רא”ה כתובות כב

ריבוא דווקא להוצאתו וזו היא שעת הוצאתו בלבד הא לאו הכי אין מבטלין. ואע"פ שאמרו מת בעיר כל בני העיר אסורין במלאכ' ה"מ לשאר בני אדם. להוציא תלמידי חכמי' העסוקין במלאכ' שמים. וי"א מבטלין רשות. והיינו דאמרי' אמרו עליו על ר"י בר' אלעאי שהיה מבטל ואילו היה חובה לא הוצרכו לאומרו. לפי דבריה' עול' יפה הא דאמרי' במגילה תלמוד תורה ומת מצוה מת מצו' עדיף דווקא מת מצוה אבל שאר מתים לא. וה"מ למאן דקארי ותאני אבל למתני לית ליה שעורה. ומאן דלא קרי ותני פירשו הגאונים ז"ל דבעשרה סגיא. ואתתא וודאי דבעשרה סגיא

(ע"ב) מתני' ומודה ר"י באומר לחבירו שדה זו של אביך היתה וכו': גמ' וכדרב הונא דאמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפי' הגדיל הא דרב הונא לאו בפירו' איתמר אלא מכללא איתמר דאמר רב הונא התם בבבא מציעא אין מורידין קרוב לנכסי קטן. ודאיק רבא משמעת' קרוב הוא דאין מורידין הא אחר מורידין ולא חיישינן עליה ש"מ אין מחזיקין בנכסי קטן ואפי' הגדיל ומשום דמרב הונא אתיא לן נקט לה בדרב הונא. והא דאמרי' ורב הונא מתני' אתא לאשמועינן הכי קאמר רבא למה לי למידק מדרב הונא. מתניתין היא ואמרי' דאפי' הגדיל קמ"ל דלא אתיא ממתני' אלא מדרב הונא מדלא חיישי' לה. ולישנ' אחרינא רב הונא דוקיא דמתני' אתא לאשמועינן דרבא ה"ק. ש"מ מדרב הונא דהכי דייקא ליה מתני'. ופירשו הגאונים ז"ל דהא דאמרי' ואפי' הגדיל. כלומר אפי' החזיק בה ג' שנים אחר שהגדיל. ורב הונא ה"ק אין מחזיקין בנכסי קטן בטוען לקחתיה מאבותיך אפי' אכלה שני חזקה לאחר שהגדיל דלא ידע במילי דאבוה כלום. והיינו דאמרי' רב הונא אפי' הגדיל קמ"ל דאפי' אכלה אחר שהגדיל לית לה חזקה, אי נמי כגון דירד בה כשהוא קטן הרי ירד בה שלא בתורת מכר י"ל דהא דרב הונא בטוען מאביך לקחתיה שלפי דבריו לא אכלי מעולם שלא בתורת מכר או בטוען מבית דין לקחתיה שמכרו לכרגא ולמזונות או לכתובת אשה או לשטר רבית. קמ"ל דאפי' הכי אע"ג דאכלה שני חזקה לאחר שהגדיל אינו נאמן דקטן במילי דאבוה לא ידע וכי תימא אמאי לא תנא בדידיה מודה ר' יהושע באומר לחבירו שדה זו שלך היתה וירדתי כשהייתי קטן ואח"כ שהגדלתי לקחתיה ממך נאמן ואם יש עדים שהיתה שלו אפי' אכלה שני חזקה אחר שהגדיל אינו נאמן. ואפשר לומר דהא עדיפא לן דתני באבוה, דאע"ג דהא דרב הונא איצטריכ' ולא אתיא לן ממתני'. מ"מ השתא בתר דקאמ' לן דרב הונא וודאי מתני' דנקט לה באבוה רבותא קמ"ל. דאף על גב דירד בה בחיי אביו בשעה שראויה ליחזק בה אפילו לאחר שהגדיל שלש שנים לא הוי חזקה

והרב ר' יוסף הלוי אבן מאגש ז"ל פי' ואפי' הגדיל במקצת שני חזקה שאכלה אחר כן אחת או שתי' אבל אכלה שלש יש לו חזקה כיון דאכלה אחר שהגדיל שני חזקה. ופירשה בטוען לקחתיה מאבותיך ופי' דהשת' אתי' לי' שפיר דליכא לאקשויי אמאי לא תנא מתניתין בדידי' דהשתא מילתא פשיטא טוב' היא בדידי' כיון דלא אכיל ליה אחר שהגדיל אלא שנה או שתים ולאו שני חזקה ולא סגיא דלא מודה דירד בה שלא בתורת מכר וליתיה כדפרישנא. ולדידיה נמי איכא לתרוצי כדתריצנא דבאבוה עדיפא ליה. ומיהו ליתיה להאי פירושא דוודאי ה"ה אכל' כמה שני' אח' שהגדיל. דהכי איכא למידק מדרב הונא דקאמר הא אחר מורידין. ואלו היתה חזקה בנכסי קטן לעולם. למה מורידין ניחוש שמא יאכל אותה שני חזקה אחר שיגדיל ויטעון שלקחה וכבר ישתכח קול הורדת בית דין כמו דחיישי' בקרוב שאין מורידין אותו שחוששין שמא ישתכח קול הורדת בית דין אלא לאו וודאי כדפרישנא רבינו

נ"ר

(דף י"ח) וליתני מודה ר' יהושע באומר לחבירו מנה לויתי ממך ופרעתיו לך נאמן. משום דקא בעו למיתנא סופא ואם יש עדים שלוה הימנו והוא אומר פרעתי אינו נאמן דקי"ל המלוה את חבירו בעדי' א"ל לפרעו בעדים:

כתב הרב הנשיא הלוי ר"מ ז"ל מכאן יש להוכיח שאף הגוזל חבירו בעדים א"צ להחזיר לו בעדים. מדלא קא בעינן וליתני בגזילה ומודה ר"י באומר לחבירו מנה גזלתי ממך ופרעתיו לך שהוא נאמן ואם יש עדים שגזלו הימנו והוא אומ' החזרתיו לך אינו נאמן אלא וודאי דה"ה להאי. ותמה וליתני מודה ר"י באומר לחבירו שדה זו שלך הית' וירדתי בה שלא בתורת מכר וחזרתי ולקחתיה ממך ואכלתיה שני חזק' שהוא נאמן. ואם יש עדים שהיתה שלו וירד בתחלה שלא בתורת מכר אינו נאמן. ותו ק"ל וליתני מודה ר' יהושע באומר לחבירו מנה נתחייבתי לך והוחזקתי בו כפרן ופרעתיו לך שהוא נאמן. ואם יש עדים שהוחזק בו כפרן אינו נאמן. אי נמי ליתני מודה ר"י באומר לחבירו מנה לויתי ממך והיה זמני לפרעך לזמן פלוני וכבר פרעתיו לך שהוא נאמן. ואם יש עדים שהיה חייב לו והוא אמר פרעתיך תוך זמני אינו נאמן לטעון שפרע קודם זמנו. דקי"ל דלא עביד איניש דפרע תוך זמניה אי נמי ליתני מודה ר' יהושע באומר לחבירו מנה הלויתני ומחלת אותו אצלי על מנת שאעשה כך וכך וקיימתי תנאי וחובי מחול שהוא נאמן. ואם יש עדים שהלוהו על אותו תנאי והא אומ' קיימתי תנאי אינו נאמן לומ' שקיים תנאי בלא שבועה. ולא מהימן במיגו דיכול לומר פרעת' דהך טענה עדיפא שא"צ להעיז פניו. וקי"ל דכל כי האי מיגו לא מהימן בלא שבועה כמו שכתבתי בבבא קמא ובבבא מציעא ואפשר לומר בקמייתא בהא פשיטא ליה. א"נ בהוחזק כפרן לא קא מיירי ואידך נמי דאי לא קתני. וה"ה לתוך זמן. מיהו מסתברא דשמעינן הינה דקאמרי מקצת רבוותא ז"ל דבקנין אינו יכול לומר פרעתי לית'. דא"כ ליתני בקנין מודה ר"י באומר לחבירו מנה נתחייבתי לך בקנין ופרעתיו לך נאמן. ואם יש עדי' שנתחיי' לו בקנין והוא אומ' פרעתיך אינו נאמן אלא וודאי ליתא. וליתני מודה ר"י באומר לחבירו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס נאמן פי' ולפום הא הוה תני סיפא ואם יש עדים שהלוהו אביו אינו נאמן השתא וודאי קס"ד דמקשה דרישא אפילו בטוען נמי אידך ואפ"ה מהימן. ותני סיפא ואם יש עדים אינו נאמן אלמא דווקא בשיש עדים. וכיון דכן קשיא היכי מיתני ליה סיפ'. דכיון דקס"ד השת' דבלא עדי' לא הוי מוד' מקצ' ואפי' בטוענו. כי איכא עדים נמי דעידי דהלואה לא מהני לן מידי דלאו ראי' נינהו לחיובי כלל כיון דקי"ל דיכול לפרעו שלא בעדים. ותירצו בתוספ' דהיינו נמי דאמרינן אליבא דמאן אי אליבא דרבנן הא אמרי משיב אבידה הוי. כלומר ולא מיתניא ליה סיפא דבסיפא אפ' יש עדים שהלוהו אביו נאמן דחשבינן כמשיב אבידה וליתיה. דכיון דהא אמרינן ליה לעיל. הוה ליה למימר השתא ודקארי לי' מאי קארי לי'. ותו דהוה ליה למיתני הכי בהדיא דלא מיתני ליה סיפא. וכ"ת משום אידך דקא מקשה אי רבי אליעזר בן יעקב הא אמר שבועה בעי. וקשיא אפילו רישא. אם כן לימא הכי בהדיא אליבא דמאן אי אליבא דרבנן קשיא סיפא. אי אליבא דרבי אליעזר בן יעקב הא אמר כו' קשיא רישא וסיפא ואפשר דמיתניא ליה סיפא כגון ואם יש עדים על הודאת פיו כגון שיש עידי חיוב במה שהוא מודה שראו שהודה לו כן בשעת מיתה או שהודה לזה שהיה חייב כך לאביו דתו לא מיקרי משיב אבידה ובוודאי דקא מישתבע ואתיא כולה באבוה:

ר' אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבדה פטור. פרש"י ז"ל והא אנן תנן המוצא מציאה הרי זה לא ישבע מפני תיקון העולם. ואינו נכון דהא עלה דמתני' התם בגיטין אמר ר' יצחק שני כיסין קשורין מצאת לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד חייב. ומקשינן עליה ממתני' ור' יצחק לית ליה המוציא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם. ומהדרינן הוא דאמר כר' אליעזר בן יעקב. ומקשינן תו ור' אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור. ואם איתה מאי קושיא דהיינו דאמרן דר' יצחק דלית ליה המוציא מציאה לא ישבע משום דאמר כר' אליעזר. אלמא דר' אליעזר לית ליה מתני' דהמוציא מציאה. אבל הפירוש הנכון דלאו משום מתני' אתי' על' אלא משום היא גופ' דהא מפשט פשיטא לי' דקיימא לן דמשיב אבדה פטור דהפה שאסר הוא הפה שהתיר הוא והא דאורייתא הוא ולקמן נמי אמרינן דאפי' קרא לא צריך דסברא הוא הוא אסרה והוא שרי לה. והיינו דאמרינן התם ור' יצחק לית לי' המוציא מציאה לא ישבע מפני תיקון עולם. ומהדרינן הוא דאמר כרבי אליעזר דלית ליה מתני'. והדר מקשי' ורבי אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור. ולר"א ב"י הוא דקשיא לן אבל לר' יצחק לא. דהא ר'