רא”ה כתובות נ

ואפי' אליבא דרבנן דפליגי עליה דראב"ע דלא אמרי רבנן אלא בנתגרש' מן האירוסין. אבל כי אתיא לכלל נישואין מודו רבנן דמחל' שעבודא דמאירוסין עד שעת נישואין דמוד' רב הונא לרב אסי בתוספ' וכיון דכן דהכי דינא אמרי' דמאי דכתי' אמאי דאית לך עלי ה"ק מן האירוסין ודווק' אמנה מאתי' הוא דאמרי' ולאו אתוספ' דמאי דאית לך עלי דכת' לה לאו אתוספ' קאמ' לה אף ע"ג דאפשר דהוי במשמע משו' דהא פרישנ' דאמאי דאית לך עלי מדינא ותוס' לאו דינא דתיגבי לי' מן האירוסין אלא העיקר בלבד. הכי סבר' דרב הונא דמדינ' לית לה מן האירוסין אלא מנה מאתי' דאלימי דעיק' כתוב' ולא תוספ' ורב אסי סבר אח' זה וא' זה מן הנשואין דאע"ג דאלו נתגרש' מן האירוסין אית לה לרבנן כל מה דכתב לה ולראב"ע מנה מאתים. כי אתי' לכלל נישואין מחל' אכולהו בין אמנה ומאתי' בין אתוספת שיעבודא דאירוסין עד נישואין ואית לך עלי דכתב לה מדינא קאמר. ומקשינן לי' לרב הונא מאידך דאמרינ' הוציאה עליו שתי כתובות אח' של מאתים ואח' של שלש מאות באת' לגבות מאתים גובה מזמן ראשון שלש מאות גובה מזמן שני. ואמאי לא אמרינן דתיגבי מאתי' מזמן ראשון ומא' מזמן שני כי הא דאמרינ' דגוב' מאתי' מן הארוסין ותוספ' מן הנישואין. ומהדרינן ולטעמך דלא קים לך טעמ' דהך שמעתא דרב הונא תיקשי לך אמאי לא גבי חמש מאה כולהי. אלא חמש ה"ט דלית לה משום דאם כן הוה ליה למיכתב אוסיפית לך תלת מא' אמתי' מדלא כתב לה הכי. הכי קאמר לה אי מזמן ראשון גבית גבי מאתי' אי מזמן שני גבית גבי תלת מאה. מהאי טעמא נמי לא אמרינן דתיגבי מאתים מזמן ראשון ומאה מזמן שני. משום דאם כן הוה לי' למיכתב לה אוסיפת לך מא' אמאתי' קמאי ומדלא כתב לה הכי ש"מ דאי בעי מידי בשטר שני אחולי אחליה לשיעבודיה דשטר ראשון. אבל הכא ליכא למימר הכי דהא כתב לה דאית לך עלי. וכיון דאמרת דדינא הוא דלא מחלה מאתי' דאית לה מן האירוסין איכא למימר דלישנא ה"נ קאמר דאית לך עלי מן האירוסין וגובה מאתים מן האירוסין. אבל תוספת אין לה כלל מן האירוסין לעולם אפילו תוספת כתובה זו שני' של נישואין מרובה מן הראשונה דרב הונא אית לי' בתוספת סברא דרב אסי בין במאתים בין בתוספת. ולא אמרינן בהא לענין תוספת אי בעיא בהא גביא ואי בעיא בהא גביא ואע"ג דכתב לה בשניה אמאי דאית לך עלי סתמא דקא משמע נמי אתוספת לית לה תוספ' אלא מן הנישואין כדפריש'. והיכ' דתוספ' כתובה זו שני' אינה מרובה על הראשונה וכת' בה אמאי דאית לך עלי גובה עיקר משעת אירוסין ותוספת מן הנישואין ואמרינן דלהכי כתב לה תרתי. ומיהו לא מיחוורא האי סברא דמשמע לפום האי שוטת' דהיכא דלא כתב לה בכתוב' שני' מן הנישואין תוספת כלל אמרינן ביטל שני את הראשון והא לא מסתברא דרב הונא סתמא קאמר מנה מאתים מן האירוסין ולא קא מפליג בהו כלל. ולהאי סברא נמי היכ' דלא כתב לה בכתובה דאית לך עלי וכתב לה תוספת בכתובה שני' אמרינן גבי עיקר כתובה אי בעי' בהא גביא ואי בעיא גביא עיקר כתובה בכתובה ראשונה בלבד ואי בעיא גביא עיקר ותוספת בכתובה שניה והא נמי לא נהירא. אבל נראה לומר דוודאי הא דרב הונא לעולם איתא ואע"ג דאמרינן בעלמא אי בעיא בהא גביא ואי בעיא בהא גביא. ה"מ בעלמא דשתי כתובות אחר נישואין למה לי וודאי אי שוו אהדדי משום דאימחל שיעבוד' קמ' אי בדלא שוו אלא דאידך יתירת' אמרינן אי בעי' בהא גבי' ואי בעיא בהא גבי'. אבל הכא ליכ' למימר דלבטל ראשון כתבו שני בדשוו ובדלא שוו אי בעיא בהא גבי' דהא ליכ' למימר תרתי למה לה דהכי אורחייהו דאע"ג דאית לה כתובה מן האירוסין כותבין כתובה בשעת נישואין משום דעיקר כתובה דנישואין היא ומשום דאיכ' נמי דמוספי לה בשעת נישואין ולא בשעת אירוסין. והיינו דאמר רב הונא מאתים מן האירוסין דלא מחלא שיעבודא דאירוסין ותוספ' מן הנישואין דתוספ' וודאי כיון דאתי' לכלל נישואין מחל' לשיעבודא דאירוסין. ורב אסי סבר אחד זה ואחר זה מן הנישואין דכיון דאתי' לה לכלל נישואין אכולהו מחלי לשיעבודא דאירוסין. ומקשינן לי' מאידך דרב הונא משום דאכתי לא קים לי' טעמ' ופרכינן ותסבר' חמש מאה כולהו תיגבי. אלא התם היינו טעמא משום דהוה לי' למכתב לה בשני דאוסיפי' לך תלת מאה אמאתי' א"נ אוסיפי' לך מאה אמאתי'. ומדלא כתב לה לא הכי ולא הכי וודאי אמרינן דאי בעיא בהא גבא ואי בעיא בהא גביא. והשת' דקיי"ל טעמא דמילתא וודאי פשיטא לן בהך דלעיל דל"ל בה ביטל שני את הראשון ולאו טעמ' דאי בעי' בהא גביא ואי בעיא בהא גביא כיון דהכי אורחייהו. ומעיקר' נמי לא הוה מקשינן אמאי לא אמרינן בהא ביטל שני את הראשון ולא אי בעיא בהא גביא דהא ליכא למימר כדפרישנא. אלא קשיא לן התם מאי טעמא לא אמרינן תיגבי מאתי' מזמן ראשון ומאה מזמן שני דומיא דהא דהכא דאמרינן מנה מאתים מן האירוסין ותוספת מן הנישואין. ופרישנא טעמ' דשניא ההיא ותו לא קשיא מידי. והא דאמרינן דהוה לי' למכתב לה צביתי ואוסיפית לך תלת מאה אמאתי' או מאה אמאתי' כלו' דכתב לה הכי בהדי' אמאתים קמאי אבל היכא דלא כתב לה הכי בהדי' אלא שכתב לאשתו כתובה שני' אחר נישואין כלשון כתובות שלנו וכתב לה ואוסיפית לך כך וכך לאו הכי קאמרינן בין שתוספ' בכלל ובין שתוספת בפרט ולא אמרינן אלא דכתב לה אמאתי' קמאי בהדי' ופשוט הוא ואינו צריך לפנים וזהו הנכון מ"א נ"ר

(דף מ"ד) גופא אמר רב נחמן שני שטרו' היוצאין בזה אחר זה ביטל שני את הראשון אמר רב פפא ומודה דאי אוסיף לי' דיקלא לתוספת' כתבי'. ופירש"י ז"ל ואמרי' אי בעיא בהא גביא ואי בעי' בהא גביא מדלא כת' לי' ואוסיפית לך דיקלא אשדה דזבנית לך ואי בעי למיגבי אחריות דילי' מזמן ראשון לית לי' אלא שדה ואי שקיל שדה ודקל אין לו אחריות אלא מזמן שני דמחיל לי' לשיעבודיה מזמן ראשון. וכן הדין במתנה באחריות. אבל מתנה בלא אחריות דליכ' למימר ה"ט דמאי קא מחיל לי' גופ' דארע' הא לא אפשר במאי קני לה אפי' בהחזיר לו את השטר קיי"ל דלא חזרה מתנתו כדאיתא בפרק גט פשוט. ומסתברא דאמרינן בה ביטל שני את הראשון וכן הדין במכר היכא דאידך שטרא גרע משטר ראשון: פשיטא ראשון במכר ושני במתנה ליפות כחו הוא דכתב לי' משום דינא דבר מצר' כלומר ליפות כחו נתכוין דאי בעי כביש לה להא ומפיק לה להא. ודווקא היכא דהאי לאו מצרן הוא אבל היכ' דהאי הוי מצרן תו ליכ' למימ' הכי. וכ"ש ראשון במתנה כלו' בלא אחריות ותני במכר דאיכ' אחריות וודאי שניה' במכר שניהם במתנה ביטל שני את הראשון בדשוו אהדדי. ובמתנה בלא אחריות אפי' לא שוו אהדדי כדפרישנא. מ"ט רפרם אמר אימר אודויי אודי ליה רב אחא אמר אחולי אחליה לשיעבודיה. ומסתברא דרפרם ורב אחא לא פליגי אהדדי. למימרא דרב אחא אית לי' היכא דליכ' למימר טעמא דאחולי אחלי' לשיעבודיה. והיכי דמי כגון מתנ' דלית בה אחריות דמאי קא מחיל. גופא דארעא ליכא למימר כדפרישנא. אלא דקסבר רב אחא דכל היכא דאפשר למימר טעמא דאחולי אחלי' לשיעבודיה לא אמרינן טעמא דאודויי אודי לי' לאורועי סהדי

(שם) מאי בינייהו איכ' בינייהו אורועי סהדי. פי' אורועי סהדי גבי דידיה דהיינו לוקח דאודי דהאי שטרא קמא שיקר' הוא ושיקר' אסהידו סהדי ואדם נאמן על עצמו. הילכך כל שטרי דאית לי' דזכותי' מחתימות ידא דהני סהדי דאחתימו בתר האי שטרא פסילי. ודווקא גבי לוקח דאיהו הוא דאודי ומהימן אנפשי'. אבל לא גבי אחריני דעלמא דלאו כל כמיניה. ולא גבי מוכר דמוכר לא אודי ולא מידי. אלא דניח' לי' דלימחול האיך שיעבודיה: אי נמי לשלומי פירי ולטסקא. והא דאמרינן לשלומי פירי ולטסקא. פירש"י ז"ל דלמאן דסבר אודויי אודי לי'. הילכך שטרא קמ' שיקר' הוה ולוקח שלא כדין אכלה עד השת'. וחייב לשלומי פירי למוכר. וכיון דמוכר נקיט פירי משלם נמי טסקא. דאע"ג דלוקח לא מהימן אלא אנפשי' ולא לחוב על האחרים. וכיון דכן לאו דינא דמהימן גבי טסקא לחיובי מוכר לשלומי לה