רא”ה כתובות כט

איצטריך קרא באומ' אחר זמן לפלוני קדשתיה דלא קאמר לאלתר דכיון דכן לא הוי ליה הפה שאסר הוא הפה שהתיר וקמ"ל דאפ"ה מהימן. ואיכא למימר דהא פשיטא ליה. דכיון דנאמן לאוסרה נאמן להתיר' ולהכי עדיפא ליה לאוקמי קרא לכדר' הונא

(שם) תניא אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנות. כלומ' אע"פ שסותרת דבריה שאמרה שלא היתה אשת איש מעולם דליכא טעמא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר' ואם נתנ' אמתל' לדבריה נאמנת. כלומר בדברים הניכרים אצלינו אמת אע"פ שאין ידועין לנו. ואיפשר באומרת מקודשת אני לפלו' לא סמכינן באמתלא שכבר הודת לו ושוב לא כל הימנה לחוב לו. והא דבעי מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהור' אני מהו מספק' ליה בהא משום דאפשר בתקנתא: אי נמי משום דכל לגבי בעל הוה לה למימרא מילת' כדאית' וא"ל אף בזו כו'

(ע"ב) תנו רבנן שנים אומרים וכו' עד באומר ברי לי'. פירש"י ז"ל שאין לבי נוקפי ומוחזקני בו שאלו היה קים היה בא. ואין אשם תלוי בא אלא במי שלבו נוקפו. ואין דבריו מחוורים והא וודאי לא חשיבא ידיעה לאפוקי נפשא מספיקא דתרי ותרי. והנכון באומ' ברי לי שראתה אותו מת. וא"ת א"כ אמאי לא מהימנא והא קיימא לן האשה שאמרה מת בעלי נאמנות. ואפשר דהא קשיא לרבינו ז"ל ואי משום הא לא ארי' דה"מ היכ' דליכ' עדים אבל במקום עדים וודאי אמירה דידה לית בה ממש'. ובהא לא קשיא לן לכתחלה אמאי לא תנשא. דבהא וודאי דינא הוא דכיון דתרי ותרי נינהו דינא הוא דלא ניעב' מידי אפומייהו ולכתחל' לא תנש' ואם נשא' לא תצא. ומדקאמרי' הבא עליה באשם תלוי קאי שמעינן מינה דכל תרי ותרי לא אזלינן בתר חזקה. דאי לא א"כ הכא במאי עסקי' אי דקיימא בחזקת אשת איש. כיון דאתו תרי ותרי הוה ליה לאוקמ' אחזקת' דקיימ' בחזק' אשת איש ואשם וודאי מבעי ליה. ואי דקיימא בחזקת פנויה אפי' אשם תלוי ליכא בדמוקמי לה אחזקתה. אלא לאו וודאי כדאמרן. ומיהו תמיהא מילתא דהא התם ביבמות אסיקנא בהדיא דמדינא דאוריית' וודאי אמרי' אוקי תרי להדי תרי ואוקי אתת' אחזק'. אלא דמדרבנן בעלמ' היכא דהוי לחומרא לא אמרי' אוקי אתתא אחזקה. ומשמע נמי דדווקא באשת איש וכיון דכן הדרא קושיין לדוכת' היכי איכא אשם תלוי. ואיכ' למימר דלא דאיק דכיון דלחד לישנא דהת' איכא אשם תלוי. ולאידך לישנא מכלל איסורא דרבנן מיהת לא נפיק נקט הבא עליה באשם תלוי ולא דק ודכוות' בתלמודא

(שם) אמר ר' יוחנן שנים וכו' עד סיפא עד אומר נתגרש' ועד אומר לא נתגרש' תרווייהו באשת איש קא מסהדי והאי דקאמר נתגרשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. קשיא לן הא למה לי פשיטא. ובלאו טעמא נמי דחד במקום שנים אטו עד אח' בגירושין כלום הוא. וי"ל כגון שאינה בחזקת אשת איש אלא ע"פ אלו ולהכי איצטריך למימר משום דהוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. וקשיא לן השתא נמי היכי מיתוקמא אשת איש אפומא דהנך. דהא כיון דקא מכחשי אהדדי לא סגיא דליכא חד פסול. וכיון דכן הכא ליכא אלא עד אחד כשר דמוקים לה בחזקת אשת איש והכא מוכח התם בבבא בתרא בעדות המוכחשת דכל אותה עדות פסולה. תירצו בתוספות דהכא אי דקא מכחשי אהדדי לגמרי ה"נ אלא הכא במאי עסקי' דלא מכחישי אהדדי לגמרי אלא שזה אומר נתגרשה בגט קרוב לה וזה אומר בגט קרוב לו דהא לא חשיבא הכחשה למפסלינהו לסהדי דעבידי אינשי דטעו בהכי ולשון רחוק הוא. ואי קא מפרשי' לה בדלא מכחשי אהדדי אלא שזה אומר נתגרשה וזה אומר אינו יודע בגירשין כדפרישנא לעיל בעד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי אתיא שפיר אלא דלא ניחא לן. משום דרישא בעד אומר מת ועד אומר לא מת לא אתיא אלא בהכחשה ואפשר דרישא תנא ליה אפי' בהכחשה וסיפא תנא ליה בלא הכחשה דווקא והא א"ש. ואפשר עוד לפרש דוודאי בהכחשה גמורה איירינן ומיהו כגון דקא אמרה איהי אשת איש הייתי וגרושה אני דשויא נפשה חתיכא דאיסורא וכיון דכן תו לא מהימנ' לומ' גרוש' אני דהשת' ליכ' טעמ' דהפה שאס' הוא הפה שהתי' כיון דאיכ' עדי' כלל. אע"ג דהני עדי' לאו כלו' הוא כדפרישנ'. מ"מ כיון דאיכ' עדי' כלל ליכ' הפה שאס' דלא ניחא לה למימ' פנוי' אני במקום עדי' דהא כולהו מודו בהא מיהת דאשת איש הוות. והא אתי' כשיטתא דרב פפא דלעיל דאמ' תרווייהו בשטר' מעלי' מסהדי. והאי דקאמ' תנאי הוה ליה חד ואין דבריו של א' במקו' שני'. ואפש' לפר' דאפי' לרב הונא ברי' דרב יהושע דעד כאן לא אמר רב הונא ברי' דרב יהושע לעיל דאיכ' למימ' למעקר סהדתייהו וקא אתי. אבל הכא דכ"ע סהדות' אחריתי הוא שהרי אין עוקרין עדותן לומ' שלא הית' אשת איש. משא"כ באו' תנאי שעוק' עדותו דכיון שהיה תנאי בדבר אם לא יתקיי' נמצא הדבר בטל למפרע מעיקרו. ואם איתא להאי סברא א"כ נפק' לן בשני' אומרי' כת' ידינו הוא זה וא' מהם אומר פרוע שאינו נאמן דהשתא איכ' למימ' תרווייהו בשטר' מעליא מסהדי והאי דקאמ' פרוע הוה ליה חד ואין דבריו של א' במקום שנים. דהשתא וודאי פרעון סהדותא אחריתי הוא וכן עיקר: רבא אמר לעולם תרי ותרי וראה ר' יוחנן דבריו וכו' כלומ' ובשנשאת לאחד מעידיה ובאומר' ברי לי רב אשי אמר כגון דאמרי' עדים כו'. תנו רבנן שנים אומרי' נתקדשה וכו' עד

(דף ך) אמר רב פפא תרגומא בעד א' עד אחד אומר נתקדש' ועד א' אומ' לא נתקדש' תרווייהו בפנויה קא מסהדי והאי דקאמ' נתקדש' הוה ליה חד ואין דבריו של א' במקו' שני'. קשיא לן בלאו ה"נ אטו עד א' בקידושין כלו' הוא. ורבינו נר"ו תיר' דרב פפא לטעמיה דאמ' התם במס' קידושין דהמקדש בעד א' קדושיו קידושין. ומיהו אכתי קשיא לן היכי דמי אי דלא מכחשי אהדדי הא אמר' דרב פפא סבר דקידושיו קידושין. ואי דקא מכחשי אהדדי הא פשיט' דהוה ליה עד א' בהכחש' ודכ"ע לא כלום הוא: ובתוספ' פירשו דלאו מכחשי אהדדי לגמרי אלא דהני אמרי זרק לה קידושין קרוב לה ואלו אומרי' קרוב לו וכל כי האי גונא לאו הכחשה גמורה הוא כדפרישנ' לעיל והיינו דקמ"ל. והאי תירוצ' דהכא לא מהני לן מידי אי הכחש' גמר' או לא כיון דהכחש' מיהת היא. דבשלמ' לעיל דקא מצטרך לן דלא מיפסלי סהדי כי היכי דתיהוי חזק' דהאי איתת' דהו' מיתוקמ' בחזק' אשת איש אפומייהו דהנך תרווייהו שוו אהדדי, והוי חזקה מעלית' מיפרק' לן וודאי בהכי כיון דלאו הכחשה גמורה לא מיפסלי להו דעבידי אינשי דטעי בהכי וכדאמרי' בפסחי' ומהימני במאי דקא שוו אהדדי. אבל השת' בהאי סהדות' גבי מאי דמכחשי אהדדי מה לי אי הויא הכחשה גמורה או לא. מ"מ הוה לי' עד א' בהכחשה ולא כלום הוא. ואפש' לומ' דרב פפא היינו קמ"ל לטעמיה דסב' דהמקד' בעד א' קדושיו קידושין מהו דתימ' כיון דהכי הוא דאמרי' נמי דתיהוי הימנות' גביה ואלו היכא דקא אתי בקמיית' ניהמני' כתרי וכי אתי אידך ה"ל גבי האי חד במקום שנים דומי' דעד אומ' מת ועד אומ' לא מת דהימנוה רבנן לקמא כתרי ותו לא מהימן אידך ותיתסר אפומיה קמ"ל דכי קיימ' לן דעד א' נאמן בקדושין לומ' שהוא כשאר איסורין דקיימ' לן בהו דעד א' מהימן וכל מקום דאיכ' אחרינ' דמכחיש לי' לא מהימן כלל. דעד אח' בהכחשה לא כלום הוא. הילכך ה"נ לא מפקינן לה בהכי ואפ"ה לכתחילה מיהת לא תינשא. ולא דמיא לההיא דלעיל דאחד אומ' מת דאמרי' דהימנוה רבנן כבי תרי וחשבינן אידך גבי' חד במקום שנים. דהתם הוא דאלו מדינא בתרי בעינן וכיון דהימנוה רבנן וודאי במקו' תרי קאי וכבי תרי חשבינן ליה אבל הכא אליבא דרב פפא וודאי הרי הוא כשאר איסורין ומדינ' נמי עד א' מהימן וכיון דאיכ' אחרינ' דקא מכחיש לי' בכי הא וודאי חד בהכחשה לא כלום הוא וכן דעת רבינו נר"ו. והכא איירינן בשותקת דאי לא בלאו החשה דאידך נמי לא מהימן: והא דנקט טעמ' דה"ל חד במקום שנים ולא קאמר ה"ל עד אחד בהכחשה. היינו כדפרישנ'