רא”ה כתובות יח

(שם ע"ב) ומי אמ' שמואל הכי והא אמ' שמואל אין הולכין בפיקוח נפש אח' הרוב. אלא כי אוקמ' דשמואל אריש' איתמ' אם רוב א"י א"י. אמ' שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן. כלומ' דאפי' ברוב א"י מפקחין. והילכך בהא פליגי רב ושמואל דרב סבר דרוב א"י אפי' להחיותו נמי לא וה"ה לפקוח עליו את הגל ושמואל סבר דאפי' ברוב אינו יהודי מפקחין וה"ה להחיותו. והיינו דבעינן עלה לשמואל א"כ רוב א"י א"י למאי הילכתא. ולפום האי פירושא לענין הילכתא מסתברא דהילכתא כרב דהלכת' כרב באיסור וא"כ קשי' למאי דפסקו כולהו גאונים ז"ל דהילכתא כשמואל דאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב ולפי דעתם אפשר לפרש דהאי דאמר להחיותו לאו כדקאחרי' דב"ד מצווין עליו להחיותו דהיינו פקוח נפש. אלא לפרנסו כא' מעניי ישראל והיינו מילתא יתירתא. והשתא איכא לפרושי כפרש"י ז"ל, ל"ש דרוב ישראל ישראל אלא להחיותו פי' להטילו על קופה של צדקה דהא דווקא ברוב ישראל. אבל יחסו לא אפי' ברוב ישראל ולענין פיקוח נפש לא איירי רב בהא. ושמואל אמר לפקוח עליו את הגל אבל להחיותו אפי' ברו' ישרא' לא. ואקשי עליה מדידיה דאמ' לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב דאפי' ברוב א"י מפקחין וכ"ש מחצה על מחצה. ואמרי' דהא דשמואל ארישא איתמר ואפש' דהשתא מודה רב לשמואל דלא קאמ' רב דבעינן רוב ישראל. אלא להחיותו. אבל בפיקוח נפש אפש' דאפי' ברוב א"י מודה וכ"ש לומר שב"ד מצווין עליו להחיותו והלכת' כוותיה. ואיכא דקשי' ליה להאי פסקא ההי' סוגי' דבמסכת יומא בפ' יום הכפורי'. דמשמע דשמואל פליג אדר"י דאמרי' התם אמ' רב יהודה אמר שמואל לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב. ומוקמינן לה כגון דאיכא תשעה א"י וישראל אחד ובדוכתייהו לא צריכא למימר דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. לא צריכא ליפרוש לחצר אחרת. ומקשינן עליה מדר"י דאמר תשעה א"י וישראל אחד באות' חצ' מפקחין בחצר אחרת אין מפקחין. ומפרקי' הא דפרו' כולהו הא דפרוש מקצתייהו. כלומ' פרוש כולהו מפקחין אפי' בחצר אחרת דהא אתחזק ישראל. פרוש מקצתי' אין מפקחין. דכל דפרו' מרובה פרוש. ומקשי' עלה ומי אמר שמואל הכי והתנן מצא בה תינוק וכו' ושמואל אמר לפקח עליו את הגל ומוקמינן לה לההיא דשמואל ארישא. והשתא דאתינן להכי לא סגיא דלא פליגי שמואל ור"י דתו ליכא לפרוקי כדפרקי' הא דפרוש כולהו הא דפרוש מקצתייהו. דהא תינוק הוה ליה כמו דפרוש מקצתייהו דהא איכא שאר ינוקי דקביעי בביתייהו ואפ"ה אמ' שמואל מפקחין. וכיון דפליגי קיימ' לן כר' יוחנן דשמואל ור"י הלכה כר"י הילכך באות' חצר מפקחין משום קבוע. בחצר אחרת אין מפקחין. אע"ג דפרוש כולהו. והולכין בפקוח נפש אחר הרוב. וכן דעת מקצת המפרשים ז"ל. מיהו סוגיא דהתם לא משמע. דהדרינן מההוא תירוצא דאמרינן הא דפרוש כולהו. הא דפרוש מקצתייהו. למימרא דשמואל ור"י לא פליגי. מדלא מפרש לה בהדיא ומיהו איכא למימר דתינוק כמאן דפרו' כולהו דמי. דהא במאי עסקינן בשלא נראה תינוק זה פורש מן הבתים. והכי דאיק לישנא דמצא בה תינוק מושלך. וכיון שכן שמצאוהו מושלך בשוק מרוב סיעה שבשוק היה. דלא חשבינן פרוש מקצתייהו אלא כשנשאר קבוע בחצר ראשונה. אבל האי כמאן דפרו' כולהו דמי. אי נמי איכא לפרושי. כגון דאיתחזק ישראל באותו היום. דהוה ליה כמאן דפרוש כולהו דהא איתחזק ישראל. והא דאמרי' אם רוב אינו יהודי א"י למאי הלכתא. לשמואל פרכינן דאמר בהדיא לפקח עליו את הגל אינו כן. דאפילו ברוב א"י מפקחין. וליכא למימר שלא להחיותו. דהא אפי' מחצה על מחצה נמי אמרת לא. ואמרינן להאכילו נבלות אבל באידך דאמרינן אם רוב ישראל למאי הלכתא. קשיא לן לפום האי פירושא בתרא דפרישנא אליבא דגאונים ז"ל דלהחיותו עדיפא מפיקוח נפש לימא להחיותו. וי"ל משום דלא פסיקא ליה. דרב ושמואל לא פליגי:

ואמר רב פפא להחזיר לו אבדה. ואע"ג דאין הולכין בממון אחר הרוב. ה"מ להוציאו מחזקתו. ואבדה אין לה בעלים להעמידה בחזקתן. מחצה על מחצה ישראל למאי הלכתא דאי להחיותו הא אמרינן לעיל דלא. ואמר ריש לקיש לנזקין. היכי דמי אילימא דנגח תורא דידן לתורא דידיה לימא ליה אייתי ראיה דישראל את ושקול. לא צריכא דנגחי תורא דידיה לתורא דידן. פלגא משלם. איד פלגא אמר להו אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לכו. ודוקא מחצה על מחצה אבל רוב א"י משלם נזק שלם. ותמה אכתי לימא להו אייתי ראיה דלאו ישראל אנא. דהא אין הולכין בממון אחר הרוב. איכא למימר דכיון דאם איתה דהוי א"י לית ליה חזקה דממונא. והשת' מספקא לן בגופה אי הוי א"י לא אמרינן בהא אין הולכין בממון אחר הרוב דלא אתמר אלא להוציאו מחזקתו. ולענין הלכתא ופסקא קיי"ל כר"ג דמכשר בין במדברת בין ברוב פסולין בין ברוב כשרים. ומיהו ה"מ בדיעבד אבל לכתחילה בעינן רוב כשרי', ומסתברא דכי בעינן רוב כשרים לכתחילה. ה"מ בנבעלה אבל בנסתרה אפי' ברוב פסולין דהא ספק ספיקא הוא לר"ג דלית ליה טעמא דאין אפוטרופו' לעריות. ומיהו טוענת בעינן בין בנסתרה בין בנבעלה. אבל היכא דטוענת שמא אפי' בספק ספיקא פסלינן. וה"מ בחד רובא אבל בתרי רובי אפי' בשאינ' טענ' כשרה כשנבעלה בפנינו. וכדרב יהודה דאמר בקרונה של ציפורי היה מעשה ותו לא מידי:

הא דאמרינן לעיל דגזרינן רוב סיע' אטו רוב העיר. ורוב העיר נמי גזרינן היכא דאזלי אינהו לגבה. אטו היכא דאזלה איהי לגבייהו. איכא למימר דסבירא לי' דגזירה הוא מספיקא דחיישינן דלמא לא הוה הכי דאזלי אינהו לגבה דדלמא אזלה היא לגבייהו. אבל היכא דקים לן וודאי דהכי הוה דאזל' אינהו לגבה כשר. וקשיא להו אם כן מאי האי דמקשינן מדרבי זירא דאמר ובנמצא הלך אחר הרוב. דהתם ליכא לספוקי עלה. אבל הכא חיישינן דלמא אזלה איהי לגבייהו כדפריש'. ומפרשי' דבנמצא נמי איכא למיחש דהא קיי"ל דלקח אסור. וכיון דכן נמצא נמי איכא למיחש שמא מן הלוקחין נפל ולא חיישינן. הכא נמי לא ניחוש דלמ' אזלה היא לגבייהו. וזו סבר' משובשת דוודאי ברוב סיעה אפי' ידעו וודאי שנבעל' מהם פסול. דכי אמרינן דגזרינן ברוב סיעה. הכי קאמרינן בדידענו וודאי כדקאמרן אין הולכין אחר רוב סיע' גרידתא. ותו דכיון דבעינן רוב סיעה וודאי במקום סיעה בעינן דנבעלח ובמקום סיעה כולהו אינשי דבההוא דוכתא ניידי וליכא קבוע וכיון דכן אפי' לא ידעינן לא סגיא דלאו כשר דאפי' היה בועל מבני העיר כל דפריש מרובה פריש. ואפי' אזלה היא לגבייהו דהכא כולהו ניידי וליכא קבוע. ובהא לא שני לן בין אזלי אינהו לגבה להיכא דאזלה איהי לגבייהו. ויש אומרים דוודאי ברוב סיע' הוא דגזרינן ופסלינן אפי' בידוע שנבעלת מהם אטו רוב העיר גופיה היכא דאזלי אינהו לגבה כשר רוב סיעה דכל עיקר לא מיתסרא אלא אטו רוב העיר לא כל שכן. ותו דמאי דפרכינן מדר"ז דאמר ובנמצאת הלך אחר הרוב לפי מאי דפרישנ' דקושיין משום דהת' לא גזרינן שמא מן הלוקחין נפל ליתא. דאם כן קשיא היא גופא מ"ט לא חיישינן לה דהא חדא ספיקא היא שמא מן הלוקחין שמא מן המוכרין וספיקו דאורייתא לחומרא. אלא וודאי הא לית'. דאפילו נפל מן הלוקחין מותר שלא אסרו אלא בלוקח שבא הוא עצמו שנולד לו הספק לפנינו. ואינו יודע מאי זה מהם לקח. דכיון דנולד לו הספק במקום הקביעות אמרינן כל קבע כמחצה על מחצה דמי אבל נמצא שהספק נולד לו עכשיו אחר שפירש כל דפריש מרובה פריש. ואפי' ברואין שנפל מיד לוקח השתא הוא דמתילי' לן ספיקא. ועל שעה זו נידון הספק לא על מקום הקביעות ומותר דאמרינן כל דפריש מרובה פריש. וא"ת אם נפל מיד לוקח ניחוש שמא לא ידע מאי זה מהן לקח. יש לומר דהא לא שכיחא ולא חיישינן לה דמסתברא מאן דזבין ידע ממאן זבין אבל הנכון דכי פסלינן ברוב סיעה אפילו בידוע שנבעלת מהן. וכן ברוב העיר אפי' היכא דקים לן דאזלי אינהו לגבה פסלינן גזירה משום דאיכא דאזלה היא לגבייהו. והיינו דמפרכינן מהא דר"ז דאסר בלקח ושרי בנמצא. ולא גזרינן נמצא אטו לקח ואמרינן דמעלה עשו ביוחסין וזה נכון וברור:

סליק פרקא קמא בס"ד