רא”ה כתובות עד

שבעה דינרין בכל שבת ושבת. אבל לפי שטה זו אפשר לפרש דבין רבא בין רב הונא בר יהודה משמי' דרב ששת כלהו אית להו דוודאי הלכה כמשנתינו. אלא דרבא סבר דהלכתא בהא מיהת כרבותינו דנמלכין בה לומר שולחין לה מבית דין בתי הוי יודעת שאם תעמדי במרדך פוחתין לך מכתובתיך שבעה דינרין. אם חזרה בה לאלתר מוטב ולא הפסידה כלום ואם לא חזרה פוחתין לה מכתובת' שבעה דינרין בכל שבת וכל זמן שלא נמלכו בה ב"ד לא הפסידה כלום. ורב הונא בר יהודה פליג עלי' למימרא דאפילו בהא לית הלכתא כרבותינו אלא הלכה כמשנתינו ותרווייהו שוו להו דהלכתא כמתני' אלא דפליג אם נמלכין בה. ולפום האי פירושא לא מכרעא מלתא שפיר הלכתא כמאן דהא רב' ורב הונא בר יהודה ורב ששת אית להו דהלכתא כתנא קמא דמתני'. ורב נחמן בר רב חסדא ורב נחמן בר יצחק ור' חנינא גברא רבה אית להו הלכתא כרבותינו. ורמי בר חמא נמי משמע דסבר לה כרבותינו דמפרש לה למילתייהו ותו משמע נמי פשט' דמלתא דההיא דרבא דחוי' היא דאהדרי' רב נחמן בר יצחק ואמר לי' מאי בורכא ובגמ' נמי מתמיהין עלה ובעינן מיני' מאי טעמא אמר הכי אלא דקאמ' מיתלי באשלי רברבי ומנו רב ששת למימרא דמיני' שמיע לי' ומיהו פשט' דסוגיין משמע דהלכתא כרבותי' כדבעינן נמי למימר קמן ומיהו איכא נוסחי אחריני דכתיב בהו איפכא בדרבא אין נמלכין בה ובדרב הונא נמלכין בה ואיכא נסחי אחריני דכתי' בתרווייהו נמלכין בה. ואיכא נמי דכתיב בהו בתרווייהו אמר רב הונא אמר רב יהודה אמר רב ששת הלכה נמלכין בה דמשמע דלא פליג כלל אדרבא ומיהו נוסחא דרבוותא ז"ל כדכתיבנ'

(שם) היכי דמי מורדת אמר אמימר דאמרה בעינא לי' ומצערנא לי' אבל מאיס עלי לא כפינן לה מר זוטרא אמר כפינן לה פירשו רבוואתא לא כפינן לה לפחות לה אפי' בעודה תחתיו שבעה דינרין בכל שבת ושבת. אלא כל זמן שהיא תחתיו לא הפסידה כלום והרשות בידה לחזור בה:

וכן אם נתאלמנה לא הפסידה כלום. אבל וודאי אי בעי לגרשה קודם שחזרה בה יוצאה בלא כתובה דלאו כל כמינה דמפקעא לי' לשיעבוד' מינה. אבל כל זמן שלא נתגרשה לא הפסידה כלל:

מה שאין כן במורד' שהיא לעול' כנגד ימי מרד' הפסיד' שבעה דינרין בכל שבת ושבת בין שלא חזרה בה בין שחזרה בה. ומיהו לישנא וודאי לא נהיר לפום האי פירושא דמאי רבותא דאמרת לא כפינן לה. והרי הפסדה כנגד שכרי שהרי הבעל רשאי לפוטר' בלא כתובה כלל. מה שאין כן במורדת שלא הפסידה לעולם אלא לפי חשבון שבעה דינרין בכל שבת ושבת. ותו כיון שהוא רשאי לפוטר' בולא כלום נתאלמנה אמאי אית לה יוצאה בגירושין לית לה יוצאה באלמנו' אית לה הא מנא לן. ומיהו לפום נוסחי דכתי' בהו אבל אמר' מאיס עלאי לא כפינן לי'. איכא לפרושי הכי למימרא דודאי בין במורדת בין באומרת מאיס עלאי שורת הדין היתה בשתיהן להפסיד כתובתן לאלתר. וכל דכן הוא מהא דמנינן לקמן דיוצאות בלא כתובה. אלא דבמורדת דאמרה בעינא לי' ומצערנא לי' כלומר רוצה אני בו אלא שרצוני לצערו שלא לשמש עמו כל זמן שהוא רוצה מכיון שהיא רוצה בו חסו חכמים עלי' שלא להפסיד' כל כתובתה לאלתר ולפוטר' בולא כלום. ולהטיל שלום ביניהן קנסוה לפחות מכתובתה שבעה דינרין לכל שבת ושבת שמא תחזור בה. והיינו כפי' דידי' שיותר משהיא רוצ' הוא רוצ' לגרש' אי לאו משום כתובת' וכפינן לי' דלאו כל כמיני' לפוטר' לאלתר בולא כלו' אלא אינ' מפסדת בשבת אלא שבעה דינרין. אבל מאיס עלאי שהיא אומרת שאינ' רוצ' בו כלל שהוא מאוס עלי' ואין דעת' סובלתו לא כפינן לי' דכיון דאמר' מאיס עלאי תקנתא למאיסותא ליכא. ומסתמא תו לא הדר' בה ומוקמינן לה אדינא והרשות בידו לפוטר' בולא כלום והפסיד לאלתר כל כתובתה בין בגירושין בין באלמנות ואע"פ שחזר' בה בעוד' תחתיו הפסיד' הכל לאלתר ותו לי' לה תקנתא. ומר זוטרא אמר אפי' אמר' מאיס עלאי כפינן לה במורדת למימרא דבהאי נמי לאו כל כמיני' לגרש' ולפוטר' בולא כלום אלא פוחתין לה שבעה דינרין לכל שבת. ומיהו תמיהא לן מילתא טוב' ראיה דמייתינן בגמרא מדהו' עובדא ואכפי' מר זוטרא ונפק מינ' רב חנינא מסורא ודיחוי' דדחינן ההיא סייעתא דשמיא הויא מאי קאמר. ולפום ההוא נוסחי דכתיב בהו לא כפינן לה נרא' לפרש כפשוטן של דברים דבמאיס עלאי לא כפינן לה למקנס לה משום מרד תשמיש כלל. דכיון דמאיס עלה ביאת' אסור ובני' פגומין שהרי הן בני תשע מדות דכתי' בהו וברותי מכם המורדי' והפושעי' בי ואלו הן בני אנוס' בני שנוא' בני נדוי בני תמור' בני מורדת בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופ' קא חשיב חד מינייהו מיהת מורדת. ודקאמרי בעינא לי' ומצערנא לי' ליכא לפרושי דהיכי דמי אי דבעיא לי' בהאי שעתא הרי היא כאש' דעלמ'. ואי דלא הוה בעיא לי' בההיא שעתא אלא דאנס לי' היינו בני אנוסה. אלא וודאי היינו דקאמר' מאיס עלאי. ואיכא נוסחי דכתיב בהו בני מריב' ולא נפקא לן מינה מידי דהא קא חשיב בני שנוא והוא הדין לבני שנואי. והיינו דלא כפינן לה כלל ואלו הוה קים לן וודאי דקושטא קאמר' ראוי היה לכופו ולהוציא. וליתן לה כתובת' אלא מן הדין אינה נאמנת וכיון שכן שורת הדין הית' להפסידה כמורדת אלא דמשום איסורא חיישינן שמא קושטא קאמר' הילכך לא כפינן לה ואין נזקקין להם כלל שאנו מסלקין עצמנו מן הדין מפני חשש איסור שבו. מר זוטרא אמ' אפי' אמרה מאיס עלאי כפינן לה כמורדת להפסידה מכתובתה דמוקמינן לה אדינא דלא מהימנא ופסד' לה מדינ' כמורדת ואלו לאיסור' לא חיישינן דילמא אזלה מינה מאיסותא דאי לא לא הות הדרה בה משום האי כפי' דפחת כתובתה. הוה עובד' ואכפי' מר זוטרא ונפק מינה רב חנינא מסורא ש"מ דאזל מינה מאיסותא. ולא היא ההיא סייעתא דשמיא הואי. אבל בעלמא חיישינן עלה דמסתמא תקנתא למאיסותא ליכא דילמא לא הדרה בה מדעתה ולא כפינן לה כלל וזה נראה נכון

(שם) כלתיה דרב זביד אימרד' הות תפיסה חד שירא הוה יתיב אמימר ומר זוטרא ורב אשי ויתיב רב גמד' קמייהו ויתבי וקא אמרי מרד' הפסוד' בלאותי' קיימין כו' עד מבעיא בעי לי' רבא ולא פשיט פירש"י ז"ל דמאיס עלאי הוה קאמר' דאי במורדת הא פרישנ' במתני' דבכל מאי דאית לה פחתינן מינה אלא התם מורדת דאיידי דפחתינן לה שבעה דינרין בכל שבת הוה לי' כשכר שבת ותשלומין דמצערו ויהבינן לי' מכל מאי דאית לה. אבל אמר' מאיס עלאי איידי דפסדה כל כתובתה לאלתר אסתפקו להו בבלאותי' קיימין. ותמיה מלתא דהא מר זוטרא גופי' הוא דאמר לעיל דאפי' אמרה מאיס עלאי כפינן לה ואף בזו לא הפסידה כתובת' אלא פוחתין לה כמורדת. ואפשר דמר זוטרא סבר לה כרבותינו דסברי דבד' שבתות שוברת כתובתה ויוצאת. ולדידי' מאיס עלאי ומורדת חד דינא אית להו ותרווייהו פסדן כתובת' לאלתר אחר ד' שבתות והאי נמי אחר ארבע שבתות הוה והכריזו עלי' ושלחו לה מב"ד ואפשר דאליבייהו הוא דקאמר. והיינו לפום שטתייהו דלעיל דסברי דאמרה מאיס עלאי הפסידה כתובתה. ודלא כפירושא דפרישנ' לעיל דמאיס עלאי לא הפסידה כלום. ותו נמי קשיא לישנא דאמרינן אימרדא ומסתמא מורדת משמע ואי בדלא אמר' בעינא לי' וכו' הו' להו למימר בהדי' מאיס עלאי. אבל הפירוש הנכון דבמורדת ממש איירינן ואליבא דרבותינו. ואע"ג דפרישנא במתני' דפוחתין לה כנגד כל מה שיש לה. הני מילי אליבא דמתני' דפוחתין לה בכל שבת ושבת שבעה שהוא כתשלומין כדפרי' לעיל. אבל אליבא דרבותינו כיון דפסדה כל כתובתה אחר ארבע שבתות לאלתר נסתפקו בבלאותי' ואמימר ומר זוטרא ורב אשי כולהו כרבותינו סבירא להו. והא דבעי רבא מרדה הפסידה בלאותי' קיימין אליבא דרבותינו הוא דקא מיבעיא לי'. והא דאמרי' הוה תפישה חד שירא פירש"י ז"ל מעיל שהכניס' לו בנדוניתא והיינו נכסי צאן ברזל. ויפה פירש דאי בנכסי מלוג ליכא למימר הא דאמרינן עלה דלא תפיסה לא יהבינן לה דתפיסה לא שקלינן מינה דכולהו בחזקתה קיימי וכמאן דתפוסה חשבינן להו וכן דעת רבי' נ"ר. אלא וודאי מנדוניתא היה ואפי' בבלאות נדונית' נסתפקו אם הפסיד' הקיימין. אבל דנכסי מלוג אע"ג דלא תפיסה יהבינן לה את שהן קיימין: והשתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דתפיסה לא שקלינן מינה דלא תפיסה לא יהבינן לה ומשהינן לה תריסר ירחי שתא אגיטא. פי' דתפיס' אחר שנתגרשה לא שקלינן מינה. אבל קודם לכן אם קדמה ותפסה הרי הבעל יכול להוציא