רא”ה כתובות לג

אזיל ליה למדינת הים מאי איכ' למימ' ואפ' לפרש שבידו להאכילו בתרומה כלומר שאלו רצה לא היה מודה שהוא בנו והיה מעי' עליו שהו' כהן ונאמן להאכילו בתרומה שהרי מעלין לתרומה על פי עד אחד. ואינו נאמן להשיאו אשה שאין בידו להשיאו אשה שאפי' אינו אלא כעד א' דעלמא אינו נאמן ליוחסין ואינו נראה דפלוגתייהו בהא דמר סבר דעד אח' נאמן ליוחסין ומר סבר דלא מהימן. ונראה לפרש דר' ה"ק מעיקרא נאמן להאכילו בתרומה כעד א' דעלמא. ואינו נאמן להשיאו אשה אפי' בצירוף עד אחד דהוו להו תרי והיינו דקשי' ליה לר' חייא כיון דבתרומה מהימן לך כעד א' דעלמ' להשיאו אשה נמי ליהוי כעד דעלמ' ואם איכא אחרינ' בהדי' ניהמני'. ואמר לו ר' אני מאמינו להאכיל בתרומ' שבידו להאכיל' בתרומה כלומר שאלו היה רוצה לא היה מודה שהו' בנו ומעי' עליו שהו' כהן ונאמן וכיון דכן השת' נמי מהימן במגו. ואינו נאמן לענין להשיאו אשה שאין בידו להשיאו אשה על פיו אפי' הוא רחוק בלא צירוף אחר וכיון שכן הרי זה עדות גמור ואין קרוב נאמן. ובירושלמי מפורש זה הטעם שכתבנו במה שאמרה שבידו להאכילו בתרומה. וכך אמרו שם חד בר נש אתא לגבי ר' אמר ליה בני הוא זה וכהן הוא. א"ל בנך הו' אלא שאינו כהן. אמר ליה רבי חייא רבי אם מאמינו את שהוא בנו האמינו שהוא כהן ואם אין את מאמינו שהוא בנו אל תאמינו שהו' כהן ונעשה בהרחק עדות ויהא נאמן עליו. אמר ליה בנו הוא אלא שאני אומ' בן גרוש' או בן חלוצ' הו' הרי זו מפור' בדברי ר' חייא שאמ' ויעש' בהרחק עדו' כלו' יהא נאמן מתוך שאם רצה היה נעש' בהרחק עדות שלא הי' מודה שהו' קרובו והיה נאמן להעלותו על פיו. השיבו שכיון שהודה שהוא בנו שוב אינו נאמן להעי' עליו וזהו כמו שפי' אלא שמוחלפת שם השיט' מדרבי לר' חייא רבינו נ"ר והא דאמרי' הכא דאע"ג דקיימא לן דהוי בנו חיישי' שהו' בן גרוש' או בן חלוצה כדאמרינן נמי החולק תרומה עם אחיו הכהנים בב"ד אינה חזק' ה"מ היכא דלית' לאחת' הכא כי ההי' דקדושין דאמרינן אשה נשאתי במדינת הים ואלו בניה צריך להבי' ראיה על האשה ועל הבנים דלא קים לן בההיא איתת' כלל. אבל היכ' דאיתיה הכא דידעינן לה מעיק', מיהו לא קים לן בה אי כשיר' היא או פסול' מסתמ' מוקמינן לה בחזק' כשיר' דאלו הות פסול' מסתמ' קלא הוה לה למילת' והיינו דאמרינן כגון דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפיק עליה קלא. טעמ' דנפיק עליה קלא הא לאו הכי מוקמינן לה בחזק' כשרו'

(דף כ"ו) תניא ר"ש בן אלעזר אומ' כשם שהתרומ' כו' עד בתר דקנסינהו עזרא הפירו' הנכון דפלוגתייהו דר"א ב"ע ור"ע בדיני דאוריית' דר"ע סב' דמן התור' מעש' ראשון ללוי. ור' אלעזר בן עזרי' סבר דמדאוריית' אף לכהן כדאמרינן התם דר' אלעזר בן עזרי' סבר דבעשרי' ושלש' מקומות נקראו כהנים לויים. הילכך כי קנסינהו עזרא לר"א בן עזריה דסבר דמדאוריית' מעשר ראשון אף לכהן קנסא דעזרא הוה לכהן דווקא ולר"ע דסבר דמדאורייתא ללוי דוקא דקנסא דעז' הווה אף לכהן. והיינו מוקמינן לה כר' אלעזר בן עזריה. ורבינו שלמה ז"ל פי' דפלוגתייהו דר' אלעזר בן עזריה ור"ע הוא דמוקמינן בתר דקנסינהו עזרא. והיינו דקא' ר"ע מעשר שני ללוי כלומר אף ללוי ור' אלעזר בן עזריה אומר לכהן דווקא ולישנא לא ניחא לי. והא דאמרינן התם ביבמות בגינתא דהוה לר' אלעזר בן עזריה והוה יהיב מינ' מעשר ראשון לכהן ואהדרי לה ר"ע פתח' לבית הקברות אע"פ שהיה אחר קנס עזרא ואף לדברי ר"ע היה יוצא ידי חובתו בכך דהא אפי' לר"ע בתר דקנסינהו עזרא אף לכהן הוא. אפשר שעשה כן להוציא מלבו שהוא סבור שאחר שקנס עזר' אין דין מעש' ראשון אלא לכהן וי"א דלר"ע לית לי' קנס עזרא דכיון דקסבר ר"ע דמדאורייתא דווקא ללוי לא הי' אפשר לצאת ידי תורה בנתינת כהן ואי אפשר שתיקן עזר כך ואינו נרא' והנכון כמו שכתבנו

והא דאמ' רב חסדא הכא במאי עסקינן דמוחזק לן באבוה דהאי כהן הוא ונפק עליה קלא וכו': אלא קאמר דהשת' אפילו לר' עקיבא אתיא

(שם) מתני' ר"י אומר אין מעלין כו' והאמ' ר"ו אין ערער פחות מב איתמ' עלה בקידושין דכי אמר ר' יוחנן היכא דאית ליה חזקה דאבהתו' אבל היכ' דלית לי' חזק' לא. והא דקא פריך לר"א מינ' הוא משו' דקס"ד דוודאי ר' אלעזר ור"ש בן גמליאל היכא דאית ליה חזקה דאבהתיה פליגי. דהיכא דלית ליה חזקה כלל הוה לי' האי דקא מסהיד עליה דכהן הוא עד א' בהכחשה ודכ"ע ע לא כלום הוא. אלא וודאי כי פליגי היכא דאית ליה חזקה דאבהתי' והיינו דקאמר ר"ש בן גמליאל אין ערער פחות משנים דכיון דאית ליה חזקה דאבהתיה אמרינן אוקי חד לגבי חד ואוקי גברא אחזקתיה. ולר' אלעזר קס"ד דקסבר דכיון דהאי דקא מסהיד עליה דכהן הוא הוה לי' עד א' בהכחשה כיון איכא ערער כלל. לא אמרינן אוקי גברא אחזקתיה והיינו דמקשינן והא אמר ר"י אין ערער פחות משנים כלומר דכיון דליכא אלא ערער חד. דכ"ע אמרינן אוקי חד לגבי חד ואוקי גברא אחזקתיה והא ר"י לא אשכחן עיקרה בשום דוכת' דכל היכא דאייתינן לה איתמר' בהאי לישנא. ואיכ' לפרושי דברי הכל דברי כל באי עולם. ובירושלמי משמע דאהא איתמר ואכ' לפרושי והאמר ר"י אמתני'. ונסחת הספרים ר"ש בן גמליאל היינו תנא קמא. וגירסת רש"י ז"ל היינו ר"א. ולנוסח' דספרי איכ' לפרושי נמי הכי היינו ת"ק דידיה דהיינו ר' אלעזר. וא"ת ואימא דמת"ק דר"י קאמר דאית לי' מעלין ע"פ עד א' כדאי' במתני' וכ"ת איכ' בינייהו דת"ק לא חאיש לגומלין. ורשב"ג חאיש לגומלין. ומאי חזית דאמרת הכי דרשב"ג חאיש לגומלין ופליגא דת"ק ואתי' כר' אלעזר אדרבה אימ' רשב"ג לא חאיש לגומלין ופליג' בהא אדר' אלעזר ודר' יהוד'. י"ל דהכי אתי משמעות' דלישנא דהכי בדליכא למיחש לגומלין מדתני לה ת"ק בהדי' במעידין זה את זה קתני סתמא מעלין לכהונה ע"פ עד אח' והיינו דקשי' לן רשב"ג הייינו ר"א כלומר דרשב"ג נמי וודאי לא אמר אלא וודאי היכא דליכא עוררין דהיכא דאיכא ערער תרי הא פשיט' וליכ' מ"ד. אלא וודאי רשב"ג היכ' דליכא ערער קאמר ואם כן היינו רבי אלעזר: אלא הכא בדמוחזק לן באבוה דהא דכהן הוא. מעיקר' נמי הכי משמע לן אלא משום אידך נקט לי'. והא דאמרינן נפק עליה קלא כי ההוא דגיטין דיצא שמה מקודשת ומיהו ומסתברא דדווקא לענין יוחסין או לעבודה או לסנהדרין הא לאו הכי קלא כלום הוא וכן דעת רבינו נ"ר

(ע"ב) והכא בהא קא מיפלגי ת"ק סבר כיון דאחתיני' לא מסקינן ליה דחיישינ' לזילות' דבי דינא פירש"י ז"ל דטעמ' דזילות' דבי דינא משום דהא אחתוני' תרי זימני, ואי מסקינן לי' תו היינו זילותא וליתה כדמוכח בבא בתרא בפ' חזקת הבתים דאפי' בחד זימנ' איכ' זילות' דבי דינא. אלא וודאי כל היכא דהא דאתינן למיעב' איפכא בדינא דלא מיתעבי' אלא מספיקא מקרי זילותא דבי דינא דסתרינן לי' לעובדא דבי דינא מספיקא. ורשב"ג סבר אנן אחתיני' ואנן מסקינן לי' ולזילותא דבי דינא לא חיישינן. קשיא ליה לרש"י ז"ל והיכי מסקינן לה והא תרי ותרי נינהו. וניחא ליה אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה והא אוקימניה בחזקת כהן אפומא דעד א' דאתא ברישא. אלמא ס"ל דחזקה דהאי גברא לא הויא אלא אפומי' דהאי עד קמא אבל חזק' דאבוה דה"ל לא מהני לן וכן פירש"י ז"ל גבי ינאי דאמרי' עלי' בקידושין במודיעי' ויבוק' הדבר ולא נמצא. מאי ולא נמצא אילימא דתרי אמרי אשתבאי וב' אמרי לא אשתבאי ב' וב' נינהו מאי חזי' דסמכ' אהני סמוך אהני. וליכא למימר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ינאי אחזקתיה שערער זה מתחילת בריית' יצא עליו ולא היה לו חזקת כשרות מעולם והא ליתא דחזק' דעד גופי' לא כלום הוא אלא הרי זה כגופו של עדות ובבבא בתר' נמי אמרינן זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה היא ואכלה שני חזקה. והאי אייתי סהדי דאכל' שני חזקה. אמר רב נחמן אוקי אכילת' בהדי אכילת' ואוקי ארע' בחזקת אבהתה. הדר אייתי אידך סהדי אהבהתיה היא אמר רב נחמן אנן אחתיני' ואנן מסקינן לי' לזילות' דבי דינא לא חיישינ'. ואם איתה אמאי מסקינן ליה אמאי אוקי