רא”ה כתובות מז

בושת ופגם דממונ' הוא אפ"ה כי תבע קנסא הוא דתבע ומש"ה מיפטר. הא לית' דהא ליכא למישמע מקראי דקראי אתי לשא' קנסות לפוטרן מקרבן שבועה א"כ קנס הבת מסברא הוא דמיפטרי' והיינו דמתרצי' דאשמעי' קראי להכי משום דס"ל דלשאר קנסות לא איצטריך כיון דאוקימינ' להו קודם העמדה בדין אבל השתא דלשאר קנסות הוא דאיצטריך וכיון דלא סגי לן בקנס הבת בלאו סברא דקנסה הוא דתבע א"כ היכי מייתי לקרא דוכחש דהא מהתם לא נפקא לי' מידי גבי קנס הבת. בשלמא א"א דלא שני לן בין קנס הבת לשאר קנסות בין דאוקימינ' כר"ש בשעמ' ובין שלא עמד בדין ניח' דאי מיירי בשעמד היינו דקמ"ל קרא דלא מחיי' עליה קרבן שבוע' משום דהוי קנס לכל מילי או משום דאע"ג דלכל מילי ממונ' הוא לענין קרבן שבועה קנס' הוא והא קמ"ל קראי אבל השת' היכי נקיט לה אקרא דוכחש דהא לא נפקא לי' מיניה מידי ומהא שמועינן דהא בהא תליא דכל היכא דאמרי' דהוי ממון להוריש לבניו ה"ה דכי מודה מחייב דאלת"ה מאי קשיא דהא רבה לא אמר דשני לן קנס הבת משאר קנסות אלא להורישו לבניו דלגבי' הוא דהוי קנס ואכתי מנ"ל דלית ליה דאי מודה בי' חייב ואם אית' דקסבר הכא הא וודאי לא מפשיט לן דפטו' מקרבן שבועה ואיצטריך לי' קרא דושחט למיפטרה בשאר קנסות משום דהוי ממונ'. להכי דאי מודה בי' חיי' אלא ע"כ כדפרישנ' דכיון דקאמר דלא הוי ממונ' לענין להורישו לבניו ה"ה דאי מודה בי' פטור דהא בהא תליא. ואם כן וודאי תו לא צריך קראי דוכח' כדאמרן. וכ"ת אמאי לא מיתרצין לקראי בשאר קנס הוא דאיצטריך ולא משום קנס הבת דההוא פשיטא. וי"ל דהא לית' דמלישנ' דמתני' מוכח דקנס הבת היא עיקור דתני לי' ברישא ואידך תני אגב דידה דתני להו באו או

ולהכי עדיפא ליה מאי דמהדרינן דכי איצטריך קרא כגון שעמדה בדין ובגרה ומתה דכי קא ירית מינה דידה קא ירית דלא אימעיט קנס הבת אלא גבי דידיה דלדידי' הוא דלא זכי ליה רחמנא עד שעת נתינ' אבל גבי דידה הרי הוא כשאר קנסות והרי הוא זוכה בו משעת העמד' בדין כדין שאר קנסו' והאב יורש אותה. ולהכי איצטריך קרא למעוטיה כדין שאר קנסות. ומקשינן אי הכי יצאו אלו שהן קנס ממון הוה פיר' השתא דאמרת ממון הוא להורישו לבניו והוא הדין נמי דמודה בו חייב אחר העמדה בדין ככל שאר קנסות ולא אימעטן אלא לענין קרבן שבועה. א"כ אמאי קרי לה קנס הא ממון הוא. בשלמא לאביי אתיא שפיר דהא אביי הוה אתי למימר דמודה בו פטור אפי' אחר העמדה בדין היינו דקרי ליה קנס. אבל לרבה אמאי קרי לי' קנס דהא ממון הוא לכל מילי. והא אתיא לן שפיר לפום סברא דנן. אבל לרש"י ז"ל קשיא דפירש לעיל דאביי מיפשט פשיטא ליה לכל שאר מילי דהוי ממונא ומורישו לבניו ומודה בו חייב אם כן מאי קושי' לרבה ולאביי מי ניחא ופירש ז"ל אי הכי יצאו אלו כו'. השתא דאוקימת' בשעמדה בדין. וליתיה דהא אביי נמי הוא דהוה משמע לי' מתניתא בשעמדה בדין ומקשי לי' לרבה כי אתי לאוקומה בלא עמד בדין ומאי הוי דמקשי לי' ותו קשיא מהא דמותבינן מדקתני ר' שמעון פוטר דאינו משל' קנס על פי עצמו' טעמ' דלא עמד בדין דמשל' על פי עצמו קרבן שבועה נמי מיחייב. ולפירש"י ז"ל ולדידי' מי ניח' והא אביי סבר דבעמ' בדין משל' על פי עצמו. וכיון שכן קשיא מתניית' אהדדי. הכא משמע דאלו עמד בדין דמשלם ע"פ עצמו קרבן שבועה נמי מיחייב. ואלו לעיל קתני ר' שמעון אומר יצאו אלו שהן קנס ומיירי בשעמד בדין דלא סגיא בלאו הכי כדפרי' ברישא וקא פטר להו קשיאן אהדדי. אלא וודאי לית' לפירש"י ז"ל כדאמרן. והשתא מקשי שפיר אליב' דרבה דאלו אליבא דאביי לא קשיא דלדידיה ליכא למימר הא עמד בדין משלם על פי עצמו קרבן שבועה נמי מיחייב דהא לדידי' לעולם אינו משלם על פי עצמו. והא דאמרינן טעמא דלא עמד בדין הא עמד בדין משלם על פי עצמו קרבן שבוע' נמי מיחייב. ליכא לפרושי כפשט' דאהא קאי. דהא ר' שמעון בקנס הבת מיירי ובקנס הבת אמרן דאפילו אחר העמדה בדין אין אדם זוכה בו עד שעת נתינה. דעד שעת נתינה דקנס הבת הוי כעד שעת העמד' בדין דשא' קנסות ואי מודה בו פטור. וכיון דכן ליכא למידק עלה הא עמד בדין דמשלם ע"פ עצמו והא ליתה כדאמרן אלא אנן הכי קאמרינן דהא ר' שמעון קתני טעמא משום דאינו משלם קנס על פי עצמו. משמע דכל היכ' דלית' לההוא טעמא קרבן שבועה נמי חייב. והיינו שאר קנסות כשעמד בדין אליבא דרבה דקסבר דבהא משלם ע"פ עצמו. ומהדרי' דר' שמעון לדבריהם דרבנן קאמר להו. וקשי' לן רבה היכי מיחלף ממילתא למילתא דהא אביי בעא מיניה בקנס הבת ולענין קרבן שבועה. ואיהו אהדר ליה ממונא הוי. והדר אמר ליה דלאו לענין קרבן שבועה קאמר. והדר אמר לי' דלאו בקנס הבת קאמר אלא בשאר קנסו' והא קשיא לפירש"י ז"ל דפריש דאביי לא מיבעיא ליה אלא לענין קרבן שבועה דלכל שאר מילי הוא פשיטא לי' וא"כ היכי משני בדיבוריה. אבל לפי פירושנו אפשר לפרש דבעיא דאביי מרבה הכי הוה קנס אח' העמדה בדין בין בקנס הבת בין בשאר קנסות קנס' הוי או ממונא הוי ולכל מילי ממונא הוי. ואם אית' הא דאשכחן ליה לר' שמעון דפליג בקנס הבת קודם העמדה בדין למימרא דליכ' קרבן שבועה אבל אחר העמדה בדין מודה דאפי' תימ' דכי תבע קנסא קא תבע הא הדר ליה ממונא. או דילמא קנסא הוי וכי פליג ר' שמעון בקנס הבת לענין קרבן שבועה הוא הדין דאפי' אחר העמדה בדין נמי פליג. ואהדר ליה רבה ממונא הוי סתמא אביי סבר לכל מילי אמר ליה כי היכי דאיהו מיבעיא לי' מיניה סתמ' לכל מילי ואותבי' מקרבן שבועה. ואמר ליה רבה יכילנא לשנויי לך אפילו לפום טענתך דהא דאקשית לי לאו היכריחא הוא. מיהו איברא דאנא לאו לענין קרבן שבועה אמינא אלא לשאר מילי תו אותביה ואהדר ליה דאיהו לא אמר בקנס הבת אלא לשאר קנסות. ומיהו דמסד' לה לגמ' לא ארווח בה כולי האי כדבעי ליה. ונקט לה לקנס הבת לר' שמעון דבעי למימר בלישנא קלילא אבל שיטתי' דרבה ואביי וודאי הכי הוא כדאמרן. וקשיא לן דהכא בסוגיין משמ' דאין אדם מוריש קנס לבניו אלא לאחר העמדה בדין והא אמרינן התם בבבא קמא בפרק מרובה בעא מיניה רבא מרב נחמן גנב שור של שני שותפין וטבחו והודה לאחד מהם מהו. חמשה בקר אמר רחמנ' ואפי' חמשי חצאי בקר או לא אמרי אפי' חמשה חצאי בקר. ואהדר לי' חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמש חצאי בקר. ואותבי' מדתנן גנב משל אביו וטבח ומכר ואחר כך מת אביו משלם תשלומי ד' וה' והאי כיון דמת אביו זכה ליה במותא בחלקא דנפשיה. ואי ס"ד חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמש' חצאי בקר אמאי משלם. אמר לי' הכי במאי עסקינן כגון שעמד אביו בדין דאיחייב לי' לאביו. ומקשינן ליה מסיפ' ומסקנא חמשה בקר ואפי' חמשה חצאי בקר. וכיון דכן השתא דאתינן להכי תו לא מוקמינן לה כשעמד בדין אלא בשלא עמד בדין נמי וקתני דמשלם תשלומי ד' וה' לאחין. ואמאי והא אמרי' דכל קנס אין אדם מורישו לבניו אלא אחר העמדה בדין. ויש אומרים דהא בפלוגתא דאמוראי היא דרבא ורב נחמן דהתם סברי דכל זכות שיש לו לאד' אדם מורישו לבניו חוץ מקנס הבת דכתיב ונתן לאבי הנערה לא זיכתה תורה לאב עד שעת נתינה. לר' שמעון שעת נתינה ממש. ורבנן משעת העמדה בדין דנתינה קרי לה קרא אליבייהו. ואביי ורבה הכא סברי דכל קנס בעולם אין אדם מורישו לבניו אלא אחר העמדה בדין. וקשיא לן דהא רבא הוא דאמר לעיל יש בגר בקבר ופקע אב ואם אית' אמאי פקע ואמאי לא זכי אב מכל מקו' או מיניה דידיה או מינה דידה דהא אמרת דיורש יורשו אליבא דרב' ורב נחמן דאע"ג דהוי קנס הבת ליכא למימר דלא זכי רחמנא בקנס הבת אלא גבי דידיה דבדידיה כתיב קרא אבל גבי דידה הרי הוא כשאר קנסות וכדאמרינן הכא אליבא דר' שמעון כגון שבגרה ומתה דהתם כי קא ירית מינה דידה קא ירית ואפשר לומר דשאני הכא דכיון דמתה אין לה יד לזכות ולזכו' לאביה אבל אלו זכת' בו מחיים וודאי פשיטא לן דלא פקע אב דמינה דידה מיהת קא זכו:

ובירושלמי איתה להאי סברא בהדיא והכי אמרי' התם קונס אימתי הוא מתחייב. ר' יונה אמר משעה ראשונה ר' יוסי אמר בסוף פיר' משעה ראשונה