רא”ה כתובות נה

שמסר האב לשלוחי הבעל שהיא בסקילה עד שתיכנס לחופה. ולפום הא לית לי' לרבינו חננאל ז"ל האי טעמא דהראב"ד ז"ל. דהא קא מיצטריך לי' קרא דלזנות לנשואה אי נמי איפשר דאי' לי' וקסב' דלא מימעיט מדכתיב בנעורי' אלא נשואה אחר שנבעלה דתו לא קרינן בי' בנעורי' אבל קודם שנבעלה לא. דהא קרא קרי לה בנעוריה כדכתיב ושבה אל בית אביה בנעורי' מלחם אביה תאכל. ואכתי איצטריך לזנות למעוטי נכנסה לחופה ולא נבעלה והדרא לבי נשי. ומהדרינן ההיא כבר פסקא תנא דבי ר' ישמעאל דתני דבי ר' ישמעאל ונדר אלמנה וגרושה מה תלמוד לומר והלא מוצאת מכלל אב ומוצאת מכלל בעל. כלומר מה ת"ל בבוגרת שהרי כבר יצאה מרשות שניהם. אי נמי מה ת"ל בשנשאת ונבעלה אפי' הדרא לבי נשי דהא פשיטא שהרי מוצא מכלל אב ומוצאת מכלל בעל ונפקא לן מבנעורי' דכיון דנבעל' תו לא קרינא ביה בנעורי'. אלא הרי שמסר האב לשלוחי הבעל כו' פי' והשתא וודאי הוא דהוה לי' למנק' לתנא דבי רבי ישמעאל אלא פרט לשנכנסה לחופה ולא נבעלה והדרא לבי נשי. אלא הכי נמי קאמר וקסבר תנא דבי ר' ישמעאל דכיון דנפקא לן מהכא אפי' מהדר לבי נשי בנשואה אפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה. ומתרבי לן נמי מלזנות בית אביה ארוס' שמסר האב לשלוחי הבעל שדינ' בחנק כנשואה הוא הדין נמי דאמרינן בה דהיכא דהדרא לבי נשי לא הדר' למילתא קמייתא כנשואה. והיינו דנקט מסר האב לשלוחי הבעל דעדיפא לי'. ופירש"י ז"ל מחוור ממנו ותו לא מידי. אמר רב ספרא אף אנן נמי תנינא כלומר דמסר האב לשלוחי הבעל וזינתה הרי זו בחנק. הבא על נערה כו'. אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי כו'. עד ש"מ

(דף מ"ט) מתני' האב אינו חייב כו' עד לאחר מיתת אביהם. ובגמר' אמרינן בחיי האב אינו חייב לא במזונות בתו ולא במזונות בנו. מיהו מכלמינן לי' בהכי כי הא דכי הוו אתו לקמי' דר"ח אמר להו כפו לי' אסיתא בציבורא וליקו ולימא עורבא בעי בני' וההוא גברא לא בעו בני'. וה"מ היכא דלא אמיד אבל אמיד כייפינן לי' בתורת צדקה כי הא דרבא אכפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיני' מאה זוזי

(דף נ') באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות. מוציא מיד זכותן קאמר. א"נ מוציא ממש וכגון שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן דקיי"ל דאינו אוכל פירות והחזיקו הלקוחות בנכסים לאלתר כשמתה בא הבעל ומוציא מידן ובלא דמים כלל דלא חיילא עליהו שיעבוד מכירה כלל קאמרינן. ראי' לדב' מהא דאמרי' התם בב"ק דשמעי' מינה דאית' לתקנ' אושא דקתני מעיד אני באיש פלוני שגיר' את אשתו ונתן לה כתובת' והרי היא תחתיו ומשמשתו ונמצאו זוממין אין אומרין משלמין לה כל כתובתה אלא טובת הנאת כתובתה כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שאם נתארמלה או נתגרש' ואם מתה יירשנה בעלה ואי ס"ד ליתא לתקנת אושא אמאי אם מתה יירשנ' בעלה תזכי לגמרי ואם אית' להאי סבר' דבעל מהד' דמי ללקוחות. אם כן ההיא דהתם אפי' תימא אית' לתקנת אושא קשי' אמאי לא משלמי עדים זוממים אלא בכדי טובת הנאת כתובתה דהא לדידה טפי שוי לה. דהא איכ' אלו דרחים לה ומזבין מינה הני נכסי מלוג הוי כולהו דמי דידה ולאו דבעל כלל. ואם איתא דמתה היא בחייו אית לי' לבעל לאהדורי זוזי להאי. וא"כ עדים זוממין אשתכח דכלהו דמי דנכסי מלוג קא מפסדי מינה אלא לאו שמע מיני' כדפרישית. ותו איכא ראי' להאי סברא מהא דאמרינן התם בב"ב דבעל כל היכא דאיכא פסיד' מיני' גבי אחריני שויה רבנן כיורש. ומקשינן עלה הא דר' יוסי בר' חנינא דאיכא פסיד' דלקוחות. ומהדרינן התם אינהו הוא דאפסידו אנפשייהו דלא הוה להו למיזבן מאתחא דיתבא תותי גברא. ואם איתה דבעל מהדר דמי מאי קושיא מדר"י בר"ח דהא ליכא פסידא אלא לאו וודאי כדאמרן

וכתב הרב אלפסי ז"ל דאלו איתנהו להנהו זוזי הדרי ללוקח והא קושטא דבעל בהנהו זוזי לא זכי ולא מידי דחד פיר' תקינו לי' רבנן. פירא דפירא לא תקינו לי' רבנן. וכדאמרינן נמי התם ואם איתה דליתא לתקנת אושא תיזבון לנכסי מלוג דידה ותיתיב לי' אלמא דאלו מזבנ' לית לי' לבעל רשותא בהו כלל. ואם אית' דאכיל פירי כי מזדבנה מאי הוי הא הוי לבעל ואכיל פירי. אלא ודאי דלית לי' לעולם אלא חד פירא. וכיון דכן כי איכא נמי לתקנת אושא לית לי' זכותא בהנהו זוזי כלל אלא דאי איתנהו הדרי ללוקח. א"נ דאיכא מידי מינייהו. או דאית לי' לאתתא מידי לעצמה שלא יהא לבעלה רשות בו כלל משתלם מיני' וזה ברור ומיהו צ"ת היכא דמכרה נכסי מלוג וקבלה על עצמה אחריו' מהן הנהו וודאי לית לי'. היכא דנפלו לה לאחר מיכן נכסי מלוג מאי הוי. ואיכא דאמרי דחולקין דהוו להו כלוה ולו' ואחר כך קנה דקיימא לן יחלוקו. והא לית' דלא דמי דהתם הוא דכי קני לי' להאי ארעא הא מקמי הכי חל שעבודא דהני תרי מלוים מדידי' עליה. אבל הכא זכותא דבעל לא אתי עד דאתו לנכסי מלוג ואידך קדים לי'. ודינא הוי דלוקח שקיל לי' לכולי'. מיהו מסתבר' דרבנן אלמוה לזכותי' דבעל וכיון דאינהו הוא דאפסידו אנפשייהו דלא איבעי להו למזבן מאתתא דיתבא תותי גברא אלמוה רבנן לזכותיה. וכי נפלו השתא לאו איהי הוא דקא זכי' ובעל זכי מינה אלא איהו הוא דזכי מנפשי' ולאו מדידה. וכדאמרינן לקמן ידו כידה. אי נמי ידו עדיפא מידה אי נמי אפילו היכא דהוי להו שווין לגמרי לוקח ובעל דינ' הוא דלא טריף לוקח אחריות דידי' מיני' דבעל דכיון דהוי בעל כלוקח והוו להו שווין בזמן ולא חזינן בשום דוכתא בעל חוב דטריף מלוקח אלא מוקדם

(זה שייך לדף מ"ט ע"ב) אמר ר' אילע' אמר ר"ל באושא התקינו הכותב נכסיו כו' קשיא לן דהא התם מיבעיא לן הא מלתא דהיינו לותה כשהיא פנוי' ונשאת בעל אי לוקח הוי או יורש הוי. ואסיקנא דבעל שווי' רבנן כלוקח ושוויה רבנן כיורש כל היכא דאיכא פסידא לאחריני שויה רבנן כיורש. ומפרשינן דהיינו טעמא דההיא דרבין משום דשויה כיורש משום פסידא דאלמנתו אוקמוה אדיני' דמעיקר דינא יורש הוא וכיון דכן מאי ראי' איכא תו להא דהכא דאושא דהוא מקבל מתנה גמורה. ועיקר הדין נותן כן שלא יזונו מהם. ואיצטריכא וודאי להכי תקנת אושא. ואלו בההיא דרבין מדינא הוי יורש גמור וכי אמר רבנן באלמנתו הוא הדין בכל מלוה על פה דעלמא דלותה כשהיא פנוי' דגביא מבעל. וכיון דכן מאי קושיא שאני התם דהא הכי דינא בכל מלוה על פה נמי דעלמא ואלמנתו כחד מינייהו. מה שאין כן בזו בכותב נכסיו לבניו. דאלו מלוה על פה דעלמא לא גבי מיני'. דבכל דוכתא מתנה כמכר לענין שיעבוד. ומחוורתא דמילתא מסתברא דהכא בסוגיין דשמעתא דהמקש' לא קיימא לי' סברא דהתם דרב אשי דאמר דבעל לא תקון רבנן דהוי לוקח במקום דאיכא פסידא דאחריני. אלא כדקס"ד התם מעיקרא דמספקא לן בעל אי הוי כלוקח גמור דעלמא. והיינו דמקשינן הכא דהא בעל דהוי דינו כלוקח גמור דעלמא. והא פשיטא דמלוה בעל פה לא גביא מיני' ובמקום מזונות אלמנה אפקוה מדיני' ועבדוה כיורש. אלמא דאחמור רבנן במזוני כל דכן הכא במתנת בנו דהוי דיניה דלישויה כיורש גבי אשתו. וקושיין מאשתו הוא ולאו מדידי' דהא וודאי אע"ג דשמעינן בעלמא דאיהי נזונות לא שמעינן מינה לדידיה דשני' הוא דלא מחלה כלל. אבל הוא דיהיב מדעתא אימא לא. ומהדרינן מהו דתימא התם הוא דליכא אינש דטרח. אבל הכא ניטרח לדידיה ולדידה קמ"ל. ואיצטריך לאשמועינן תרווייהו דאיהו לא אתי מינה ואיהי לא אתי מיני'. דאי מיני' הוה אמינא איהו הוא דיהיב מדעת' דנפשי' ומסתמא שיורי שייר. אבל איהי לא. ואי אשמועינן איהי הוה אמינא איהי הוא דאית לה מזונות מן הדין אבל איהו לא ואסיקנ' דלית' לתקנת אושא. וסתמא קא אמרינן דליתה בין לדידיה בין לדידה. ואע"ג דקיי"ל דאית' לדרבין ואמרי' הכא דגדולה מזו הוא ומשמע מינה דאם איתה לדידי' כל דכן הא דהכא. י"ל דהשתא אמסקנא אית לן טעמא דרב אשי דהתם לא שוי' לבעל לוקח אלא במקום דליכא פסידא דאחריני אבל כל היכא דאיכא פסידא אוקמא אדיני' ואלו מדינא בעל יורש