רא”ה כתובות מו

דההיא דלעיל ר' שמעון בן יהודה משמיה דר' שמעון. והכא ר' שמעון גופיה. אבל אליבא דר' שמעון בן יהודה וודאי פליגא. והא דאמרינן הרי הן של עצמה אתפוש' קיימינן דאי מפותה אי מדידה הא קא מחלה. אי מדין ירושה הא לאו בת ירושה היא במקום אחין. ובתפוש' נמי דווקא אקנס אבל בושת ופגם הרי הן של אחין שממון גמור הן ומשעה ראשונה זכה בהם האב להורישו לבניו. והא דקתני סיפא מעשה ידיה ומציאתה אע"פ שלא גבתה מת האב הרי הן של אחין. הוא הדין דמצי למיתני בדידה בבשת ופגם גופיה. אלא מעשה ידיה הוא דאיצטריכא ליה כדאיתה בהדיא בגמרא. אבל בתוספות אמרו דהרי הן של עצמה דקתני בין באנוסה בין במפותה במפותה אקנס כטעמייהו דקנס לא מצא מחלה. אבל בשת ופגם לא דוודאי הא מחלה כדאמרינן בהדיא בגמרא מפות' מדעת' עבדי. ובאנוסה אכל מילי ואפילו אבשת ופגם דכיון דקים לן דאין אדם זוכה בקנס עד שעת העמדה בדין. הוא הדין לבשת ופגם דהא מקנס איתרבו כדאמרינן תחת אשר עינה מכלל דאיכא בשת ופגם. וכיון דכן וודאי איתקוש אהדדי וכיון דקיי"ל בקנס דאין זוכה בו עד שעת העמדה בדין. הוא הדין נמי להני וליתיה. דאם כן לפום טעמייהו ליהוי נמי בקנס דקיי"ל דלא מציא מחלה. ונימא בבשת ופגם נמי שלא יהא אדם יכול למחול אותן. והא ליתא כדאיתה בהדיא בגמרא. ותו דטעמא נמי דפרישו משום דאיתרבו להו בשת ופגם מתח' אשר עינה ליתה. דודאי לאו מהתם הוא דאתרבו. אלא דמהתם ילפי' דליכא למימרא חמשים כסף אמר רחמנא מכל מילי. אבל בשת ופגם מהיכא דנפק' לן לחובל בחבירו דעלמ' הוא דגמרי' ליה. אלא לאו וודאי כדאמרן רבינו נ"ר

(דף מ"ב) ה"ג בעא מיניה אביי מרבה האומר לחבירו אנסת ופתית את בתי והעמדתיך בדין ונתחייבת לי ממון. והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי ולא העמדתני בדין ולא נתחייבתי לך ממון ונשבע והודה לר' שמעון מהו. כיון דעמד בדין ממונא הוי ומחייב עליה קרבן שבועה. או דילמא אע"ג דעמד בדין קנסה הוי ומודה בקנס פטור. אמר ליה ממונא הוי. וכן היא בספרים ישני'. ורש"י ז"ל לא גריס ומודה בקנס פטו' ופירש ז"ל דאביי. וודאי מפשי' פשיט' ליה דקנס אחר העמד' בדין ממונ' הוי לכל מילי להורישו לבניו ולענין נמי דאי מוד' בו חייב. ולא קא מבעיא ליה אלא לענין קרבן שבועה. אי קא מיפטר משום דהוה ליה עיקרו קנס תדע דנקט קרבן שבועה וליתיה כדבעינן למימ' קמן. וכולהו נסחי דספרי דוקאני נמי לאו הכי איתנהו. אבל הנכון דאביי לכל מילי קא מבעיא ליה. קנס אחר העמדה בדין אי הוי קנס גמור לכל מילי לענין קרבן שבועה ולהורישו לבניו ולענין מודה בו פטור. או ממונא הוי וכי תימא אם כן מאי שנא קרבן שבועה דנק' ולא אבעיא ליה היא גופה אי הוי ממונא לענין דאי מודה בו פטור. יש לומר תרווייהו קא מיבעיא ליה. אי הוי קנס אפי' לענין מודה בו דנימא דליפטר. או ממון אפי' לענין קרבן שבועה. ומשום דמספקא לן אי איכא לאפרושי בינייהו ומשו' דבעי לאותובי לי' נמי מקרבן שבועה נקט קרבן שבועה. והא דבעא מיניה לר' שמעון משום דאליבא דרבנן ליכא למיבעי דהא רבנן אפי' בלא עמד בדין מחייבי קרבן שבועה בקנס הבת. כדקת' מתני' דהתם בהדיא אנסת ופתית את בתי כו' ואמ' אמן חייב. ואלו העמדתיך בדין לא קתני וטעמ' כדאיתא לקמן. ומשום הכי קא מבעיא ליה לענין קרבן שבועה אליבא דר' שמעון דפליג קודם העמדה בדין אי קא מודה אחר העמדה דחשבינן ליה ממון לחייב עליו קרבן שבועה. הוא הדין אליבא דרבנן להורישו לבניו ולענין מודה בו אם פטור או חייב. ואמר ליה ממון הוי סתמא סבר אביי למימר דלכל מילי קאמר לי' ואותביה מהא דתניא ר' שמעון אומר יכול האומר לחבירו אנס' ופתית את בתי כו' יצאו אלו שהן קנס מאי לאו כשעמד בדין פי' ואפי' הכי ממעט להו וחשיב להו קנס. וקסבר אביי דכי היכי דתני לענין קרבן שבועה דהוא הדין לשאר מילי דלא שני לן בינייהו. ואע"ג דאמרינן דקא סלקא דעתין דמודה בו פטור אפי' אחר העמדה בדין איצטריך קרא למעוטי'. אע"ג דהשתא כיון דאמרת דמודה בה פטור לעולם. אם כן אשתכח דלאו כפירת ממונא הוא אלא כפירת דברים בעלמא. דהיא גופ' קמ"ל קרא דבקנס לעולם אין מחייבין עליו קרבן שבועה דלעולם איכא תורת קנס עליה ולעולם אי מודה בו פטור. וכיון דכן פטור מקרבן שבועה ודחינן לה בשלא עמד בדין. ק"ל ואי דלא עמד בדין מאי למימרא דהא פשיטא דכל היכא דלא עמד בדין מודה בו פטור דנפקא לן מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו. וכיון דכן פשיטא נמי דליכא ביה קרבן דכיון דאי קא מודה בו פטור השתא דקא כפר ביה לאו כפירת ממון הוא אלא כפירת דברים בעלמא

וי"ל דוודאי לשאר קנסו' לא איצטרך דהא פשיטא דליכא בהו קרבן שבועה ולא בעי קרא משום טעמא דפרישנא. אלא כי איצטריך קרא לקנס הבת דאם אינו ענין לשאר קנסות תנהו ענין קנסה לקנס הבת. ושמעינן מיניה דבקנס הבת אע"ג דאיכא בשת ופגם דממונא הרי הוא פטור דכי קא תבע קנסה קא תבע דהא אמרן דלשאר קנסות לא איצטריך וכיון דכן וודאי להכי הוא דאתא והיינו דמקשינן ברישא דמרבי להו לחיוב דאי דלא עמד בדין כפילא מי איכא. כלומר והיכי אפשר לרבינייהו לחיוב דהא אלו קא מודה בהו מיפטר. וכיון דכן לא הוי אלא כפירת דברים בעלמא. אבל הכא דמרביאן להו לפטור איכא למימר נהי דלשאר קנסות לא איצטריך דהא פשיטא אבל לקנס הבת איצטריך ואפשר לומר דבדין הוא דהוה מצי לאקשויי ליה אי דלא עמד בדין מאי למימרא אלא דעדיפא ליה פריך וברישא דמתמהינן אי דלא עמד בדין כפילא מי איכא. לאו הכי הוא דקא מתמה דהא לא ניחא למימר דאסיפ' אישתמיטיה דלא מקשה לה וארישא מקשינן לה. אלא ארישא היינו דמתמהינן משום דקתני תשלומי כפל סתמא וכל תשלומי כפל במשמע וכיון דכן לא סגי' דבלא עמד בדין. דהא איכא תשלומי כפל דשומרין דטוען טענת גנב דלא מיחייב כפילא אלא בשבועה ואחר העמדה בדין. ואע"ג דאמרי' יכילנא לשנויי לך רישא בשעמד וסיפא בשלא עמד כיון דלא קיימא לא איכפת לן וקמא עיקר

(ע"ב) אלא כולה בשעמד בדין רישא רבנן סיפא ר' שמעון. קשיא לן אם כן מ"ש דלא נקיט כולהו חדא מילתא. דאלו ר' שמעון נקט קנס הבת שלשים של עבד ושן ועין. ורבנן נקוט תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' וקנס הבת ומוציא שם רע. וי"ל דמשום דפליגי רבנן ור' שמעון בקנס הבת אפי' קוד' העמדה בדין ורבנן מיחייבי ור"ש פוטר. ובשאר קנס' אחר העמדה בדין ורבנן נמי מיחייבי ור' שמעון פוטר. נקט כל חד וחד כטעמיה דר' שמעון נקט קנס עבד בהדי קנס הבת למימר' דכי היכי דבקנס עבד וודאי פטור בלא עמד בדין מיהת דהא כולי קנסא הכי נמי קנס הבת. ולפום דעתיה הוא הדין נמי אפי' עמד בדין. ורבנן נמי נקוט תשלומי ד' וה' בהדי קנס הבת למימרא דקנס הבת כוותיה מה התם אפילו לא עמד בדין איכא בוודאי לכ"ע קרבן שבועה. דהא איכא קרנא דקיץ ולא מיפטר מיניה לעול' הילכך בהא וודאי ליכא מ"ד דכי תבע קרנא לא קא תבע הכי נמי בקנס הבת אפי' לא עמד בדין כי קא תבע ממונא דאית בי' קא תבע. ולפום דעתייהו היכא דעמד בדין בכולהו נמי חייב וכי קאמר רבא ממונא הוי להורישו לבניו בשאר קנסות. דבשאר קנסות הוי ממונא להורישו לבניו אחר העמדה בדין. אבל קודם העמדה בדין לא. והא דכולי עלמא הוא בין רבנן בין רבי שמעון דלא פליגי אלא בקנס הבת

(שם) יתן לחוד ונתן לחוד איכא מ"ד דמוציא שם רע דכתיב ביה ונתנו ה"נ אין האב זוכה בו עד שעת העמד' וליתי' דונתנו דהתם לדיינין קאמ' רחמנ' ונתינה דידהו היינו חיובי דמחייבי לי': א"ה ת"ל וכיחש ת"ל ונתן מבעי' ליה פי' השתא דאמרינן דשני לן בין קנס הבת לשאר קנסות דקנס הבת לא זכתה תורה לאב עד שעת נתינ' ואינו ממון להורישו לבניו אפי' אח' העמדה בדין עד שעת נתינ' א"כ ה"ה נמי לענין דאי מודה בי' פטור ופשיטא דפטו' מקרבן שבועה דהא לא הו' אלא כפיר' דברים בעלמא וכ"ת דקמ"ל קרא בקנס הבת דאע"ג דאיכא