רא”ה כתובות נד

ולא פריק. ומדאמרינן במתני' דפרקונה הוי תנאי ב"ד והאי דקתני הכי אפשר דלא איכפת לי' מדקא בעי למיתנא בסוף לפיכך בעל אוכל פירות אלמא פרקונה עיקר. אי נמי דמפרקינן לה כדמפרישינן רישא נמי לרב הונא דלקמן דקסב' מזונות עיקר. והשת' דאתינן להכי היכא דאמרה איהי איני נפדית ואיני נותנת פירות אע"ג דפרקונה עיקר אשכחן להו לגאונים ז"ל דלאו כל כמינה. דהא תקנתא דידיה נמי הוא כדפרישנא שאף הוא רוצה שפחה לשמשו וכל זמן שזו קשורה בו אינו מוצא אחרת דומי' דקבורת' תחת כתובתה דוודאי מסתבר' דלא תליא מילתא בחד מינייהו לא ברשותי' ולא ברשותה שהוא אינו יכול לומר איני יורשה ואיני קובר כדמוכח לקמן שאינו יכול להפקיע ירושתו שהוא יורשה אחר שנישאת אלא בעודה ארוסה. וכן היא נראין דברים שאינה יכולה לומ' שלא יירשנה ולא אמרו אלא במזונות: האי תנא סבר מזונות דאורייתא מסתברא דלאו דמפיק בוודאי מהך תנא דלעיל דאפי' להאי תנא דאית לי' מזונות דאוריית' וודאי אית לי' דהך תנא דלעיל. ומפרקינן לה כדמפרקינן לה לקמן לרב הונא. אלא לתנא דלעיל לא מוכרע אי אית לי' מזונות דאורייתא או דרבנן. ואפשר דאית לי' הכי ואפשר דאית לי' הכי. אלא האי תנא וודאי אית ליה מזונות דאורייתא. ר' אליעזר בן יעקב אומר כסות' ועונתה לפי עונתה תן כסות' אמרו בירושל' ור' אליעזר בן יעקב מזונות מנא לי'. ק"ו ומה דברים שאין הנפש תלוי' בהן חייב. דברים שהנפש תלוי' בהן לא כל שכן. עונה מנא ליה ומה דברי' שלא נכנסה לכך חייב דברים שנכנסה לכך לא כל שכן. ולמאן דאית ליה מזונות דרבנן משמע דאית ליה דר' אליעזר בן יעקב ולית לי' קל וחומר. אי נמי אפשר דמאן דאית לי' מזונות דרבנן סבר כי הא דתני רב יעקב שארה כסותה קירוב בשר שלא ינהוג בו מנהג פרסיים וכו' עד ויתן כתובה ומוקים שאר לקירוב בשר ומוקים כסותה לבגדי מטה שלא ישמש מטתו אלא במטה מוצעת. והלכתא דמזונות דרבנן

(דף מ"ח) מתני' ה"ג רבי' חננאל ז"ל לעולם היא ברשות האב עד שתיכנס לחופה. הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל הרי היא ברשו' האב. מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל. והיינו דמותבינן בגמ' לרב אסי ממתני' ומפרקינן מסירתה זו היא כניסתה לחופה

(ע"ב) גמ' מאי לעולם לאפוקי כו' קמ"ל לעולם ואע"ג דמשנה היא בהדיא לקמן דמפיק ממשנה ראשונה. אורחא דתלמודא הוא הכי למיתני עיקר דינא אגב אורחיה: מסר האב כו' ובעינן מסירתה למאי. שמואל אמר לירושתה ריש לקיש אמר לכתובתה. ופרישנא כתובתה מאחר מנה. דר"ל וודאי פליגא אדשמואל דר"ל לית ליה דהויא ברשות הבעל אלא לכתובתה בלבד לומר שתהא כתובתה מאחר מנה אבל לא לירושת'. אבל דשמואל אפשר דלא פליגא אדר"ל אע"ג דאמר לירושתה אפשר דלא פליג לכתובת' דכל דכן היא. אלא לאפוקי מהנך דרב אסי ודרב. והא דמותבינן להו מהך הלך האב עם שלוחי הבעל או הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל או הית' לה חצר בדרך ונכנסה עמו ללון אע"פ שכתובתה בבית בעלה מתה אביה יורשה מסרו האב לשלוחי הבעל. או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל. או שהיתה לו חצר בדרך ונכנסה עמו לשם נישואין אף על פי שכתובתה בבית אביה מתה בעלה יורשה. במה דברים אמורים לירוש' אבל לתרומה אין האשה אוכלת בתרומ' עד שתכנס לחופה. תיובתא דכלהו לבר מדשמואל. דאלו שמואל לישנא דמתנית' אמר לירושת' ודכות' איכא בתלמוד' וכיון דפרישנא בדשמואל דמודה לר"ל דכתובת' מאחר מנה. דכיון דאמר לירושת' כל דכן הוא לכתובתה. הוא הדין נמי במתניתא דכי קתני לירושת' הוא הדין לכתיבת'. ומיהו תיובתא דריש לקיש לא אמר אלא לכתובת' בלחוד ולא לירושת' ואלו מתני' קתני בהדי' לירושתה. ומיהו הא דאמרינן לירושת' לרשות הבעל הוא דאמרינן דלא נכנס' אלא להכי. אבל מרשות אב כיון דקיימא לן דיצאה מרשותו להפרת נדרים כדקתני בהדי' תנא דבי ר' ישמעאל הוא הדין נמי לכל מילי ומרשות האב יצת'. אבל לכלל רשו' הבעל לא נכנסה אלא לירושת' זהו פרש"י ז"ל

אבל רבינו חננאל ז"ל גריס והיתה לה והיתה לו. ופירש דתנא דברייתא תרווייהו קא בעי חצר דידיה ומסירה. והיינו תיובתא לכלהו ואפי' דשמואל דאפי' שמואל הני תרתי לא בעי דלא בעי אלא מסירה, וזה אינו נכון דהא מאי קושיא לשמואל דשמואל אמתני' קאי. והא אמתני' נמי קשי' דהא במתני' דלא בעינן אלא מסירה. אלא מאי אית לך למימר דכי קתני מתני' מסיר' בחצר דידה. דשמואל נמי לא קשיא דשמואל אמתני' קאי כדאמרן אלא עיקר כדפרי'. והשתא אתיא שפיר לפום האי גרסא דכתיבנא הא דדייקינן הא גופה קשי' אמרת נכנס' עמו ללין טעמא דללין הא סתמא לשם נישואין אפי' בחצר דידה. אימא סיפא נכנסה עמו לשם נישואין הא סתמה ללון אפי' בחצר דידיה. אבל אי גרסינן איפכא דרישא חצר דידיה וסיפ' חצר דידה כדכתיב במקצת נוסחי. מאי קושיא דהא שפיר אתי' דברישא הוי חצר דידיה והיינו דבעינן דווקא ללון דמסתמא לא הוי אלא לשם נישואין. ובסיפא דהויא חצר דידה בעינן לנישואין הא סתמה ללין דבהא וודאי ליכא למימר ולאו כל דכן הוא כדלעיל דהא שפיר אתיא דחצר דידיה עדיף וודאי לנישואין טפי מדידה. ואסקינן סתמא קתני סתם חצר דידה ללין וחצר דידיה לנישואין. ומיהו איכא למידק הא גופא קשי' אמרת רישא חצר דידה סתמא ללון הא של שניהם לנישואין והדר תני סיפא חצר דידיה סתמא לשם נישואין הא של שניהם ללין ויש לומר דהא וודאי ליכ' למימר דכיון דאמרינן דחצר דידי' לשם נישואין כל שכן של שניהם דהויא לשם נישואין כיון שהם שותפין כל שכן שדעתן מתרצי' לישא בו וכן כשאמרו דחצר דידה ללון כל שכן חצר של אחרים

(שם) תאנא מסר האב כו' עד ואימא היכ' דהדרא לבי נשי הדרא למילתא קמייתא. פירש"י ז"ל דאמסר האב לשלוחי הבעל קיימינן דקיימא לן מסר האב לשלוחי הבעל וזינתה הרי זו בחנק. ואמרינן השתא מנא לן דאלו הדרא לבי נשי לא הדרא למילת' קמייתא ומיהו לאו קושיא היא דאימא הכי נמי. ומאן אמר לך דהא אנן לא אמרינן אלא דכי מסר האב לשלוחי הבעל דינא בחנק. אבל נתאלמנה או נתגרשה אחר מסירה והדרא לבי נשי לא. אבל מסתברא לי' למקשה דהכי קושטא דמילתא דלא הדרא למילתא קמייתא. ואפשר דקים לי' דוודאי דהכי איתה אלא קשיא לי' אמאי ומנא לן הא אב' אנשואה לא קשיא לן דנימא דהיכי דהדר' לבי נשי הדר' למילתא קמייתא. דהא פשיטא לן דלא הדרא וכדתנא דבי ר' ישמעאל מה ת"ל וכו' והלא מוצאת מכלל אב ומוצא' מכלל בעל

והרב ר' אברהם אב בית דין ז"ל פי' דהיינו טעמי' דפשיט' לי' משום דהא כתיב בה בנדרים בנעורי' בית אביה. וכיון דנשאת תו לא קרינן בי' בנעורי'. אבל איפשר לומר דוודאי גבי נדרים בנשואה הא פשיטא לן דלא אמרינן דהיכא דהדר' לבי נשי הדרא למילתא קמייתא וכיון דכבר נתרוקנה רשות האב ממנה לגמרי ובאת' לרשות הבעל שהוא מיפר בלבד. הא פשיטא לן דתו לא הדרא לרשות האב וגמרינן מינייהו. אבל כי מספק' לן במס' האב לשלוחי הבעל דה' כל עיקר לא נתרוקנ' רשות האב אלא בשביל רשות הבעל. וכיון דלא הספיקה לבא לכלל רשות הבעל עד שחזרה לרשות האב בזו איפשר לספיקי אם חזרה לרשות אביה אם לאו. ואמרינן הא כבר פסקא תנא דבי ר' ישמעאל דממעט בהדיא אפי' במסר האב לשלוחי הבעל דלא אמרינן דהיכא דהדרא לבי נשי הדרא למילתא קמייתא. אלא כיון שיצאה מרשות האב שעה אח' שוב אינו יכול להפר

אבל רבינו חננאל ז"ל פירש דהאי קושיא אנשואה מקשינן. וקאי אמאי דמקשינן ואימא פרט לשנכנסה לחופה ולא נבעל'. ואמרינן חופה בהדיא כתיבה. ואכתי קשיא לן אימא דלזנות אנשואה קאי. ואע"ג דנשואה הא כתיבה נכנס' לחופה ולא נבעלה איצטריך. דאי לאו לזנות הוה אמינא ה"מ בעודה נשואה. אבל היכא דנתאלמנה והדרא לבי נשי תיהדר למילתא קמיית' וקמ"ל לזנות דאע"ג דהדרא לבי נשי לא הדרא למילתא קמייתא. ומיהו ה"מ נשוא' אבל ארוסה לעולם אימא לך אע"פ