רא”ה כתובות מט

אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד שאין אדם מוריש זכות זכות שבבתו לבנו דהלכתא כוותיה דרב

(ע"ב) מתני' המארס את בתו כו' טעמא דהשיאה וגירשה השיאה ונתאלמנה הא נתאלמנה תרי זימני תו לא חזיא לאינסובי ואגב אורחיה קא סתם לן תנא כרבי דאמר בתרי זימני הויא חזקה. פירש"י ז"ל דתנא דידן הוה ליה למנקט להו בחד גוונא או תרווייהו בגירושין או תרווייהו באלמנו' בשלמא תרווייהו באלמנות לא נקט דהוה ליה לפורענות אלא תרווייהו בגירושין וודאי הוה ליה למיתני מדשני בדיבוריה ותנא חדא בגירושין וחדא באלמנות שמעינן מינה דהיכא דתרווייהו באלמנות אכתי איכא פורענות טפי דמקלקלא דלא חזיא לאינסובי. וסתם לן תנא כר' דאמר בתרי זימני הויא חזקה. ואיכא מאן דאמר דלא קאמרינן אלא דלא חזיא לאינסובי אבל היכא דאינסיב אית לה כתובה לעולם. והאי סברא דלא אליבהו דגאונים ז"ל דהא אשכחן להו דכתבי בהדיא דקטלנית לית לה כתובה. וליתא נמי דמי עדיפא מנישאת לראשון ולא היו לה בנים לשני ולא היו לה בנים לשלישי לא תנשא ואם נשאת תצא בלא כתובה. כל דכן הכא דאיכא סכנתא. ואיכא מאן דאמ' דהכא הכי קאמר תו לא חזיא לאינסובי וכיון דכן כתובה נמי לית לה דבעינא לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וליכא

והרב אב"ד ז"ל השיב מהא דאמרינן התם ביבמות אלמנה לכהן גדול יש לה כתובה ויש לה מזונות ויש לה פירות ויש, לה בלאות. ומוקמינן לה התם לאחר מיתה דכהן. ואמרינן נמי לקמן בחזמה דביתהו דאביי דאתא לקמיה דרבא ופסק לה מזוני וכל היכא דלית לה כתובה מזוני נמי וודאי לית לה. ומיהו לאו היכריחא הוא דאיכא למימר דאלמנה לכהן גדול מיירי בהכיר בה ובאלמנה מבעל שני דאי מראשון וכהן גדול שני ליכא למימר הכיר בה דהא מדינא שריא ליה. אי נמי הכי בנתאלמנה מן האירוסין או דנפל מדיקלא ומית ואליבא דמאן דאמר מעין גורם. מיהו ההיא דחומה וודאי קשיא דהא אמרי' התם דאביי שלישי הוה ונסבה משום דסמך אדר' יצחק דפסק התם הלכה כרשב"ג דאמר בתלת' זימני הויא חזקה. ואם כן שלישי אליבא דרשב"ג הרי הוא כשני אליבא דר' ואי לית לה כתובה משני אליבא דרבי אליבא דרשב"ג משלישי נמי לית לה. ואפשר לדחוק דמ"מ כיון דקיימ' לן אליבא דהילכת' בתרי זימני הויא חזקה ואביי הכיר בה דהוו לה תרי בר מיני' הא לא אטעיתי' והכיר בה חשבינן לה ודינא הוא דאית לה כתובה ולית'. ותו דליכ' למימר האי טעמ' דאמר לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וליכ' דלית' להאי טעמ' אלא כי קא מיעכב' איהי משום דאגיד' בה דלא חזי' לאינסובי משום זיקת הבעל. אבל הכא דלאו מהאי טעמ' הוא הרי הוא כאלו היא חולה שאינה ראויה להינשא דהא וודאי ליכא מ"ד דלא גבי' לכתובת' אבל דעת הגאונים ז"ל דלית לה כתובה. ודווק' משני ואילך שכבר הוחזקה אבל משני גופיה אית לה כתובה וכן כתבו בפי' בנשאת לראשון ולא היו לה בנים לשני ולא היו לה בנים דק"ל דלשלישי לא תינשא דאם נשאת אין לה כתוב' מן השלישי. ואתי' שפיר כפשטא ההיא דאמרי' דאלמנ' לכהן גדול יש לה כתובה ואפי' לא הכיר בה נמי כדאמרן דמן השני דין הוא דיש לה כתובה. וההיא דחזמה נמי השתא לפום האי שיטת' דינא הוא דיש לה כתוב' ממה נפשך דאי כרשב"ג היא אם כן שלישי לדידי' כשני לר' ודינא הוא דאית לה כתובה. ואי כר' אביי הכיר בה הות אליב' דר' והכי נמי מסתבר' ודלא כאידך דאמרי דאפילו משני לית לה דאם כן וודאי טעמ' משום דחשבינן לה מקח טעות. ולא נהירא האי סברא בטעמ' דאם אית' דקטלנית מקח טעו' הוא אם כן כי אתיא לשלישי דהא הויא לה קטלנית אפילו מראשון דינא הוא דלית לה דהא איגלי מילת' למפרע דהוי לה מקח טעות אפי' לראשון. תדע דאלו אילונית דק"ל דהוי מקח טעות אלו נשאת ונתגרשה פחותה מבת עשרים דאכתי לא קים לן דתיהוי אילונית והוי לה כתובה לכי הוי לה בת עשרי' דמיגלי מילת' דהוי' לה אילונית מי לא מיחייבי לאהדורה לכתובת'. ולפום שיטת' דגמר' משמע דקטלנית אית לה כתובתה לעולם מדינא דספיק' בעלמ' הוא ואין כאן טענת מקח טעות אלא מן השני ואילך לפי שאסרו עליה חכמים לינשא השתא הוא דחשבינן לה מקח טעות. שהטעתו שנשאת שלא כדין. אבל כל זמן שהיא רשאי לינשא יש לה כתובה כגון שני ואליבא דרבנן ושלישי אליבא דר' גמליאל ואתי' לה נמי כטעמ' דנשאת לראשון ולא היו לו בנים לשני ולא היו לה בנים לשלישי לא תינשא אלא למי שיש לו בני' ואם נשאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה. ואלו משני משמע וודאי דאית לה כתובה משום טעמ' כדפרישנא דה"נ ספיק' הוא ואין כאן טענת מקח טעות אלא לפי שאסרו חכמים הדבר שהטעתו בכך. תדע דכי נשאת למי שיש לו בנים יש לה כתובה ואלו אילונית כי האי גוונא וודאי לי' לה כתובה. אלא וודאי כדפרישנ' דהכא כיון דאית לי' בני' ולא אסרו בה רבנן לאינסובי להאי תו ליכ' מקח טעו' ולהכי אית לה כתוב' וזה נכון

(שם) מאי טעמ' דר' יהוד' רבה ורב יוסף דאמרי' תרווייהו הואיל ומשעת אירוסין זכה בהן. פירש"י ז"ל זכה בהן מתקנת' דרבנן דתקינו לארוס' אע"פ שלא כתב לה בנשואה ובאידך לישנא דרבה ורב יוסף אמרינן הואיל וברשותו נכתבין שדרכן היה לכתוב כתובה בשעת נישואין ואע"פ שיש לה מן האירוסין ואותה שבשעת נישואין היא עיקר לפיכך אין האב זוכה בה עד אות' של נישואין שהיא עיקר הכתו' ברשותו ומספקא לן מגבא מאימת גביא כלומר כיון דאמרי' דמן האירוסין אית לה מתקנת דרבנן ואפילו הכי הדרי וכתבי לה כשנישאת אלמנה וגרוש' מן הנישואין מאימת גביא. ופליגי בה רב הונא ורב אסי. והאי פירושא אתיא דלא כגאונים דאליבייהו ז"ל ארוס' לית לה כתובה אלא כשכתב לה. ולפום דעתייהו אית לן לפרושי מתני' דאמרי' בה דאית לה כתובה בשכתב לה. והיינו דאמרי הואיל ומשע' אירוסין זכה בהן שכתב לה כשהיא ארוס' כשהיא נערה והיא ברשות האב. ובאידך לישנא אמרי' הואיל וברשותו נכתבין. שכך דרכן לעולם אפי' אותן שכותבין כתוב' לארוס' שחוזרין וכותבין לה כשנישאת ואע"פ שכבר כתבו לה מ"מ אותה שבשעת נישואין היא עיקר כתובה. ואין האב זוכה בה אלא אם כן אותה של נישואין שהיא עיקר הכתבה ברשותו. ומספקא לן מגביא מאימת גביא כלומר כיון דאית לה תרתי מן האירוסין ומן הנישואין מאימתי גביא. אמ' רב הונא מנה מאתים מן האירוסין ותוספת מן הנישואין. ורב אסי אמר אחד זה ואחד זה מן הנישואין פי' ר"ח ז"ל בדכתב לה ואוסיפי' לך כך וכך אמנ' דאתי לך עלי מן האירוסין. משמע דטעמ' משו' דכת' הכי הא לאו הכי לא אמר רב הונא מנה מאתי' מן האירוסין אלא אי בעיא בהא גביא כדאיתמר באידך דרב הונא הוציא' עליו שתי כתובות אח' של מאתי' וא' של ג' מאות באח' לגבות מאתים גובה מזמן ראשון ג' מאו' גובה מזמן שני. ומפרישנא טעמ' מדלא כתב לה צביתי דאוסיפית לך תלת מאה אמתי'. וה"נ בעינן דליכתוב לה אוספי' לך אמנ' מאתי' דאית לך עלי מן הארוסין והא לית' דא"כ לא הוה אמ' רב אסי בהא אחד זה ואחד זה מן הנישואין כיון דכת' לה בהדי' אמואתי דאית לך עלי מן האירוסין:

ורב שרירא גאון ז"ל הוסיף לומר דאליבא דרב אשי אפי' נתגרש מן האירוסין אינ' גובה מן המשועבדין והיינו טעמ' דקאמ' א' זה ואח' זה מן הנישואין דאע"ג דכת' לה מן האירוסין אדעת' דהכי הוא דכת' לה דלא תיגבי אלא מבני חורי. והא לית' דהא ראב"ע דאי' ליה דארוס' אינ' גובה תוספ' משמ' דקסבר דגביא ממשועב' דקתני סתם בתול' גוב' מאתים ואלמנה מנה וכגובינ' אחרינ' משמ' מסתמ'. אבל הנכון כמו שפירש"י ז"ל דהכא במאי עסקי' דכת' לה אמאי דאית לך עלי סתמ' ותו לא. והאי לישנ' מסתמ' דינינן לי' דאמאי דאית לך עלי מדינא קאמ' ולפו' הכי חזינין עיקר דינא היכי ודיינינן עליה לישנא. והיכא דנתגרש' מן האירוסין דכ"ע שקלה לה לכתובת' מן המשועבדין. אבל השתא דנשאת פליגי דר' הונ' סבר דאכתי לא מחלה שיעבודא דמנ' מאתים דאית לה מן האירוסין אבל תוספת מחלה כראב"ע דאמר לא כתב לה אלא על מנת לכונס'. וכיון דכן כי אתיא לכלל נישואין לא אית לה אלא משעת נישואין