רא”ה כתובות נג

האירוסין ליכא למימ' דא"כ נתתי קרינא בי'. וי"א דלא בעי' אלא דבעל וראוי לפרוש השלמ' וראוי לטענת בתולים ואע"ג דלא טען וקמא עיקר. והכי אית' בירוש' בהדיא

(ע"ב) מתני' האב זכאי בבתו כו' בושת ופגם דאבוה נמי שייך ביה. מסתברא דהכי קאמ' דאבוה נמי אית ליה בושת ופגם. ולאו למימר' דמשום הכי ליהוי דשקיל ליה דאפי' בבעל דקיימא לן דהוי כאשתו אמרינן לקמן דלא שקיל ליה לכוליה בשת'. אלא הכי קאמרינן כיון דשמעינן ליה לבושת ופגם דהוה דידי' מתוך שבידו למסרה למנוול ומוכה שחין כדאית' לעיל ליכ' למגמר מיניה דשאני התם דאיכא חומרא שכן אף הוא יש לו בושת ופגם. אבל רבינו שלמה ז"ל פי' דהכי קאמ' שאני בוש' ופגם דאבוה נמי שייך ביה דמהאי טעמא שמעינן ליה דהוי דאב מתוך שבידו למסרה למנוול ומוכה שחין. וכיון דכן תו ליכא לגמר מיניה דשאני התם דאיכא האי טעמא דאמרן. ומיהו במסכת קידושין בכולהו נוסחי גרסינן שאני בושת ופגם דאבוה נמי אית לי' צער' בגווה. והאי לישנא אתיא כלישנא קמא:

מהפרת נדרים מיה' נפק' לי' דתנן נער' המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. כלומר הילכך הך נמי נפקא לה מרשותיה דאב:

אבל רבינו חננאל ז"ל גריס מהא מילת' הא נפקא לה לגמרי דאמר מר אין אדם מוכר את בתו לשפחה אחר אישות והא אתיא לה שפיר דהשת' הויא לה האי יציאה כי הך. דזכי ליה רחמנא לאב למימסרה לחופה. פירש"י ז"ל דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה וכל נתינות במשמע ואין צריך דכיון דזכי לי' רחמנא לקבולי ביה קידושי ממילא ש"מ דברשותיה למימסר' לחופ' דאי לא מאי אהני לי:

נשא' יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות:

ת"ר כתב לה פירות כסות וכלים שיבאו עמה מבית אביה לבית בעל' מתה לא זכה הבעל בדברי' הללו. משום ר' נתן אמרו זכה הבעל בדברים הללו. פירש"י ז"ל בארוס' וקס"ד דפליגי בפלוגתא דר"א בן עזריה ורבנן דר' נתן כרבנן דהתם ורבנן דהכא כר' אליעזר בן עזריה. ולבסוף אמרי' דר' נתן דאמ' אפי' כראב"ע דהתם הוא מדידיה לדידה דאיהו וודאי לא כתב לה אלא על מנת לכנסה. אבל הכא דמדידה לדידי' דמשום איחתונ' והא איתחתנו להו. ואי קשיא לך לפירש"י ז"ל והא קי"ל וודאי בעלמא דארוסה אין בעלה יורשה. י"ל הני מילי בנכסי דאית לה דלא כתבה לי' בכתובה. אבל הכא דאיהו כתב לה כתובה וחמוה כתב ליה הני נכסי בכתובה גופ' אם כן הא במקום כתובת נישואין קיימא. וכי היכי דמאי דכתב לה איהו קיים וגבי' לי' לגמרי. ה"ה מאי דכתב איהי לדידה דזכי ביה איהו. ודווקא דכתב חמוה ליה בכתובה. הא לאו הכי הא קיימא לן בהדי' אף על פי שכתובתה בבית בעלה אביה יורשה. והיינו דמוקמינן לי' לר' נתן כרבנן דהתם דקסברי דאפי' מן האירוסין גובה בין כתובה בין תוספת:

אלמא דמאי דכתב לה איהו לדידה קיים לגמרי. הכא נמי האי דכתב ליה חמיו בכתוב' קיים לגמרי. אבל לראב"ע דקסבר דווקא מנה מאתי' אבל תוספת לית לה שלא כתב לה אלא על מנת לכנסה. איהו נמי לא זכי מינה דידה במאי דכתב חמוה ליה. דאמרינן נמי דלא כתב לי' אלא על מנת נכנסה וכן פירש"י ז"ל. ואיכא דקשיא ליה דהא מפרשינן לקמן טעמייהו דרבנן דהכא דפליגי עליה דר' אלעזר בן עזריה. ואמרינן דהיינו דגביא בין תוספת בין כתובה דמשום איקרובי דעתה הוא והא איקרבא ליה דעת' ואלו ר' אלעזר בן עזריה פליג עלייהו ומאי שנא הכא דקא מודו. וליתה דהיינו הא דפרישנא הכא בגמ' דכי לית לי' האי סברא לרבי אלעזר בן עזרי' מדידיה לדידה. שהוא אינו כותב לה אלא על מנת לכונסה שיהא לו שפחה לשמשו. אבל מדידה לדידי' דעת' לזכווי לי' אע"פ שלא כנסה. ורבנן דידיה פליגי דאפי' איהו מזכי לה כיון דאיקרבא דעתי'. ומיהו הא וודאי קשיא מאי שנא דהתם קרי לה קרובי דעת'. ומאי שנא הכא דקרי ליה איחתונו. ויש לומר דהתם הוא גבי דידיה ודידה לא שייך לישנא דחתנות בינייהו. אבל הכא גבי אב איכא למימר לישנא דחתנות תדע דוודאי משעת אירוסין נמי שייך לישנא דחתנו' כדאמרי בעלמא בההיא הנאה דמחתני אהדדי גמרי ומקנו אהדדי

ורבינו תם ז"ל קשיא ליה להאי פירושא לישנא דאמרי' שיבאו עמה מבית אביה לבית בעלה. ואם אית' דכתבה לה הכי היכי קא זכי. והא בהדי' כתבו ליה הכי שאינו מזכה אלא שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה. ולית' דלא קאמרינן דכתבי ליה הכי אלא הכי קאמר פירות כסות וכלים שתנשא בהם שיהיו לה בנדונית' ולאו דקאמר לה הכי בהדיא. ורבינו ז"ל פירש' בנשואה וכשמתה קודם שגבה הבעל והיינו דמוקמינן לה בפלוגתא דר' אלעזר בן עזריה אזיל בתר אומדן דעתא ורבנן לא אזלי בתר אומדן דעתא הילכך רבנן דהכא אזלי בתר אומדן דעת' כר' אלעזר בן עזריה דכי היכי דאמר ר' אלעזר בן עזריה שלא כתב לה אלא על מנת לכנסה. הכא נמי אמרינן שלא כתבו לו על דעת שאם תמות היא קודם שגבה הבעל שיזכה בהם ר' נתן לא אזיל בתר אומדן דעת' כרבנן דהתם ואסיקנ' דכולהו כר' אלעזר בן עזריה דמודה הכא ר' אלעזר בן עזריה דמשום איחתוני הוא והא איחתנו להו. והא דתניא לקמן אף על פי שכתובתה בבית אביה מתה בעלה יורשה. לפום האי שיטתא אתי' כר' נתן. ואפשר לומר דאפילו כרבנן. דלא אמרינן הכא אלא בשלא זכתה היא עדיין בהם. כגון שלא הקנה לה האב פירות וכסות וכלים המסוימין. אלא שחייב עצמו לה בכך וכך פירות ובכך וכך כסות וכלים. וכיון שכן מתה היא קודם שגבה אותן הבעל אינו זוכה בהן. ומביא ראיה לדבריו מדקא מייתינן לה. אמתני' דקתני נישאת יתר עליו דמיירי בנישואין ואין זה הפירוש נכון דהא וודאי לאו אומדן דעת' הוא לכולו עלמא דהא נישאת. ומה לי אי גבה או לא גבה אם אומדן דעת' דכיון דמתה לא זכה הבעל אפילו גבה נמי. ותו דאמרי' בסיפא דכולהו כר' אלעזר בן עזרי' ואפילו ר' נתן דהכא. דהתם הוא דאמר ר' אלעזר בן עזרי' שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה. אבל הכא מוד' משום איחתוני הוא והוא איחתונו להו. ואם איתה למה לי האי טעמא לימא התם הוא דאמר ר' אלעזר בן עזרי' שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה. אבל הכא מוד' שכבר כנס' אלא וודאי לית' ועיקר כדפירש"י ז"ל. ואי משום האי דתני לה אמתני' משו' דשייכא בה במתני' דאלו במתני' משמע דבעל לא זכי אלא בנישואין. ואליבא דר' נתן וודאי דאמר זכה הבעל בדברים הללו כיון שהוא יורשה. נראין דברים אף שהו' אוכל פירו' באירוסין והא מתני' דלא כר' נתן אלא כרבנן דפליגי עלי' ומסתבר' דהא דפירש"י ז"ל בדכת' לי' אבוה דכלה לחתן בכתוב' ה"ה להיכא דלית לי' אב וכתבי ליה איהי בכתוב' א"נ אפש' דאפי' בשט' אח' בל' הכתוב' לאפוקי אי אקני לי' בשט' אח' דהא אהני לי ואפי' לרבנן דר"נ מודו דה"ל כמתני' דאד' אח' דעלמ' וקיי"ל כרבנן דסתם לן תנא במתני' כוותייהו. וכ"כ הרב אלפסי ז"ל

חייב במזונותיה ובפרקונ' ובקבורת' ת"ר תקנו מזונות כו' עד לשאינו מצוי. הא דקתני פרקונ' תחת פירו' לאו למימרא דפירות עיקר. דהא ליתה כדאמרינן לעיל. בשלמא בעל תקינו ליה רבנן פירי דאם כן מימנע ולא פריק. אלמא עיקר תקנתא פרקונה. והכי נמי משמע הכ' במאי דאמרינן מהו דתימא מיכל לא נכלינהו אנוחי ננחינהו דאם כן מימנע ולא פריק. ואי אמרת דפירות עיקר אם כן הא לא הויא אלא עצה טובה בעלמ' דאמרינ' לה ננחינהו. והא היכי תיסק אדעתין אי בעי' תינח אי בעי תיכול. אלא וודאי דפירקונה עיקר ותקנתא דידיה ודיד' היא. שאף הוא צריך שפחה לשמשו. והיינו דאמרן מהו דתימא מיכל לא ניכלינהו שלא יהא הבעל רשאי לאכלן. אבל יהא יכול לכופה שאף היא לא תאכלם אלא שיניחו אותם. ואם אולי תצטרך לפדיון יפדו אותה מהן. דאם כן מימנע ולא פריק. כלומ' דאם כן כדאמרינן דאכיל להו אתי לאימנועי שיבא לעכב שלא יהא רוצה לפדות ואין הדבר מצוי לכופו בכל שעה בב"ד. והא עדיפא לה דקיימי בעין. ומזמנא מילתא. קמ"ל דאדרבה הכי עדיפא לה דאי כדקאמרת דקא מנחינן להו זימנין דלא מלי מדיד' ואם אית' דלא אכל להו כיון דלא אהניתי' איהי מדידה איהו נמי מימנע ולא פריק. אבל השתא כיון דאכלינהו וודאי מפרק פריק ותו איכא ראיה מהא דאמרינן לעיל בשלמא בעל תקינו לי' רבנן דאם כן מימנע ולא פריק. ומדקא מהדר ר' יוסי בר' יהוד' אב נמי מימנע