רא”ה כתובות עג

(שם) תנן וכן המורד על אשתו כו' עד והא אמר רב כל האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה. קשיא לן ותיקשי נמי לרב הונא דאמ' מתשמיש הויא מורדת ולא ממלאכה. מ"ש מיני' דידיה דחשבינן לי' מורד באומ' איני זן ואיני מפרנס. ואפשר לומר אליבא דר' הונא הא לא קשיא דמורדו של איש קשה משל אשה כשהיא מורדת אפשר לו לכופה בדברים ושוטי' ומזונותי' וכיוצא בזה בכפיית הבעל לאשתו. ותו דהא מגבינן לי' מינה דמי שכר שפחה. אבל כשהוא מורד במזונות ופרנסה זה אי אפשר לה שלא תאכל עד שתבא לב"ד ויכפוהו ויהיו חייה תלויים לה. ומהאי טעמא נמי אפשר דאמרי' דכשהוא מורד כופין להוציא וליתן כתובה וכשהיא מורדת לא אמרי' תצא בלא כתובה דמרדו קשה ממרדה שהיא אסור' באחר והוא מותר באשה אחרת. והא דאמרינן נמי וכן היא שנדרה שלא תארוג בגדים נאום לבנה תצא שלא בכתוב' אע"ג דקסבר רב הונא דממלאכ' לא הויא מורדת. י"ל ה"מ בשאר מלאכות שיש בהו דין ממון וכדאמרינן דמגבינן לי' מינה בכדי דמיהן. אבל בהא דלית בה דין ממון ובמקום נדר דליכא תקנתא אחריתי דין הוא דתיפוק בלא כתובה. וכי תימא אמאי לא אקשינן נמי לרב הונ' דאמ' מורדת מתשמיש דידי' אדידי' דהא אמר רב הונא לעיל האומ' אי איפשי אלא הוא בבגדו והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה. והיינו מורדת מתשמיש י"ל בדין הוא דמצי לאקשוי ואקשי לרבי יוסי בר' חנינא איידי דנקט טעמא דאיני זן ואיני מפרנס. ולרב הונא נמי איכא לפרוקי כדמפרקינן לדידי' דאמרי' ולאו לאימלוכי בה בעי. ואיכא דגרסי ולאו לאימלוכי בי' בעי' ופירשו שנמלכין בו ונותנין לו זמן המלכה. ובאותו זמן מוסיפין לה ואם לא חזר בו יוציא ויתן כתובה. וליתי' להאי פירושא דעד אימת יהבי לי'. וכי תימא שלשים יום שכן זמן ב"ד שלשים יום כל כי האי גוונא וודאי הוה להו לפרושי לה בגמ' בהדיא. ותו דקא מתמ' עלה דמלתא דקאמר ולאו לאימלוכי בי' בעי מכלל דפשיטא מילתא והא מנא לי'. אבל הגרסא הנכונה ולאו לאימלוכי בה בעי, כלומר אע"ג דהוי דינא נמי להוציא וליתן כתובה נמלכין בה אי בעיא דלא תיפוק ונכפייה בהכי דנוסיף לה שלשה דינרין בכל שבת ישבת ואי ניחא לה למיקם בהכי תיקום ואי ניחא לה נמי ובעיא למיפק כייפינן לי' נמי לאפוקה. והשתא אתיא שפיר הא דמתמהינן עלה ולאו לאימלוכי בה בעי דהא וודאי מילתא פשיט' הוא דבדידה תליא מילתא. ואפי' לרב הונא נמי דקסבר דמורדת לא הויא אלא מתשמיש בדידה נמי תלי' מלתא ואי לא בעי למיפק לא נפקא אלא כופין אותו לזונ' כיון שהיא שרוצה בכך ואינה רוצה לצאת. ומיהו אפי' לר' יוסי בר חנינא דקסבר דממלאכה הויא מורדת ה"מ ממלאכ' השנויות במשנתנו אבל לא בשאר מלאכות. והא דתניא כופה אותה ליתן תבן לפני בקרו. לאו בכפי' ממש קאמרינן אלא כפיה בדברים וכיוצא בעישוי זה שהבעל כופ' את אשתו וכדאמרי' אין הבעל כופה את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוסקת. וההיא דאמרי' נמי לעיל נדרה שלא להניק את בנה ב"ה אומר כופה ומניקתו אליבא דרב הונא דקסבר דממלאכה לא הויא מורדת, ולכולי עלמ' נמי אין עיקר הלשון בכאן כפיה ממש. אלא לומר שאין הנדר חל וכעין אותה ששנינו בנזירות חומר בנשים מבעבדים שהאיש כופה את עבדו ואינו כופה את אשתו לו' שנדרי אשתו קיימין כל זמן שלא היפר לה. אבל בעבדו אינו כן שאין צריכין הפרה כל עיקר אלא אומר לו טול אכול טול ושתה שאינו חל כלל. וכן אותה שאמרו קונם הנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו למימרא דכיון דמשעבדא לי' לאו כל כמינה דקא מפקע לי' לשיעבודי' מינה ולא חל הנדר ולא בעו הפרה כלל

(ע"ב) ורבותינו חזרו ונמנו מכריזין עלי' ארבע שבתות פי' חזרו ונמנו שלא ימתינו לה כל כך לפחות לה שבעה דינרין בכל שבת אלא ממתיני' לה ארבע שבתו' בלבד ומודיעין אותה שאם לא תחזור הפסידה כל כתובתה. ואם חזרה בה מוטב ולא הפסידה כלום והכי סבר' דרבוותא ז"ל ואם לא חזרה בה שובר' כתובת' לאלתר ויוצאה וכן היא בירושלמי. אבל נראה לומר דלרבותינו נמי בהנהו ד' שבתות פוחתין לה מכתובת' שבעה דינרין בכל שבת דמודו רבותינו בפחת מתני' אלא שהוסיפו דבתר ד' שבתות הפסידה כל כתובתה לאלתר דאל"כ אתיא לאיערומי דאזלה ומימרד' תלתא שבי וברביעי הדרה וא"כ מה הועילו חכמי' בתקנתן אלא לאו וודאי וודאי כדפריש'. ואפשר לומר לפי דבריהם שאם חזרה במרדה הפסידה לאלתר כל כתובתה שאין נותנין לה ארבע שבתות אלא פעם ראשונ' לפי שהתקינו להפסיד כל כתובתה לאחר ארבע שבתות אלו לאלתר תקנו להודיע אותה ולהכריז עליה ולהמלך בה אבל אם חזר' פעם אחרת לקלקול' שוברת כתובת' ויוצא' ולא נהיר. והא דאמר רבא דיקא נמי דקתני ארבע שבתות זו אחר זו כלו' דמדקא בעי שבתות אלמא דכינופי' בעינן לפרסומי מלתא והאי דמשמע לן דשבתות ממש קאמר ולאו שבועי מדקתני זו אחר זו דאי שבועי לא הוה בעי למיתני הכי דמסתמא הכי משמע רצופות. אי נמי הוה לי' למיתני שלשים יום אבל שבי איידי דאיכא שאר יומי דשבועו דקא מפסקי איצטריך לי' למיתני דדווקא זו אחר זו

(ע"ב) אמר לי' רב חייא בר יוסף לשמואל כו' עד דגבר' רבה אמרה ניהלי' ומנו רבי חנינא. גרס' דרבוותא ז"ל ואיהו כמאן סבר כי הא דאיתמר רבה אמר רב ששת הלכה נמלכין בה רב הונא בר יהודה אמר רב ששת הלכה ואין נמלכין בה

הרב ר' יוסף הלוי ז"ל פי' נמלכין בה כתנא קמ' דפוחתין לה שבעה דינרין בכל שבת ושבת ויש לה זמן להמלך ולחזור בה. ורב הונא אמר רב יהודה דאמר אין נמלכין בה אתיא כרבותינו שהרי בארבע שבתות שוברת כתובת' ויוצאה. ולפום הכי סלקא להו הלכתא כרבותינו דהא כולהו הכי סברי לה לבר מדרבא. ולא נהיר האי פירושא דא"כ גנובי גנבי למה להו דקאמרי לה שמעתא באפי נפשה הוה להו למימר בהדי' רבא אמר רב ששת הלכה כמשנתינו ורב הונא בר"י אמר הלכה כרבותינו. ותו רב הונא בר יהודה כיון דלמפסק הלכתא אתי לא הוה לי' למימר האי לישנא הלכה אין נמלכין בה דהוה לי' כמ"ד אין הלכה כמשנתינו ואלא כמאן. ואין ספק שעיקר כוונת זה הלשון נראה דרבא ורב הונא בר יהודה תרווייהו שוו להו בעיקר פסק הלכתא כמאן או כמתני' או כרבותינו ובר מן דין נמי פליגי בהמלכ' אם נמלכין בה אם לאו

והרב ר' אברהם בר' דוד ז"ל פי' הלכה נמלכין בה והדבר תלוי ברשות' אם רצתה דנין לה כמשנתינו ופוחתין לה שבעה דינרין בכל שבת בין לא חזרה בה בין שחזרה בה הפסידה בשבתות שעמדה במרדה לפי חשבון זה ולא יותר ואם רצת' כרבותינו דנין לה כרבותינו ונותנין לה ד' שבתות ואם חזרה בה לא הפסידה כלום ואם לא חזרה בה שוברת כתובת' לאלתר ויוצאה ולפיכך נמלכין בה במה היא רוצה שתידון. ורב הונא בר' יהודה דקאמ' אין נמלכין בה לומ' שאין תלוי ברשותה כלום. ומיהו הא וודאי לא מכרעא מדרב הונא בר' יהודא דס"ל כמאן אי כתנא דמתני' או כרבותינו. ומסתברא מסתמא דמלתא דהכי סבר לה רב הונא כרבותינו דאתו בתר מתני' ותיקון לה הכי ואפי' רבא נמי מסתברא דסבר לה הכי כרבותינו אלא דקאמר דאפי' רבותינו מודו בהכי דברשותה תליא דאי לא אלא רבא דאמר כמאן לא כמתני' ולא כרבותינו אלא וודאי סביר' ליה לרבא דמודו רבותינו בהכי וברשותה תליא מילתא ולא קאמר לי' לרב נחמן דהא בורכא אלא איידי דקסבר רב נחמן דהכי הלכתא והכי הוא דדיינינן לה ולא תליא מלתא ברשותה כלל אמר לי' רבא דהא בורכא דאפי' רבותינו מודו דברשת' תליא מילתא. והיינו הא דאמרינן עלה ואיהו כמאן סבר כלומר דקאמר דההיא דרב נחמן משבשתא והא מנא לי' הא אדרב' הא לרבותינו לפום פשטא דווקא משמע דדינינן לה הכי ולאו דתליא ברשותה כלל ומייתי לה מדרב ששת דקאמ' לה רבא משמי' ואין נמלכין בה וליכא מאן דאמר לה אלא רבא בלחוד וכולהו פליגי עליה והאי פירושא אתי לפום ההיא סברא דרבוואתא ז"ל דקסברי דאליבא דרבותינו אי הדרה בהני ד' שבתות לא הפסידה כלום והיינו דאיכא למימר דנמלכין בה כמאן ניחא לה דדיינינן לה אבל לפום אידך פירושא דפרישנא לעיל ליכא למימר הכי דהא אמרן דאפילו לרבותינו בהני ד' שבתות נמי הפסידה שבעה דינרין בכל שבת ושבת אע"פ שחזרה בה וכיון דכן ליכא למימר תו לאימלוכי בה דמה מהני לה דהא מכל מקו' הא פסדה