רא”ה כתובות לב

דכתיב ביה אני פלוני כהן עד מאן קא מסהיד עילויה. פירשו בתוספת' דדווק' ליוחסין הוא דאמרי' האי טעמ' אבל לתרומה מהימן דלא גרע ממסיח לפי תומו ואליב' דרבנן דסברי אין מעלין מתרומה ליוחסין דאלו לרבי כיון דליוחסין לא מסקי' ליה הוא הדין לתרומ': איבעי' להו מהו לעלות משטרות ליוחסין היכי דמי אילימ' דכתי' ביה הכי אני פלוני כהן עד מאן מסהיד עילויה. לא צריכא דכתיב ביה אני פלוני כהן לויתי מפלוני וחתימי סהדי מאי. אמנה שבשטר מסהדי או דילמ' אכולה מילת' מסהדי. רב הונא ורב חסדא חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין. פירו' האי דמספק' לן דווק' בלישנ' דידיה כי האי דאמ' אני פלוני כהן. אבל בלישנ' דמסהדי וודאי מהני, וכי מספק' לן נמי דווק' בהך דשייך למידק בשמא דידיה אבל אידך מילי דמיתמרי בשטר' משמא דחד ובלישנ' דידי' הא וודאי לא לאסהודי סהדי אתא אלא דאינהו אמר להו הכי

(שם) איבעיא להו מהו לעלות מנשיאת כפי' ליוחסין. כלומר אי חיישינן דילמ' אתי לאסוקי ליוחסין. תיבעי למ"ד מעלין הני מילי תרומה דעון מית'. כלומר דכיון דחמיר' כולי האי דינא הוא דניחוש דילמ' אתי עצמ' למיטעי לאסוקי מינה ליוחסין אבל נשיאות כפים דאיסור עשה לא. וכיון דכן מעלין לנשיאות כפים בעד אחד. או דילמ' אפי' למ"ד אין מעלין ה"מ תרומה דמתאכל' בצינע' אבל נשיאות כפים דבפרהסי' כולי האי לא מחציף איניש: ובהא וודאי דינא הוא דחיישי' דילמ' אתי למיטעי עלמ' בתריה לאחזוקי בכהן גמיר לאסוקי' ליוחסין. וכיון דכן לא מסקינן לנשיאות כפים אלא בשני עדים דומי' דיוחסין לאסוקי לנשיאות כפים כאסוקי ליוחסין דמי כדאמרן. והיינו נמי בעיין מעיקר' אם מעלין מנשיאו' כפים ליוחסין אי בעי' להעלותו לנשיאות כפים שנים או מעלין ע"פ עד אחד דהא בהא תליא כדפי': כיון דפרסי ידיהו אתו לאסוקינהו דמשמע לן דבבבל בכל דיני כהונה היו נוהגין בכל מה שאיפש' בחוצה לארץ והיינו דקשיא לן ניחוש דילמ' אתי לאסוקינהו. וכ"ת ואמאי לא קשי' ליה היא גופ' כיון דפרסי ידייהו אמאי לא אסקינהו. י"ל דהא ל"ק ליה דעזר' לפי מה שראה בבבל חזקתן בכל אחד נהג בהן איהו ידע טעמ' אמאי לא אסקינהו דלא הוי מוחזקין גבי' במעלי, אבל הא אכתי קשי' לן כיון דהכי הו' אמאי לא חאיש עזר' דילמ' אתי לאסוקינהו כיון דפרסי ידיהו אם אית' דקיימ"ל דמעלין מנשיאות כפים ליוחסין. ומהדרינן שאני הכי דריע חזקתייהו. ומסתבר' לפרושי לפי שאבד כתב היחוס שלהן חוששין שמא נאבד לדעת ודבר מפורסם הי' וידוע לכל. ורבי' שלמה ז"ל כת' דריע חזקתייהו כיון שלא היו אוכלים בקדש קדשי' והראשון מחוור יותר

(דף ךה) אלא מאי גדולה חזקה פי' רש"י ז"ל אם כן מה לנו לחוש עליהם כדי לבטל חזקתן שלא להעמידן על חזקתן. ונראה לפי דעתו דקושיין דגמר' היא אליב' דכ"ע בין אליב' דאידך דמתרצי לה דכולהו קשי' לן לרבא דקסבר דאין מעלין מנשיאות כפים ליוחסין. כיון דכן למה לי טעמ' דגדולה חזקה בלאו האי נמי מאי איכ' למיחש עליהו לאפוקינהו מחזקתייהו ולאידך נמי דאית ליה מעלין מנשיא' כפים ליוחסין דמתרץ דטעמא משום דריע חזקתייהו. כיון דאיכא הך טעמ' נמי דריע חזקייהו תו ליכא למיח' עליהו וכיון דכן מאי גדולה חזקה דלא שייך לישנא דגדולה חזקה אי לא הוה מידי דחזי למיחש עליה ולא חיישינן משו' טעמ' דגדולה חזקה אבל השתא דאמרינן דליכא למיחש למידי מאי גדולה חזקה אי משום דקיימי בחזקתייהו הא לאו כלום הוא דלא סגיא בלאו הכי. ומפרקינן דמעיקרא אכלו בתרומ' דרבנן והשת' אכלו בתרומה דאורייתא דלענין תרומ' אוקמינהו אחזקתייהו והיינו גדולה חזקה. ואי בעית אימא השתא נמי בתרומה דרבנן אכיל בתרומה דאורייתא לא אכיל. וכי מסקינן ליוחסין כו' כלומר השתא דאתינן להכי הא דאמרינן לעיל למ"ד מעלין דמוכח דאיתיה לטעמ' דריע חזקתייהו ממאן דאמר מעלין מתרומה ליוחסין אי מהא לא אריא דכי מסקינן ליוחסין בתרומה דאוריית' מתרומה דרבנן לא מסקינן. והא מוכח' דלרבא נמי מהדרינן דהא האי טעמ' דאמרינן וכי מסקינן וכו' לרבא הוא דמיצטריך: אלא מאי גדולה חזקה דאע"ג דאיכ' למיגזר משום תרומה דאוריית' לא גזור והיינו גדולה חזקה ולמאן דאית ליה טעמא דריע חזקייהו אפ"ה אמרי' בה גדולה חזקה דבהא הוה לן למיחש טפי משום דאתי למיחלף מאי לאו ליוחסין לא לתרומה כלומר ואליבא דרבנן דקסברי אין מעלין מתרומה ליוחסין דאלו ר"י כיון דקסבר מעלין מתרומה ליוחסין כל אסוקי לתרומה כאסוקי ליוחסין דמי וכל היכא דלא מסקינן ליוחסין לא מסקינן לתרומה: קסבר חלה בזמן הזה דרבנן ותרומה דאוריית' וכדאפוך להו רב הונא בריה דרב יהושע לרבנן. קשי' לן וכיון דכן אמאי נקט אכילת חלה בסוריא אפי' בח"ל נמי. וי"ל דאפ"ה אע"ג דהא וודאי דרבנן דווק' בסורי' הוא דהוי ראיה דאית לה עיקר מן התורה. דכיון דכן אפי' האידנ' דהויא דרבנן דייקי בה מה שאין כן בח"ל דכיון דלית ליה עיקר בדאוריית' כלל לא הויא ראיה: רבן שמעון בן גמליאל אומר אף אלכסנדריא של מצרים בראשונה קשי' לן בראשונה מאי דהוה הוה. וי"ל שאם יש לו עדים שנשאו אבותיו כפיהם באלכסנדרי' של מצרים הרי זו חזקה והא דאמרי' קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן וחלה דאורייתא אפילו הכי בעינן בארץ ישראל דאיכא עיקר בדאורייתא. כדפרישנא לעיל

(שם) אמר רב הונא בריה דרב יהושע אשכחתינהו לרבנן כי' עד שהרי שבע שכיבשו ושבע שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה. כתב רבינו חננאל ז"ל פירש אפי' כשהיתה מקצת הארץ ביד ישראל ומקצתה ביד הא"י כמו עתה בזמן הזה נתחייבו בחלה מן התורה. אבל אין חייבין בתרומה עד שתהא ארץ ישראל כולה ביד ישראל. ואמינא להו אנא איפכא כו' דתני' כי תבואו יכול משנכנסו מרגלי בארץ ישראל חייבין בחלה תלמו' לומר בבואכם בביאת כולכם ולא בביאת מקצתכם וכי סליק עזרא לאו כולהו סליק ע"כ. פי' בבואכם בביאת כולכם אמרתי דבבואכם משמע ביאת כולם. מיהו משמע משעת התחלת' להיכנס לה. אבל כי תבאו משמע אע"ג דלאו כולהו אלא שנכנסו לה לגמרי אותן שעתידין להיכנס והיינו דאמרינן בחלה דכתיב בה בבואכם דנתחייבו בה בשבע שכיבשו ושבע שחילקו מכיון שהתחילו ליכנס לה ובביאת עזרא פטירי אפילו לאחר דאתו כולהו והכי איתא בספרי כמו שכתב רש"י ז"ל

(ע"ב) ההוא דאתא לקמיה דר' אמי כו' עד שקרא אחריו לוי במס' גיטין בפר' הניזקין אמרי' אין שם כהן נתפרדה חבילה. ויש שפרשו שאין לוי קורא כלל ולפי זה עולה זו יפה דכיון דקרא לוי כאן הרי זו ראיה שקרא כאן כהן ההוא דאתא לקמיה דר' יהושע בן לוי כו' עד ללויה על פיו: רבי ור' חייא חד העלה בן על פי כו' עד הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה דברי רבי קשיא לן דהא תנן התם במס' קידושין אשה נשאתי במדינת הים ואלו בניה צריך להביא ראיה על האשה ועל הבני': ואיתמר עלה בהדיא דאפי' לענין קדשי הגבול תנן דלא מהימן ואיכ' דאמרי ר' תנא הוא ופליג. ורבינו נ"ר תירץ דההיא דבמוחזק לן בהנהו דהוו בניה וכיון דכן תו לא מהימן עליהו. אבל הכא כגון דלא ידעינן ליה ומגו דאי בעי אמר לאו בני הוא ויכול להעיד עליו להאכילו בתרומה. השתא נמי דאמ' בני הוא וכהן הוא נאמן: ורבי חייא סבר כיון דקא מוד' דבנו הוא שוב אינו נאמן להעי' עליו ור' סבר שהפה שאסר הוא הפה שהתיר כדאמרי' בשבויה דמהימנ'. ור' חייא סבר דלא דמי דשאני התם דשתיקות' מתירת'. ומיהו תמיה' לן הא דקאמר ר' חייא אם אתה מאמינן להאכילו בתרומה האמינו להשיאו אשה. מאי קאמ' וכי לא שמיעא ליה הא דלעיל דבין לרבנן בין לר' יהוד' עד א' אינו נאמן להשיאו אש' וי"א דר' חייא פליגי דקסבר דעד א' נאמן אף להשיאו אשה אבל כאן אינו נאמן לפי שהוד' שהוא בנו ואמר לו ר' אני מאמינו להאכילו בתרומה שבידו להאכילו בתרומ' ואין אני מאמינו להשיאו אשה פרש"י ז"ל שבידו להאכילו בתרומה שהרי זה הי' כהן ונותנין לו תרומ' וכיון שכן הרי הו' יכול להאכילו ואינו נכון דלאו מגו מעלי' הוא דהא תינח היכ' דאיתיה אבל כי מת או