רא”ה כתובות מח

והוא ממון גמור להורישו לבניו:

ר' יוסי אמר בסוף ואין אדם מורישו לבניו ואותיב ר' יונה לר' יוסי על דעתך דתימר משעה ראשונה והא תנינן מת האב הרי הן של אחין פי' והוא שעמד בדין אלמא העמדה בדין בעינן ואי לא לא הוי ממון להורישו לבניו. אמר לי' מטית בה לההיא דתני ר' שמעון בן יוחאי ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה פי' דבירושלמי סברי דאפי' לדידה לא זכי רחמנ' עד שעת נתינה. לרבנן כדאית להו והיינו שעת העמדה. ולר' שמעון כדאית ליה שעת נתינה ממש. והא דלא כסברא דגמרא דלן והיינו דקאמר ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה דחשיב ליה האי דכתיב ונתן לאבי הנערה כמאן דכתיב נמי ונתן לנערה. ור' יונה אותיב לר' יוסי על דעתך דתימר בסוף והא תנינן בגרה הרי הן של עצמ' ובוגרת יש לה קנס כלומר כיון דאמרת דאין אדם זוכה בו אלא בסוף כשהיא בוגרת הרי אינה ראויה לקנס וכיון דהאי שעתא הוא דקא זכיא ביה היכי הוי דילה והא אינ' ראויה. ומתרץ מטית בה לההיא דתני ר' חייא תחת אשר עינה לרבו' שהית' נערה ובגרה. ותו אמרינן התם אתיאן הלין פליגוות' כהלין פלוגוותא ותנינן קמן גנב משל אביו טבח ומכר ואחר כך מת אביו משלם תשלומי ד' וה' מתיב ר' חגאי לרבי יוסי על דעתך דאימר בעמידת ב"ד הדבר תלוי ניתני גנב משל אביו וטבח ומכר בחיי אביו ולא הספיק לעמוד בדין עד שמת משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ד' וה' איתייה דרבי יונה כר' חגאי ור' יוסי כדעתיה. שמעי' מהכ' דפלוגת' הוא ורבא ורבן נחמן ור' יונה ור' חגאי דירושלמי סברי אדם מוריש קנס לבניו אפי' קודם העמדה בהן חוץ מקנס הבת דכתיב ביה קרא. וההיא דבבבא קמא מוקמי לה כפשט' קודם העמדה בדין. ורבה ואביי ור' יוסי דהתם סברי אין אדם מוריש קנס לבניו קודם העמדה בדין. ומוקמי לה לההיא דהתם כגון שעמד בדין. כך נראה לומר לפי גרסא ירושלמית. אבל אי משום הא דגמרא דנן לאו היכריחא הוא דאפשר דכולהו אית להו הכא והת' דקנס לאו ממון להורישו לבניו והתם מאי קשיא לן משום דאתינן לאוקומה לההיא דקתני גנב משל אביו וטבח ומכר ואחר כך מת אביו משלם תשלומי ד' וה' כשעמד בדין משום היכריח' דלא תיפשוט מינה חמשה בקר ואפי' חמשה חצאי בקר וא"כ דכל קנס אין אדם מורישו לבניו לימא ליה רב נחמן לרבא דמותיב לה ולדידך מי ניחא לדידך נמי מאי טעמא משלם והא אין אדם מוריש קנס לבניו. אין הכי נמי דהוה מצי למימר הכי ואשכחן טובא דכוותא דתלמודא דיכולין למימר ולטעמיך ולא אמרינן ליה. ומיהו הא דהדר ביה התם במסקנא ואמר ליה חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר. איברא דהשתא דאתינן להכי תו לא צרכי' משום היכריחא דהאי טעמא לאוקימה כגון שעמד בדין. אבל מ"מ לא מיתוקמ' בלאו הכי משו' טעמ' אחרינ' דהוה לי' קנס ואין אדם מורישו לבניו אלא אחר העמד' בדין. וכ"ת והא קתני סיפא גנב משל אביו ומת אביו ואח"כ טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משל' ד' וה' ואם אית' דבעמד בדין על הגניבה מיירי ואי לא לא הוה משלם תשלומי כפל. א"כ מאי שנא טבח אחר מיתת אביו אפי' טבח בחיי אביו. דנעש' גזלן ותו לא משלם תשלומי ד' וה'. י"ל דמיירי כגון שעמד בדין ואמרו לו צא תן לו דלא פסקיה בי דינא למילתיה דהכי אמרי' התם בב"ק, והתם נמי בגמ' בעינן כי אתינן. לאוקומה בשעמד בדין א"כ אדתני סיפא גנב משל אביו ומת וטבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ד' וה' ליפלוג וליתני בדידי' ואפי' טבח בחיי אביו במה דברי' אמורי' בשעמד בדין אבל לא עמד בדין על הטביח' ועל המכיר' פטו' ומהדרינן דאיידי דתנא רישא ומת אביו אחר טביח' ומכירה תנא סיפא מת אביו קוד' טביח' ומכיר' כלומר וסתמ' דמילתא קתני שעמד בדין על כל מה שעשה בחיי אביו רבינו נר"ו

אבל ר"י הלבן ז"ל פי' דכל זכות שיש לו לאדם יורשו קם תחתיו. בכל דבר. ואביי ורבה נמי אי' להו האי סבר' חוץ מקנס הבת דבקנ' הבת וודאי מתוך דקי"ל דאין אד' מוריש זכות שבבתו לבנו אף קנס' אין אדם מורישו אלא אחר שנעש' ממון גמור. לרבנן אחר העמדה בדין דנעש' ממון גמור דמוד' בו חייב כשאר קנסו'. ולר"ש אחר נתינ' שאינו דומה לשאר קנסות כגון קנס עבד שהרי אדם מוריש גופו ליורשו וכיון שכן אף קנס שלו מה שאין כן בקנס הבת. ורבה לא איחלף לי' לאביי למילת' דלענין קרבן שבועה הוא דאהדר לי' בכל מאי דקאמ' לי' ואתי שפיר דאביי בעא מיני' מרבה מעיקרא קנס אחר העמדה בדין בין בקנס הבת בין בשאר קנסו' ממונ' הוי לענין קרבן שבוע' דאי מוד' בו חייב או דילמ' קנסה הוי ואפי' אי מוד' בו פטו' וכל דכן תו דליכ' קרבן שבועה. ואהדר לי' בהדי' ממונא הוי ומיחייב עליה קרבן שבועה. ואותביה ממתנית' דהתם דר' שמעון ואהדר ליה מודינא לך לענין קרבן שבועה גבי דידי' דרחמנה פטריה מוכחש משום דגבי דידיה הוה ליה עיקרו קנס וכי קא אמינא אנא ממון הוי לענין קרבן שבועה להוריש לבניו כלומר לגבי בניו שאם הורישן אחר העמדה בדין והם קבעו אותו אנסת ופתית אחותנו והעמידך אבי בדין והתחייבת לו ממון ונשבע והודה חייב קרבן שבוע' דגבי בניו עיקרו ממון שהרי לא זכו בו אלא אחר העמד' בדין ומינה דממון הוי דאי מוד' בו חייב דאי לא לא אפשר דליחייב עליה קרבן שבוע' דאלו הוה מודה מיפטר אם כן השתא אשתכח דלאו כפירת ממון הוא אלא כפירת דברים בעלמא

ואותביה ממתנית' דקתני ר' שמעון אומר אי לא הספיק' לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה אי אמרת ממונא הוי להורישו לבניו לעצמה אמאי דאחין בעי למיהוי פיר' אי אמרת בשלמא דקנס הוי לענין קרבן שבוע' אפי' לגבי בניו היינו טעמ' דהוי לעצמ' דכיון דאכתי תורת קנס עליו מתוך שאין אדם מוריש זכות שבבתו לבנו אף זה אין יורשין זוכין בו אלא הרי הוא לעצמ' אלא אי אמרת דממון גמור נעש' אצל בניו שהרי חייבין עליו קרבן שבועה כיון שיצא מתורת קנס לגמרי ונעש' ממון גמור לעצמ' אמאי דאחין בעי למיהוי שהרי היא כשאר ממון שיש לאב. ומפרקי' דשאני קנס הבת דשעת נתינה דידיה כשעת העמד' בדין דשאר קנסות. וכיון שכן בהאי אי אפשר דהוי ממון לענין קרבן שבועה דהא אי מוד' מיפטר ולא הוי אלא כפירת דברים בעלמא. והיינו דאמרי' דהוי לעצמ' וכי קאמ' רבה בשאר קנסו' דאביי בעא מיניה סתמא ואכולהו. ומקשינן אי הכי תלמוד לומר וכחש ת"ל ינתן מיבעי ליה כלומר השתא דאתינן להכי דאמרינן דבקנס הבת עד שעת נתינה איכא עליה תורת קנס ואי מודה ביה מיפטר למה לי קרא דוכחש כדפרישנא לדידן. ומוקמינן לה כגון שעמדה בדין ובגרה ומתה דכי קא ירית מינה דידה קא ירית ואפי' הכי פטרינן ליה מקרבן שבועה. ואף על גב דאמרינן לעיל דלגבי יורשין קנס ממונא הוא לענין קרבן שבועה. שאני הכא גבי אב. דאף על גב דהשתא מינה דידה קא ירית גבי דידיה עיקרו קנס הוה ומקשינן אי הכי יצאו אלו שהן קנס ממון הוא. כלומר השתא דאתינן להכי דאמרינן דממון הוי גבי בניו לענין קרבן שבועה ומינה דמוד' בו חייב כדפרישי' אם כן אמאי קרי ליה קנס ממון הוא. בשלמא לאביי דסבר דמודה בו פטור. היינו דקרי ליה קנס אלא לרבה קשיא וכולה כדפריש' לדידן. והשתא שפיר דהא לא שני רבה בדיבורי' דהא לא אהדר ליה אלא לענין קרבן שבועה. ואינו מחוור דלשון להורישו לא אתיא ליה ותו כדאיתא בירושלמי

(דף מ"ג) אלא בשאינה ניזונת מן האחין אבל ניזונת היא מן האב דאי לא דאב נמי לא הוי. ומהדרינן בשאינה ניזונת כו' מאי למימרא דמתניתין גופה לא איצטריכא לן דהא פשיטא דאי משום דיוקא דטעמא בחיי האב הא לאחר מיתת האב לעצמה בשאינה ניזונת הא נמי פשיטא דבשאינה ניזונת אפילו אב נמי לא זכי בהו: איתמר נמי אמר רב יהודה אמר רב בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה. פירש בין מדרבנן בין מדאורייתא מדרבנן דלית ליה דרב ששת דלעיל דר' אבינא דאיבעיא ליה מדרבנן קא מיבעיא ליה כדמוכח לישנא וסבר לה רב כוותיה דלא דמי לאלמנתו. ומדאורייתא נמי לית לה כדפרישנא טעמא משום קרא דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם