רא”ה כתובות לא

מעיזה ולא אמר ומר סבר כי איתמר דרב המנונא אפי' שלא בפניו. ואי משום הא לא אריא דהכי נמי קאמר אלא דאטעמא דמילתא סמיך דבאידך נמי אמרי' כי איתמר דרב המנונ' בפניו אבל שלא בפניו מעיז' ולא אמר כי איתמר דרב המנונא בפניו אבל לא שלא בפניו. אלא דקאמר טעמא דמילתא. והאי נמי אהדר לי' אטעמ' דמילתא דשלא בפניו נמי אינה מעיזה. וממילא ש"מ דכיון דליתיה לטעמא דהא דרב המנונא בין בפניו בין שלא בפניו. וכדאמרי' דלא שני לן בין בפניו בין שלא בפניו כלל דבתרווייהו מהימנא בחדא גוונא. וכיון דכן היינו טעמא דמתני' דמשמע מינה דאם באו עדים תחיל' תצא דהא אמרן דמודה רב המנונא בהא אפי' בפניו. אבל נשאת קודם שבאו עדים לא תצא דמאי טעמא קאמרינן אליבא דרב המנונא נשאת תצא לפי שנשאת שלא ברצון חכמים. אבל זו שנשאת קודם שבאו עדים בהיתר וברשות אין לנו שום דרך להוציאה מבעלה. והשתא אתיא שפיר הא דאמ' שמואל לא נשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא. דשמואל אליבא דכולהו איתמר ואפי' לר' אושעיא דמתני לה ארישא וכן מוכח בירושלמי בפירוש. והיינו טעמא דהא מדינא מהימנא כדאמרן וכיון שהותרה בב"ד שוב אין בידינו כח להוציאה מהיתרא. ואידך סבר דהא דרב המנונא לא איתמ' לענין נישואין אלא להוציאה מבעלה ואתיא שפיר ההיא דגיטין דמאן דסבר נמי התם דהא דרב המנונא בין בפניו בין שלא בפניו לא קאמר אלא להצריכה גט. ולפי שיטה זו אפשר גם כן שנאמנות ליטול כתובתה דכיון דמן הדין מותרת להינשא אף ע"פ שאין רצון חכמי' להאמינה כל כך להינשא על פיה'. לכשתנשאי כו' קרינא. ומיהו לא נהירא ולשון זה נאה ומתקבל לומ' שלא סמכו חכמי' בכך לעניין נישואין ועולין דברי הגמ' יפה כפשוטן

(שם) ואם משנישאת כו' אמר אבוה דשמואל כו' תניא אמרה נשבתי כו'. ולא אמרי' תניא כוותי' דשמואל. משום דשמואל קאי אפי' ארישא לחד לישנא. וממתני' ליכא ראיה אלא לשבויה: הנך שבוייתא כו' עד אמר רב אשי. וההיא דנדרים לאו רא' היא כדפרישנא לעיל. וההיא דגיטין נמי לאו ראי' היא כדכתיבנ' התם בס"ד. אמר רב אשי עידי טומאה אתמר קשיא לן ולמאי דקס"ד מעיקרא דעידי שבויה אתמר א"כ מאי קאמר והא איכא עדים במדינת הים ומהדרי השתא מיהת לא איתנהו דהא איתא לשבויי קמן ואפ"ה אמר ר"י לרב שמן בר אבא זיל איטפל בקרובתך ואנו אין לנו עידי שבויי גדולי' מזה שכולן רואין אותן בידן אף זו הרי היא לפנינו בידן. י"ל דאנן לר"י לא קשיא לן דר"י שפיר קאמר ואליבא דהילכתא אלא לר' חנינא ומעיקרא קס"ד דכי אשרי ליה לרב חנינא מקמי דעל שבוייהו הוא דאשרי ליה הכי. ולבתר דעל שבויינהו אמר ר' חנינ' בנן דמוריין אינו לפי שידעו לעשו' כן והכי אמרו למילתיה התם ולא מכרעא אי לאיסורא או להתירא. והיינו דאקשו ליה מקמי הכי דעל שבוייהו היכי שרי ליה והא איכא עדים במדינת הים כלומ' דאיכא קלא דהוו עדים במדינת הים ואיהו אהדר דכיון דהשתא מיהת ליתנהו לא איכפת לן. והיינו דקשיא לן מאי האי דאהדר להו הכי דהשתא ליתנהו ואפי' איתנהו כיון דשריה מאי הוי והאמ' שמואל כיון שהתירוה לינשא אע"פ שלא נשאת ואמר רב אשי עידי טומאה איתמר. ואתיא השתא כולה שפיר כפשטה. והאי דלא חש לה ר' חנינא לקול אף על גב דבעלמא חיישינן לה משום טעמא דבשבוייה הקלו

(ע"ב) שתי נשים ת"ר אני כו' עד אלא פשיטא דאיכא עדים. רישא דאמרי אני טמאה וחברתי טהור' שפיר אתיא לן בין בעדים בין שלא בעדי' דאפי' בלא עדים מהימנא עלה ואפי' בעדים משתרי' חברתא אפומא דידה. אלא אאידך הוא דמוקמינן לה דאיכא עדי' וכ"ת אי דאיכא עדי' א"כ אמאי אינ' נאמנת על חברתה לומ' שהיא טמאה. וי"ל דלאו דוק' קאמר אלא כלומ' אין אנו צריכין לנאמנות' כיון דאיכא עדים. וכ"ת א"כ מאי האי דמקשי' אמציעתא אני וחברתי טמאה כו' עד אי דאיכא עדים אמאי לא מהימנא. לימא ליה מאי אינה נאמנת דקתני אין אנו צריכין לנאמנותה. ואפשר לומר דלא דמיאן דברישא דתני עלה וחברתה אינה נאמנת. איידי דתני עלה אינה נאמנת כללה לחברתה בהאי לישנא ולמימרא דאין אנו צריכין לנאמנותה קאמר. אבל מציעתא דאלו בדידי' קתני נאמנות וחברתה אינה נאמנות כלל משמע: אלא פשיטא דליכא עדים. אימא סיפא כו' עד איהי שויתה לנפשה חתיכא דאיסורא. חברתה משתריא אפומא דידה. כלומר והוא דאתאי איהי ברישא. דכיון דקבלניה לסהדות' דידה ואשתריא לה אפומ' דידה הויא לה כשני' ותו לא מהימן אידך אלא כחד במקו' שנים. ואע"ג דהאי איש וקמא אשה. אבל היכא דאתו בהדי הדדי לא. והכי מוכח התם במס' סוטה. אלא דקשי' לן אידך דאמר' אני טהורה וחברתי טמא' ואמר לה עד את טמאה וחברתיך טהורה איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה. חברתה משתריא אפומא דעד. משמע לפום לישנא דעד דשרי לא אתי בתר'. וליכא למימ' דשני לן בין עד כשר לעד פסול למימרא דעד כשר מהימן לן אפילו במקום הכחשה דעד פסול. דהא בהדיא מוכח התם בירושלמי דיבמות דלא שני לן ביניהו כלל. ואפי' בין שפחה לעד כשר. אלא דאיכא למימר דלישנא לאו דווקא ולעולם כגון אתי עד דשרי לכתחלה. אי נמי אפשר דבשבויה הקילו להאמין עד כשר בהכחשה דעד דלאו כשר. אבל בשוין אין לנו. וחברתי טמא' וכו' ופירש"י ז"ל הוא הנכון

(שם) וכן שני אנשים כו' כל הני למה לי צריכי כו' והא דאמרינן אבל עדים דליכא דררא דממונא אימא לא כלומ' גבי דידהו. והא דאמרי' נמי אבל אשת איש דאיסורא ואפשר דאפילו תנא אשת איש נמי ממונא מאיסורא לא ילפינן ולא איסורא מממונא. אי נמי אפשר דלא כפלינן לה לאצרכת' ודכוות' בתלמוד'. והא דאמרי' ושתי נשים שנשבו למה לי מהו דתימ' ניחוש לגומלין קא משמע לן כלומ' דאפי' לרבי יהודה דחייש לגומלין. בהא מודה דלא חיישינן וטעמ' משו' דבשבוי' הקלו

(דף ך"ד) תנו רבנן אני כהן וחבירי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה כו'. קשיא לן להשיאו אשה אמאי לא. דפסול' קהל לא חיישי' מסתמ'. והכי אמרינן התם ביבמות זיל גלי. או נסיב בת מינך. אלמ' דאי גלי מוקמי ליה בחזק' כשר ומנסבי ליה. אי משו' פסולי כהונה נמי הא קי"ל לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין. ואיכא דמוקים לה כגון דנפק עלה קלא דפסלו'. ואע"ג דקיימא לן דאין ערער פחות משנים. ה"מ לפסולין ממש אבל לענין יוחסין חיישי' דמעלה עשו ביוחסין והיינו דנאמן לתרומה ולא להשיאו אשה. ואיכא מאן דאמר דמתני' ר"מ דאמר כל המשפחות בחזקת פסולות. ופליגא רבנן דקסברי דכל המשפחות בחזקת כשרו' וקיי"ל כוותייהו. וזהו שנוהגין עכשיו להשיא כל אד' ע"פ עצמו. דוודאי נאמן לומר ישראל הוא כדמוכח בפסחים בההוא עובדא דאמרי' בההוא א"י דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים. וכיון דנאמן לומר שהוא ישראל הרי הוא בחזקת כשר כרבנן. ורבי' יעקב ז"ל פי' להשיאו אשה לאו דווקא אלא כלומר לענין יוחסין. שיהא אצלנו בחזק' מיוחס להעלות בנו לעבודה או לסנהדרין או להשיא בתו לכהן הבא לישא ורוצה לבדוק. ולפי דעת רבינו נ"ר חוב' עליו לבדוק שאין שום כהן רשאי לישא בלא בדיקה משו' משפחה שאינה מוחזקת כמו שמוכיח במסכת' קידושין ואינו נאמן אצלינו שיהא בחזקת מיוחס ע"פ עד אחד בלא שנים. ופרישנא דר' יהוד' ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין קא מפלגי לאו אדינא פליגי כלומר אי דינא לאסוקי מתרומה ליוחסין דאם כן אשתכח דבלא כלום פליגי. אלא בהא פליגי דר"י סבר דחיישי' דילמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין ולאו מן דינא אלא דמאן דחזי ליה דאכיל תרומה מחזיק ליה בכהן כשר ומיוחס ויבא להעיד עליו ליוחסין הילכך כל אסוקי לתרומ' נמי כאסוקי ליוחסין דמי. וכיון דכן לאסוקי לתרומה נמי בעינן שנים. ורבנן סברי אין מעלין דקסברי דלא חיישי' דילמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין הילכך לאסוקי לתרומה בעד אח' סגיא לן. והא דאמרינן היכי דמי אילימא