רא”ה כתובות מה

זו יש לה קנס כמוה וקנסה לעצמה. אבל בדינן אינן שוות ולשון רחוק הוא. מיהו בירושלמי אשכחן לה להאי סברא דאמרינן התם אמר רבי יוחנן אתיא דר' אלעזר כשיטת ר' עקיבא רבו. כמה ר' עקיבא אמר יש לה קנס וקנסה לעצמה. כן ר' אלעזר אמר יש לה קנס וקנסה לעצמה. מעתה אפי' במפותה. אמר ר' ירמי' בשם ר' אלעזר תפתר שמחלה. ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו. תפתר ביתומה ותני דבית ר' כן היתומה ר' אליעזר אומר האונס חייב והמפתה פטור. ופירושו דמוקמינן לן התם דר' אליעזר כר' עקיבא כדאמרינן הכא. ובעינן מפותה אמאי לית לה ואמרינן תפתר שמחלה ולאו דווקא אלא כלומר מפותה הא קא מחלה. ומקשינן ויש אדם מחול דבר שאינו שלו פי' אבשת ופגם קאמרינן שהוא של אביה. ומהדרינן תיפתר ביתומה שהכל לעצמה תו מקשינן התם ויש אדם מוחל דבר שאינו ברשותו. כלו' ואכתי היכי מציא מחלה קנס שאינה ברשות' שאינה זוכ' בו עד שעת העמדה בדין. ואמרי' נשמעינ' מן הדה דאמ' ר' בון בר' חייא בשם ר' זעיר' קנס אין כאן משע' ראשונ'. דתנינן תמן עמד' בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב. מת האב הרי הן של אחין. אם אומ' את כן קנס משע' ראשונ' הרי הן של אחין משע' ראשונ' פירוש קנס אין כאן משעה ראשונ' שאין אדם זוכה בו משע' ראשונ' עד שעת העמדה בדין מדתנן עמדה בדין ואלו הי' אדם זוכה בקנס משע' ראשונ' א"כ מ"ש עמד' בדין אפי' לא עמדה בדין נמי מת האב יהא של אחין אלא וודאי שאינו זוכ' בו עד שעת העמדה בדין כלומ' וכיון דכן קשיא היאך היא יכול' למחול הקנס. ומפרקינן ר' אבא בר חסדא בבשת ופגם הא מתניתא כלו' כי קתני המפתה פטור מבשת ופגם קאמ' ומקשינן מה דר' מנא אמר מהו האונס חייב והמפתה פטור האונס חייב בכל והמפתה פטור מן הכל פירוש מה זה שאת' אומ' דכי אמרי' פטו' מבשת ופגם קאמ' דר' מנא אמר בהדי' דבמתני' חייב בכל ופטור מן הכל קאמרינן. ומפרקינן ר' בון אמ' ר' שמאי מהו האונס חייב והמפת' פטור האונס חייב בכל והמפתה פטו' מן הבש' ומן הפגם וחייב בקנס והיא ר' עקיבא זה אמרו בירושלמי ולפום הא דפלוגתא היא דירושלמי דר' בון בש' ר' שמאי סבר דקנס אין אדם יכול למחלו. ור' מנא סבר שיכול למחלו. אבל נראין דברי ר' מונא שאע"פ שלא זכתה בו עדיין. היא יכול' למחלו שהרי למה זה דומ' לאומ' לארוסתו דין ודברי אין לי בנכסיך בחייך ובמותיך דקיי"ל דאם מתה אינו יורש' דנחל' הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עלי' שלא יירשנ' ולא דמיא לירושת אביו שהיא ראוי' לו. וכיון שכן אינו יכול להתנות עלי' אבל כאן כיון שעדיין אינ' ראוי' לו לאדם יכול להתנות על זכות אחד שלא יהא ראוי לו. ועוד שהרי זה כאומר קרע שיראין שלי והפטר שהרי מסר' לו גופ' לעשו' בה כרצונו ואינו מחילת הקנ' בלבד וכן הדין בוודאי ולפי שיטתנו זו עול' יפה מה שאמרו בזה דר"א בשע' ר"ע דקסב' נתארס' ונתגרש' יש לה קנס וקנס' לעצמה ממאי כלו דממתני' אדרבה איפכא מסתברא מדקתני יתומ' דמשמע טעמ' משום דהויא יתומ' הא לאו הכי אע"ג דנתארס' ונתגרש' אין לה קנס לעצמה. ומהדרינן מדקתני האונס חייב והמפת' פטור יתומ' פשיטא כלו' היא גופ' פשיטא כלומ' למה לי תרתי ביתומ' בלחוד סגיא דיתומ' בלחוד אית לה האי דינא בוודאי והיינו פשיטא. ולאו פשיטא דלא ליצטריך למיתני כלל קאמרי' אלא דביתומ' בלחוד פשיט' לן והא תו למה לי נתארס' ונתגרש' כלו' קים לן דהוי האי דינא בלאו טעמא דנתארס' ונתגרש' דאי לאשמעינן דטעמ' דיתומ' דאי לאו הכי דאבי' ליתני לה בהדיא בנתארס' ונתגרש' דאבי' הוי. אלא וודאי דתרתי קתני יתומה או נער' שנתארס' או נתגרש' ושמעינן מיני' דנערה שנתארס' ונתגרש' כיתומ' דמה יתומ' לעצמ'. אף נער' שנתארס' ונתגרשה לעצמה ובכל חד וחד האונס חייב בכל והמפתה פטור מן הכל וזהו הנכון

(שם) מתני' איזהו בשת ופגם כו' אלא מסתברא לאביה הוי דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין. מסתברא דהכי קאמרינן מגו דאי בעי מסר לה כשהיא קטנה למנוול ומוכה שחין. דהא וודאי לכולי עלמא אדם יכול לקבל קידושי בתו כשהיא קטנה. והיינו דאמרינן התם בקידושין דאתינן למפשט שהאב זוכה בקדושי בתו כשהיא נערה שיהו שלו מבשת ופגם. ושמעינן לה הכא מבתו קטנה וכן פירש רב האי גאון ז"ל: הא לאו הכי הוה אמינא אפילו קטנה והכתיב אם אמת היה הדבר והוציאו את הנערה וקטנה לא בת עונשין היא. תמה ומאי ראיה היא. ההוא קרא וודאי מיירי בנערה דלאו הכי לא חזיא לעונשין. אבל הוא שהוציא שם רע אכתי מנא לן דאפי' אקטנה לא משלם קנס. ואפשר דריש לה מדכתיב והוציאו את הנערה ולא כתיב נערה. דהשתא כיון דכתיב הנערה משמע דמההיא דלעיל קאמר הנערה אלמא נערה דלעיל נמי דווקא נערה ולא קטנה. ובתוספות פירשו דהא בהא תליא דכל היכא דאיהי לא מיקטלי איהו נמי לא משלם קנס שכל עיקר עונשו על שהיה גורם לה מיתה. ואע"ג דאמרינן התם בפרק יש בערכין מצינו המוציא בפיו חמור מן העושה מעשה פי' שהעושה מעשה כגון אונס ומפתה קנס שלהם חמשים ושל מוציא שם רע מנה. ואמרינן עלה ממאי דילמא משום דקא גרים לה קטל' כדכתיב והוציאו את הנערה. אמר רבא כי הוציא שם רע על שם רע שהוציא. התם אסמכתא בעלמא הוא. תדע דהא מקשי' להדיא דלמא משום דקא גרים לה קטלא אלמא קים לן דלא מיחיים אלא היכא דקא גרים לה קטלא אלא אסמכינן לה מדקאמר קרא כי הוציא שם רע: פגם רואין אותה כאלו היא שפחה הנמכרת בשוק. היכי שיימינן לה ואמרינן משמי' דאבוה דשמואל אומדין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה. קס"ד דלשמשו קאמר וקשיא לן לשמשו מאי נפקא ליה מינה. ופרישנא דלהשיאה לעבדו קאמר ובעבד שיש לו לרבו קורת רוח הימנו

(דף מ"א) מתני' האומר פתיתי כו' וליתני נאנסתי כו' עד לא כל הימנו שיפגום בתו של פלו' אמר לי' רב פפא לאביי כו' עד במדינת הים דלא ניחא לי' אע"ג דבני משפחה לא שקלי מידי בבשתה ופגמה. קסבר ר' שמעון בהן יהודה דאע"ג דבעלמא אדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים להתחייב על פי הודאתו. בכאן אינו מתחייב על פי הודאתו לכופו בב"ד לתת דלאו כל כמניה דקא פגים בני משפחה אע"ג דקא מתחייב ממון אבל היכא דאיהו בעי לה. והלה ליטול בהא ליכא מאן דאמר שאין הרשות בידן וזה א"צ לפנים וליתא לדר"ש אלא הלכה כרבנן: האי שמעתא דפלג' נזקא אי קנסא אי ממונא כתובנ' לה בדוכתא בבבא קמא: הא דאמרינן לעיל אחד האונס ואחד המפתה בין היא בין אביה יכולין לעכב אעפ"י שביד אביה לקדשה לומר שאם היתה היא מעכבת משלם קנס כמפותה כגון שהי' אביה אומר שהוא רוצה אלו היא רוצ'. ואלו לא היתה היא יכול' לעכב מדין תור'. כיון שאין אביה מעכב מעצמו אלא בשבילה שהרי הוא אומר שהוא רוצה אלו היא רוצה בוודאי אינו משלם קנס במפותה מכיון שהוא בא לישא אות'. וכן אלו היתה היא יכולה לעכב והוא לא היה יכול לעכב כל שכן שכל זמן שהיא רוצה אינו משלם קנס אבל השתא דאמרינן דבין היא בין אביה יכולין לעכב כיון שמעכב האחד אי זה מהן שיהי' מיד חייב לשלם קנס כך נראה: סליק פרק שלישי בס"ד פרק

רביעי

(ע"ב) נערה שנתפתתה כו' עד הרי הן של אחין הא דאמרינן והצער בתפושה אע"ג דקיי"ל דצערה לא זכי ליה רחמנ' כדאמרינן בבבא קמא. שאני הכא שהרי יכול לצערה בכך שהרי בידו למוסרה לביאה למי שירצה ומתני' דלא כר' שמעון דאי ר' שמעון הא אמר אונס אינו משלם את הצע' שסופה להצטער תחת בעלה: ואע"ג דפליג ר' שמעון בסיפא. לאו למימרא שמודי ברישא. וכן אמרו בירושלמי אי נמי אפשר