רא”ה כתובות ל

דמשום דאתי לאפוקי דלא תימא דעד אחד בקידושין הימנוהו כתרי. והוי אידך גביה חד במקום שנים נקט ליה האי לישנא דאדרב' האי דקאמר נתקדשה חשיב לן לגבי אידך חד במקום שנים. ומשום אידך דקאמר בסיפא זה אומר נתגרשה וזה אומר וכו' דנקיט האי לישנא ומיהו איכ' נוסחי התם דגרסינן בהו רב פפי. ורב פפי לחוד ורב פפא לחוד. ואפש' דרב פפא כהילכת' ס"ל. ומיהו מסתברא דאליבא דהילכתא נמי אפשר לפרש דהכא וודאי בדלא מכחישי אהדדי ורב פפא האי טעמא דקאמ' לא איצטריך לן היכא דאתי לאסהודי בפנוי' דהא וודאי עד אחד בקידושין לא מהימן לן. ולא איצטריך לן האי טעמ' אלא לזה אומר אשת איש הית' ונתגרשה ונתקדשה וזה אומר אשת איש הית' ונתגרש' ושוב לא נתקדשה דמהו דתימא השתא תרווייהו דקיימא בחזקת איסורא וליכא אלא חד דמוקי לה בחזקת היתר. והיינו מאן דאמר נתגרשה ושוב לא נתקדשה. אבל אידך הא קאמר ונתקדשה. והך נמי מודה דאשת איש הוות וכיון דכן הוה אמינא ליהוי האי דמוקים לה בחזקת היתר כחד לגבי שנים קמ"ל. דאדרב' אמרינן לאידך גיס' דתרוויהו בפנוי' קא מסהדי דהא קא מודו תרווייהו דנתגרשה והאי דקאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. והאי דאיצטריך רב פפא לדחוקי נפשיה בהאי טעמא. משום דמתניתא סתמ' קתני דאיתיה להאי דינ' לעולם ואפילו אתו לאסהודי כי האי גוונא דאמרן והשתא אתיא שפיר לישנא דקאמר תרווייה בפניה קא מסהדי והא דקאמר אשת איש הוה ליה חד. ואין דבריו של אחד במקום שנים

(שם) סיפא עד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה. כדפריש לעיל: קמ"ל דעבידי אינשי דמגרשי בצינע'. תמיהא לן ומאי שנא לא ראינוה שנתגרשה. אפילו אמרו ראינוה שלא נתגרשה נמי הכי דינ'. כדאמרינן לעיל שנים אומרי' נתגרש' ושנים אומרי' לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא. ומיהו מתניתא לא קשיא דרבות' קמ"ל דאפילו בהא לא תנשא לכתחילה. אבל האי טעמא דאמרינן עלה דקמ"ל. דעבידי אינשי דמגרשי בצינעה בלאו הכי נמי הכי דינא. ואפשר לומר דה"ק אפי' לא נשאת לאחד מעידיה אלא לאיניש אחרינא דעלמא או אינה אומרת בריא לי. דאי דקאמרו ראינוה שלא נתגרשה בהני תצא אבל השתא לא תצא. ולשטתיה דרב אשי נמי איכא למימר כגון דאמרי עכשיו גרשה ובהא כיון דלא אמרי אידך אלא לא ראינוה לא אמרינן לא אחווי גיטך. אבל אלו הוי קא אמרי ראינוה שלא נתגרשה תצא דאמרי' אחוי גיטך

(שם) אמרה נשביתי וכו' ר' הושעיא מתני לה אריש' וכו' עד מאן דמתני לה אריש' אית ליה דרב המנונא ומאן דמתני לה אסיפא לית ליה דרב המנונא כו'. קשי' לן ולמאן דמתני' לה ארישא כיון דאית ליה דרב המנונא א"כ מאי שנא נשאת ואח"כ באו עדים אפי' באו עדים תחילה נמי תנשא לכתחילה. וכ"ת הא דרב המנונא לא הויא לכתחילה אלא דיעבד אכתי קשי' לן דמתני' משמע דטעמ' דנשאת קודם שבאו עדים הוא דלא תצא אבל באו עדים תחלה תצא. וכיון דאי' לן דרב המנונא אמאי. ויש אומרי' דהא דרב המנונא לא הויא אלא באשה שבאה היא ובעלה ממדינ' הים דמיגו דיכולה למימר לאו בעלי הוא השתא נמי כי אמרה בעלי הוא וגרשני מהימן וכיון דנשאת קודם שבאו עדים לא תצא משום דבדין נשאת דההיא שעתא מהימנא הוות. אף על גב דהשתא באו עדים כיון דאיכא חזקה נמי דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. כיון דנשאת בהההיא שעתא דהוה מהימנא לא תצא. וליתיה דאם כן טעמיה דרב המנונא משום מיגו ואינהו נקיט ליה טעמיה משום חזקה. ותו הא דרב המנונא מתניתין היא ורב המנונא מתניתין אתא לאשמעינן. וכ"ת רב המנונ' דיוקא דמתניתין אתא לאשמעינן למימרא דאריש' מתני לה. אכתי לא הוה ליה למימר האי לישנא אלא הכי האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת אע"פ שבאו עדים אח"כ דהא ה"ק במתני'. ותו דהא במסכת' נדרים אתינן למשפט' להא דרב המנונא מדתנן הת' ג' נשי' יוצאת ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך ומתני' וודאי ביושבת תחת בעלה איירינן. ופרכינן ליה נמי מדתנן הת' השמים בני לבינך אינה נאמנת. ומאי קושי' ההיא ביושב' תחת בעלה וכי קאמר ורב המנונא באשה שבאה ממדינת הים ומשו' מגו. אלא לאו ש"מ דלא שנא. ותו דאמרינן התם ביבמות בפרק האשה שלום היכי דמי קטטה בינו לבינה. ואמרי' כגון דאמרה לבעלה גרשתני והוינן בה וליהמנ' מדר' המנונ' ואם אית' מאי קושי' דהא אמרת דלא קאמר רב המנונא אלא בבאה ממדינת הים ותו אמרינן התם בגיטין בעל אומ' לגירושין ושליש אומר לגירושין והיא אומר' נתן לי ואבד. ומקשי' עלה וליהמנ' מדרב המנונא שמעינן מכל הני דהא דרב המנונא ביושבת תחת בעלה ורבינו מפר' דהשת' נמי קס"ד דהא דרב המנונא לא איתמר אלא בפניו כדאמרי' כדקאמר טעמא בהדיא אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. מיהו קסבר ר' אושעיא דכיון דאמר רב המנונא האשה שאמר' לבעלה גרשתני נאמנת בפניו ומשמע לן דאפי' לינשא לכתחל' שלא בפניו נמי כיון דליכא עדים בשעה שנשאת ונשאת בהיתר ואע"פ שבאו עדים אח"כ לא תצא דסמכי' עלה למימר' דמעיקרא דייקא ואינסב' דמירתת' דילמא אתי בעל וכי אתי אינה יכולה להעיז כדקיימא לן אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה וסמכינן עלה אהא מיהת דכיון דנשאת לא תצא. אבל באו עדי' תחילה לא דמהימנותא דרב המנונא ליתי' אלא בפני בעל'. והכי אתיא ההיא דגיטין דאתינן למימר מדר' המנונא דהאשה שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר מקודשת לשני ואפי' שלא בפניו להצריכ' גט מן השני. אבל וודאי אינה מותרת לינשא לו בלא גירושי ראשון דהא מתניתין היא ואם יש עדים שהיתה אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת ואפי' כי אמרה בהדיא וכ"ש בקבלת קידושין מאחר. וכיון דכן וודאי תפשוט מינה דליכא מאן דאמר דחשי' לן שלא בפניו כאלו הוא בפניו דאלו הוה בפניו כשקבלה הקידושין. בוודאי לכ"ע שהיא נשאת לו. אלא דבההיא דהתם נמי לאו דאמרינן דהא דרב המנונא לא איתמרא אלא בפניו. אלא דסברי' דכיון דאית' לדרב המנונ' בפניו שלא בפניו נמי חיישינן לה להצריכה גט מהאי טעמ' דאמרן דאפי' שלא בפניו מירתתא לכי הוי בפניו דבעל. ומסתברא דהא דרב המנונא אפי' לינשא לכתחילה איתמר כדאמרן. מדמדמינן לה התם למתני' דשלש נשים יוצאות ונוטל' כתובה ומתני' לכתחילה היא ה"נ דכוותה לכתחילה קא אמרינן אי מהימנא. אע"ג דלאו היכריחא הוא דאפשר דהת' להוציא' מרשות בעלה בלחוד הוא דקא מיבעיא לן ודומיא דמתני' דהת' דהני נמי צריכות גט. אבל עיקר ראיה מההיא דגיטין דפרכינן וליהמנ' לדידה מדרב המנונא ומוכח התם בהדיא דאפי' לכתחילה. וכיון דכן משמע לן דמהימנא נמי לענין כתובה. דכיון דנשתריא לאינסובי. כתוב' נמי אית לה כדאמרי' התם מספר כתובה נילמוד שכך כותב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מ"ש לכי. ומיהו דווקא לענין עיקר כתובה ולא לענין תוספת. דלית לן מדרש כתובה אלא לעיקר כתובה כדמוכח לקמן. ולענין הילכתא ופסקא דשמעתא מספקא לן וקיי"ל בה לחומר'. והכא קיימא לן כמאן דמתני לה אסיפא אבל ארישא אפי' אם נשאת תצא:

ובענין אשה שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר אפי' שלא בפניו צריכ' גט. ומיהו מתרצתא וניחותא דשמעתא לאו הכי אתיא דר' אושעי' אית ליה דהא דרב המנונא אפי' שלא בפניו ולא שני ליה בין בפניו לשלא בפניו כלל מדלא אמר לה להדי' כמו התם בגיטין דפרי' דאזל' בהך סברא. ותו דאם כן תנא דמתני' דנחית לאשמעינן האי דינא שלא בפניו. עדיפא מינה הוה לן לאשמעינן בפניו שהיא מותרת לכתחיל' ומדלא תני הכי ש"מ דליכא ריבותא יתירתא ממאי דתני וזה הכרח גמור. אלא מחוורתא דרב המנונא לאו להינש' קאמ' ולא עוד אלא אפי' נשאת תצא בין בפניו. דכיון דאינה מותרת להינשא אף כשעברה ונשאת שלא ברצון חכמים תצא. ומאן דמתני' לה ארישא דסבר דהא דרב המנונא אתיא בין בפניו בין שלא בפניו כדאמרי' דסבר שלא בפניו נמי אינה מעיזה. לא שני ליה כלל בין בפניו לשלא בפניו דכי היכי דבפניו אינה מעיזה שלא בפניו נמי דאפי' אלו קים לה דלא אתי לעולם. והאי דקאמר האי לישנא ומר סבר אפי' שלא בפניו נמי אינה