רא”ה כתובות ה

אחותו. ולאו מן דינא כי התם. מאי איכא משום התראת ספק. הא נמי לית' דכל מידי דהוי מחוסר מעשה. ועוד שהדבר התלוי ברשות אחרים. לא מקרי התראת ספק. תדע שהרי נזיר ששתה יין לוקה. ואע"ג דמצי לאיתשולי אנידרי'. וכדקי"ל התם דאפילו אכלה כולה נשאל עלי'. ולעולם הא דהכי אפקועי קידושין לגמרי הוא. ולענין קרובות מסתברא כיון דאצריכא גיטא הוא אסור בקרובותי' והיא אסורה בקרוביו מדברי סופרי', אבל מן התורה מותר. אבל בהנך דליכא גט כלל מותר אפי' מד"ס. ורבינו תם ז"ל כתב דהא תקנת' דרבנן היא. וכל היכא דאיכא ממזרים או משום מחפה על בת אחותו לא תקנו רבנן. ולא נהיר. דאטו היכא דאתי כי האי עובדא באקראי בעלמא בלא כוונה כלל מי לא אמרי' דאפקועי קידושי' ולא חיישינן אי איכא ממזרי' או משום בת אחותו. וזו אינה מדת חכמי'. דא"כ נתת דבריך לשיעורין. אבל אפשר לפ' ע"ד זה כלשון הראשון למימר דרבנן לא מפקעי קידושין לעולם. ואי מההיא דהתם בגיטין אפשר דהתם לא חיישינן להכי כלומר דילמא משום בת אחותו לא גמר ויהיב גיטא אדעת' דרבנן כי היכי דליתי לידי אפקועי קידושין משום בת אחותו דליכא למיחש להכי דאלו מכוון להכי בהאי לא אפקועי רבנן לקידושי' וכיוון דכן תו ליכא למיחש להכי. דהא לא מהני לי' מידי. וכיוון דלא מהני מידי ודאי גמר ויהיב גיטא מ"א נ"ר

(שם) איכא דאמרי אמר רבא וכן לגיטין אלמא קסב' רבא יש אונס בגיטין כו' ק"ל הא ודאי רבא יש אונס ס"ל ממאי מדאמרי' במס' גיטין פ' מי שאחזו האי גברא דזבין ארעא לחברי' קביל עלי' כל אונסא דמתילד' לסוף אפיקו בה נהרא איגלגל מילתא ואתי לקמי דרבא ואמ' לי' אונס' דלא שכיח הוא וה"ה לענין גיטין כדמוכח התם דמותבי' עלה. וכ"ה האי דהתם אונסא דלא שכיח והאי דהכא אונס דשכיח האי נמי הא אמרי' הכא בהדי' דלכ"ע אין אונס ואפי' להאי לישנא בתרא דרב כדאמרי' אונס' דשכיח הוא דאיבעי לאתנויי ולא אתני. ומסתברא דתלתא גווני אונס הן היכא דשכיח כי האי דפסקא מברא ד"ה אין אונס דה"ל לאתנויי:

היכא דלא שכיח כלל כי האי דגיטין ד"ה יש אונס לעולם אפי' בתולה בדעת אחרי' כדמוכח התם וטעמי' דלא ה"ל לאסוקי אדעתי' אלא הני תרי לישנ' אייריא בגווני דשכי' ולא שכיחי ולענין הלכתא אשכחן לגאוני' ז"ל דפסקי אין אונ' בגיטין ואע"ג דלישנ' בתרא דרבא אמרי' דיש אונס. ובגיטין פ' כל הגט בההוא דאמ' להו אי לא מפייסנ' עד ל' יומין להוי גיטא לישנ' בתר' דר' יוסף דיש אונס וטעמי' מעובדא דפ' השולח בההוא דאמר אי לא נסיבנא עד תלתין יומין להוי גיטא כי מטו תלתין יומין א"ל הא קא טרחנ' ואמרי' למאי ניחו' לה אי משום אונס אין אונס בגיטין וההוא דא"ל אי לא נסיבנא עד ריש ירחא דאדר להוי גיטא וא"ל אנא ריש ירחא דניסן אמ' ואמרי' למאי ניחוש לה אי משום אונס אין אונס בגיטין משמע דהכי הלכתא ואע"ג דאיכא דמדחי לה דהתם אנס' דשכיח הוא מ"מ מדאמר סתמא אין אונס בגיטין משמע דהכי הלכתא ואיכ' דקשי' מהא דאמרי' במס' נדרים ההוא דאמר אי לא אתינא עד תלתין יומין לבטלין זכוותי ואיתנס ולא אתי אמר ר"פ בטלין וכוותי איתביה רבא והא אונס דאורייתא הוא דכתיב ולנערה לא תעש' דבר ומותבי' עלה דרבא מההו' עובדא דהכא דא"ל אי לא אתינא עד תלתין יומין להוי גיטא ואתי ופסקי' מברא ואמר שמואל לא שמי' מתי' ודחי' דשאני התם דאונס' דשכיח הוא ובמסקנ' פסקי' הלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס אלמא קיי"ל דיש אונס. וי"ל דהתם הוא לענין ממון ואנן בגיטין קיימי:

וכי תימא הא מקשי לי' מהא דגיטין. ולא מתרצי' דשני ליה בין גיטין לממון משום דשני ליה לרווחא דמלת' (שם) אמר שמואל בר יצחק לא שנו אלא מתקנת עזרא ואילך שאין ב"ד קבועין בכל יום אלא בשני ובחמישי. אבל קודם תקנ' עזרא שב"ד יושבין בכל יום. אשה נשאת בכל יום פ' ואפי' בחמישי ואע"ג דא' בירוש' אין דנין בע"ש מידן הוא דלא דייניה משום דאלימא מילתא ודילמא אתי לאימשוכי ולאימנועי מצרכי שבת קבולי טענתייהו מקבלין ולבתר שבתא מעייני' בדינייהו ודייני' להו. והא דאמרי' התם נמי בב"ק לא מקביע' זמנא לא במעלי שבתא ולא במעלי יומא טבא ה"מ מקבע זמנ' הוא דלא קבעי' להו אבל אי אתי קמן צייתי' להו ולפום הכי אף ע"ג דלא דייני במעלי שבתא מיכנפי ויתבי וקביעי לקבולי טענותא מיהת (שם ע"ב):

והא בעי' שקדו דטרח ליה מאי שקדו דתניא מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום רביעי שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד ותנשא באחד בשבת ואם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה ג' ימים אחד בשבת וב' בשבת ושלישי בשבת ובד' כונסה ומן הסכנה ואילך נהגו העם לכנס בשלישי ולא מיחו בידם חכמים ובשני לא יכנס ואם מחמת האונס מותר. ומפרישין את החתן מן הכלה כל לילי שבת תחלה מפני שהוא עושה חבורה. מאי סכנה אילימא דאמרי' בתול' נשאת ברביעי תהרג נהגו לגמרי ניעקרי' אמר רבא דאמרי' בתולה נשאת ברביעי תבעל למושל תחילה

האי סכנה אונס הוא משום דאיכ' צנועות דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיאן לידי סכנה פירו' דקסברי דאיכא עבירה בהכי ואפי' פרוצות משום האי חששא אף ע"ג דלא מסרן נפשייהו מינס אניסן ופרכי' לדרוש להו דאונס שרי לומר שמותר להן כיון שהוא מחמת האונס ותו לא מסרן נפשייהו וליכא סכנה אבל מ"מ אפי' דרשי להו הכי וליכא סכנה מאי דנהגו העם לכנס בשלישי שפיר נהוג כיון דאתיאן לידי אונ' ולא קשיא לן אלא לישנא דסכנה דנקט ומהדרי' איכא פרוצות ואיכא נמי כהנות פי' תרתי קאמר איכא פרוצות דאי דרשי' להו דליכא עבירה בהכי אזלין לרצון ונפקא מינה חורבה דאשתכח דמיתסרו ותו דאכתי שייך לישנא דסכנה דאכתי קא איכא כהנות דלא סגיא דלא מיתסרן לבעליהן וצנועות דידהו מסרן נפשייהו לקטלא והיינו דקרי לה סכנה דלא סגיא בלאו סכנתא דכהנות מיהת וכ"ת ותיפוק לי' משום עבירה גופא דהא קיימא לן דבשעת גזירה אפי' ערקתא דמסאנא יהרוג ואל יעבור י"ל דהא קיימא לן אסתר קרקע עולם הית' וכי היכי דסגי לן האי טעמא לגלוי עריות סגי לן נמי לשע' הגזירה (וליעקרא גזירה עביד דבטיל תקנתא דרבנן מקמי גזיר' לא מבטלי אי הכי בשלישי נמי אתי ובעיל מספקא לא עקר נפשי' ובשני לא יכנס): ואם מחמת האונס מותר מאי אונס אילימא הא דאמרינן. התם קרי ליה סכנ' הכא אונס ותו התם נהגו והכי מותר לומר התם קאמר דנהגו משמע דכולהו נהוג והתם אמר מותר דמשמע דיחיד שבא לעשות כן דמותר הוראת שעה ואינו דבר קבוע. אמר רבא דאמרי' שר צבא בא לעיר פי' ביו' רביעי היכי דמי אי דאתי וחליף לעכב כלומר אי דאתי וחליף בו ביום ליעכב עד דחליף ובתר הכי לינסוב אבל אי לא חליף בו ביום לא אמרי' ליעכב עד יום רביעי אידך דאתי דא"כ אפילו טובא נמי דמאי פסקא ואמרי' דאתי וקבע ופרכינן בשלישי מיהא לכנוס ומהדרינן איספרוה דידיה בשלישי אתי הלכך ליכא אלא יום שני והא דאמר רבא דמשום שר צבא קיימינן דלא כנסינן ברביעי. היכי דליתיה לטעמא דמושל אמר כגון בתר דבטיל גזירה ותמה מאי טעמא דרבא דלא מוקי לה להא דאמרינן ובשני לא יכנוס אפי' בעידנא דאיתיה גזירה דמושל והיינו דרביעי לא חזי. ומאי מחמת האונס דאמרי שר צבא בא לעיר ביום שלישי ותו דילמא רבא גופא הכי קאמר דהא רבא כי קאמר שר צבא בא לעיר לא מפרש אימת ומאי האי דמקשינן להדא בשלישי מיהא ליכנוס. ומסתברא דמתניתין משמע להו הכי דקתני ומן הסכנה ואילך נהגו העם לכנוס העם בשלישי כלומר אף בשלישי ולא מיחו בידם חכמים ואפי' שלא בשעת הגזירה לאחר שנתבטל דאפי' אח"כ נהגו לכנוס בין בשלישי בין ברביעי ואהא קאמר ובשני לא יכנוס לעולם ואם מחמת האונס מותר בשני והיינו דמקשי מאי הוא האונס דאתי בג' וד' ומשני שר צבא בא לעיר בד' ואספרווי דידי' בג' ר' אחאי ז"ל: (שם)

ואיבעית אימא מאי מחמת האונס כדתניא הרי היה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכני' את המת לחד' ואת החתן ואת הכלה לחופ'