רא”ה כתובות כח

ואיכא מאן דאמר אע"ג דקיימ' לן כלישנ' קמא דרב אשי דווקא בקיום שטרות דרבנן אבל בעלמא בעינן הגדה ולא נהיר. דלא שני לן בהא בין קיום שטרו' לשאר דיני ממונות

(שם) אמר רב הונא אמר רב שלשה שישבו לקיים את השטר וקר' ערער על אחד מהם עד שלא חתמו מעידין עליו וחותם משחתמו אין מעידין עליו וחותם. פי' רבינו חננאל ז"ל אין מעידין עליו אפי' אחרים משו' דכי קר' ערער על אחד מהם אחר שחתמו נתבטל מושב שלשתן. והיינו דאמרינן ערער דמאי. אי ערער דגזלנותא תרי ותרי נינהו. כלומר ולא מיפסלי בהכי דאמרי' אוקי תרי להדי תרי ואוקי גבר' אחזקתיה וכיון שלא יצא זה מעולם מחזקת הכשר גלויי מילת' בעלמא הוא כלומר וכל דכן הוא דלא הוי אלא גלוי מילתא בעלמא. ומהדרי' לעולם ערער דגזלנותא. וקא אמרי הני אנן ידעינן ביה דעבד תשובה. כלומ' דלא קא מכחשי אפסול דמסהדי קמאי דלא הואי. אלא דאמרי אנן ידעינן ביה דבתר הכי עבד תשובה. ולפיכך דין הוא שיתבטל מושב שלשתן. ולפי זה נרא' מכאן שאין הכשרו של אדם אחר שנפסל משעה שעוש' תשוב' אלא משעה שהעידו לו בב"ד עלי'. דאי לא תימ' הכי א"כ אכתי מאי אהני לן דהא וודאי כבר עשו תשובה קודם שימנה עמהן ואפש' לידחו' דאפ"ה כיון דהאי פסול' דקא מסהדי עליה קמאי קושט' הוה וקושט' הוא דהו' ליה שעת פסול ומודו עליה אידך נמי. דין הוא שנתבטל מושב שלשתן קמאי עיק'

אבל רבינו שלמה ורבינו אלפסי ז"ל פירשו דטעמא דמשתתמו אין מעידין עליו וחותם משום דכיון דחתמו הוי להו כנוגעין בעדותן. והיינו דאמרי' ערער דמאי אי ערער דגלנותא תרי ותרי הא. כלומר וכיון דכן תרי ותרי מספיק' פסול הוא ואפי' קודם שחתמו נמי אין נאמנין להכשירו דכל תרי ותרי לא מוקמינן ליה לגברא אחזקתיה. אי ערער דפגם משפחה גלויי מילתא בעלמא הוא. כלומר בהא ודאי כשר הוא דכיון דכולה משפחה קא מסהדי בהא דאזלינן בתר חזקה ובהא אפי' משחתמו ראוי שיהו נאמנין דגילויי מילת' בעלמ' הוא ואמרינן לעולם ערער דגזלנות' וקא אמרי הני אנן ידעינן ביה דעביד תשובה כלומר לאו דקא מכחשי אהדדי דבהא הוי פסול כדאמרן. אלא דקא מודו להו דוודאי איפסיל אלא דעבד תשובה ובהא דינא הוא דמהימני ומיהו משחתמו אין מעידין עליו דהוו להו כנוגעין בעדותן. ואיכא מאן דאמר נמי דה"ה לכל פסולי עדות שהעידו בעודן בפסול ואח"כ הוכשרו לאותה עד' דאין נאמנין עליה חשיבי לה כנוגעין בעדותן כיון שכבר העידו. והביא ראי' הרב ז"ל לפירושו למימרא דכל תרי ותרי לא אמרי אוקי גברא אחזקתיה מהא דאמרינן לעיל אין נאמנין ומגבינן ביה תרי ותרי נינהו. ומאי קושי' נוקמינהו לקמאי אחזקתייהו דלא הוי פסולין ותמהים דבריו דגבי עדים גופייהו לא שייך למימר הכי דמאי חזית דמוקמת להו לקמאי אחזקתייהו דלאו פסולין. אדרבה אוקמינהו להנך בתראי אחזקתייהו דלא מסהדי עדות שקר. ולא אמרי' אוקמי אחזק' אלא כשמעדין על איש אח' אלו אומרי' פסול ואלו או' כש' דאיכ' למימר אוקי הני לבהדי הני ואוקי גברא אחזקתיה. אבל גבי עדים גופייהו ליכא למימ' חזקה דלאידך נמי איכא חזקה ותו דהא פרישנא לעיל דפסולין דאמרינן התם לאו פסול דגזלנות'. אלא לומר קרובי' היו ונתרחקו וכיון שכן בהאי ליכא למימ' חזקה דגברא. כי תימא דטעמיה דרבי' אלפסי ז"ל לאו אפסולין היו אלא אקענים היו. ולא אמרי' אוקמינהו לקאי אחזקתיהו כריש לקיש דאמר אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול הא נמי לית' דלא אלימ' להו לרבנן האי חזקה במקום עדים ולא במקום מגו ואין אומר בחזקות זו דומה לזו ות דדילמא לא סברי לה רבנן לדרי' לקיש אלא בעדים גדולים שיש לומר עליהן חזקה שאין חותמין על השטר אלא אם כן נעשו הלוה והמלוה גדולים. אבל כשהן קטנים אין לומר עליהן חזקה דלאו בני דעת נינהו ויש מביאין ראיה לפר"ח ז"ל מהא דאמרי' התם בבבא בתרא שני כתי עדים המכחישות זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה. מ"ט לאו משום דמוקמינן להו לכל חדא וחדא אחזקתייהו. ולית' דהתם לאו היינו טעמא אלא משום דכיון דבאין זה אח' זה אמרי' לאו הני הוא דפסולה. ודכוותה דההיא דאמרי' התם בפסחים לענין טומאה אם באו לישאל שנים בבת אחת טמאים בזה אחר זה טהורים. ומיהו כרבינו חננאל ז"ל קיימ' לן דאוקי תרי להדי תרי ואוקי גברא אחזקיה והכי מוכח לקמן גבי מעלין לכהונה ע"פ עד אחד. והא דאמרינן ביבמו' תרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא ולא אמרי' אוקי אתת' אחזקה. הא אסיקנא התם דמדינא וודאי מוקמינן אלא מדרבנן בלחוד ומשום חומרא דרבנן ומסתברא דדווקא נמי באשת איש

(דף ךב) אמר ר' זירא מילתא כו' עד במיתב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוה. נקט ליה לישנ' רוויחא ולאו למימר' דצריך ליה למיכתב הכי דמסתייה בדכתיב במותב תלתא. תדע דהא קיי"ל דאי כתיב בי דינא תו לא צריך. וכל דכן כי כתיב ביה בהדיא במותב תלתא. וכתב הרב בעל העיטור ז"ל דהיכא דבא לקיים כת' הדיינין ולא מצא לקיים אלא שנים מהן מסתברא ליה דתו לא צרי' ולא חיישי' אאידך דילמא זייפא הוא ולא הוו להו אלא תרי. ואע"ג דלא כתיב ביה במותב תלת' ולא בי דינא. וראיתו מההיא דאמרי' לעיל עד ודיין מצטרפין ולא חיישי' לזיוף ורבא נמי לא פרכת אלא משום דיין אחד. הא בשני דיינין מודה דוודאי שני דיינין כעד אחד ודיין אחד. וליתא לפרכ' דהא. ולא חיישי' דילמא מזויף הוא ומיהו צ"ת בדיין אחד טעמא מאי קס"ד דלא חיישי' דילמא מזויף הוא ואיכא למימר דאתיא דומיא דאידך דקיימא לן בשני' חתומין על השטר ולא מצאו לקיים אלא כתב אחד מהן שהו' קם לשביע' אע"ג דאלו הוה בלחוד לא כלום הוא דעד אחד בכתב לא כלום הוא ה"נ לא חיישי' וטעמא וודאי משום דקיום שטרו' דרבנן וליכא למידחי דכי מודה רבא בשני דיינין ודווקא דכתיב ביה במותב תלתא כחדא דהא רבא אפי' בדיין אחד בהדי עד אחד הוה מודה. אי לאו משום משום טעמא דלא מסהדי אחדא מילתא. וגבי דיין אחד לא מהני לן במותב תלתא אלא בתרי דהוו להו תרי מגו תלתא. ודומיא דהכי מוד' וודאי בתרי והיינו אע"ג דלא כתיב ביה במותב תלתא וזהו הנכון וממנה את' דן אפי' לעד ודיין כגון שבא לפנינו עד אח' והעי' על כתב ידן של עדי'. וכת' ידו של דיין יוצא ממקו' אחר השתא וודאי מהני דהשתא אמאי דמסהיד האי מסהיד האי. ואית לן תרי סהדי אחתמות ידי העדים. מסתברא לענין קיום שטרות דצריך לכתוב העדים המעידין על כתב ידן כדי שיהא אפשר להכחישן. ותו דהא קיימא לן הדיינין חותמין בשטר אע"פ שלא קראוהו. וכיון שכן שמא עידי קיום אלו קרובים היו אבל בדיעבד כשר בי דינא בתר בי דינא לא דייק

(שם) אמר רב נחמן בר יצחק וכו' עד דכתיב ביה בי דינא דרבנא אשי. אי אפש' לפרש דה"ק דבי דינא דרבנא אשי לא הוי ב"ד חצוף דא"כ מאי האי דמהדרי' דדילמא בי דינא דרבנא אשי כדשמואל ס"ל הא אפי' לשמואל ב"ד חצוף מיה' הוי אלא ה"ק דכת' בי דינ' דרבנ' אשי וכיון דקיימא לן דליתא לדשמואל בי דינא דרבנא אשי לא ס"ל מידי דלא כהלכתא ואפ"ה ק"ל דילמא בי דינא דרבנא אשי כשמואל ס"ל ואמרינן דכתיב ביה אמ' לנא רבנא וכו' כלומר להזקיקנו על קיום שטר זה ואמינא ליה לרבנא אשי דניתו לאזדקוקי עלה או דאשתמודעינא ליה לחתמות ידיהון דכיון דאמעולתי' אזדקקו עלה וודאי אפימי' אקיים וכסבריה. ורב אשי וודאי לית ליה דשמואל ומיניה דלית הילכתא כשמואל. וכן כתבתי במסכת' סנהדרין בראיו' ברורו' בס"ד ותו לא מידי

(שם) מתני' האשה שאמרה אשת איש וכו' אמ' רב אסי מנין להפה כו' עד והוא שרי לה פי' וקרא הוא דלא צריך אבל מתני' וודאי צריכה לאשמעינן. אלא כי איצטריך קרא לכדרב הונא אמר רב מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התור' שנא' את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה. ודין הוא שהרי בידו לקדשה. וקמ"ל דאע"ג דתלי בדעת אחרים נאמן. הזה למה לי ההוא מיבעי לי' לכדר' הונ' הזה ולא ליבם דמוצי' שם רע על נישואי אחיו פטו' תמה ולימא ליה דכי