימא כמה דאגידה בי אחריתי לא יהבו לי יש לומר אפילו הכי כיון דמצות חליצה קודמת וכי קא תבע ליבום שלא כדין תבע אין נזקקין לו כלל. ולפי שיטתו נראה שהוא סובר דאליבא דמשנה ראשונה תבע לחלוץ נמי נזקקין לו דכיון דאיהי אינה רוצה לא לחלוץ ולא ליבם מה לי הכי מה לי הכי הא וודאי איכא למימר כמה דאגידה בי אחריתי לא יהבו לי דהכי ליכא למימר כולי האי דשלא בדין קא תבע דהא בדידיה תלא רחמנא. וכן הוא מפרש דרבי פדת משמיה דרבי יוחנן תבע ליבם והיא אינה רוצה לא לחלוץ ולא ליבם אין נזקקין לו תבע לחלוץ והיא אינה רוצה גם כן לא בזו ולא בזו נזקקין לו. ומקשינן עלה מאי שנא הא מהא דהא בתרווייהו איכא מימר כמה דאגידה בי אחריתי לא יהבו לי ולא מצי לתרוצי דתבע ליבם והיא רוצה לחלוץ קאמר. דדומיא דאידך נקיט עליה מה אידך בתובע לחלוץ והיא אינה רוצה לא בחליצה ולא למיאון אף בתובע ליבם נמי שאינה רוצה לא בחליצה ולא ביבום דאי לא תימא הכי למה לי דנקט תובע לחלוץ כלל כולה הוה יכול למינקטי' בתובע ליבם. ואם היא אינה רוצה לא לחלוץ ולא ליבם נזקקין לו. ואם היא רוצה לחלוץ אין נזקקין לו אלא כדכתיבנא ולבסוף כי מוקמי לה אליבא דמשנה אחרונה מפרשינן לה דה"ק תבע ליבם והיא אינה רוצה לחלוץ ולא ליבם אין נזקקין לו דכיון דשלא כדין תבע. תבע לחלוץ נזקקין לו אע"פ שהיא רוצה ליבם דכיון דמצות יבום