רא”ה כתובות יז

אע"פ שדלתות מדינ' נעולות. מעלה עשו ביוחסין. ופי' רש"י ז"ל לעולם כר' יהושע ואע"ג דפסיל ר' יהושע אפי' ברוב כשרין. הכא בקרונה של צפורי היה מעשה דאיכא תרי רוב' רוב העיר ורוב סיעה. ובהא אפי' ר' יהושע מודה. ומסתברא דקסבר רש"י ז"ל מדקא מוקי' לה כר' יהושע דוקא דר' יהושע הוא מודה בקרי רוב' ולא ר"ג. דר"ג אפי' בתרי רוב' נמי לא מכשר. דאלו הוה מוקמינן לה כר"ג אית לן לאוקמה בדלא טענה. דאי בדטענה אפי' ברוב פסולין נמי מכשר. אלא ודאי בדלא טענה ובדלא טענה. נמי מסתברא ליה דאפי' בתרי רוב' פסול ר"ג. כדאמרי' לעיל קיל ליה שמא דאפי' ספק ספיקא נמי פסיל ה"נ קיל ליה שמא דאפי' בתרי רובי פסול ולא נהיר. ותו קשיא להאי פירושא הא דמתמהי' עלה לקמן ומי בעינן תרי רוב' אטו עד השתא לא שמיע לן דר"י פסול בחד רוב'. והא בהדיא אמרי' עלה לעיל הפוסל פוסל אפי' ברוב כשרי' ומשום מעלה ביוחסין נמי שמעינן לה ותו דהכי הוה לי' למימר בהדיא לעולם כר"י אבל הפי' הנכון דרב יהודה לכ"ע אתי לאוקמוה בין לר"ג בין לר"י. ומחוורתא דאוקמתא דמתני' אתיא בשאינה טוענ' דתינוקת הוות ולא ידעה למטען ואנוסה הוות ולא ידע' מנו. ותו דלא קתני ובאתה ואמרה לכשר נבעלתי. ותו דקא פסיק ותאני ריב"ב אומר סתמא אם רוב העיר משיאין לכהונה ולא אדכר אי הוות טענת כלל משמע דכול' מילתא תליא בהכי. וכיון דאינה טוענת אפי' לר"ג בעינן תרי רובי. ובתרי רובי כשרה לכ"ע. דלא אמרי' דקיל ליה שמא לר"ג אלא בספק ספיקא. אבל מעיקר' דקס"ד דבמתני' ליכא אלא חד רובא. והיינו דא' לי' רבא לרב נחמן ר' יוחנן בן נורי דאמר כמאן. אי כר"ג כלו' ובטוענת ואע"ג דלא קאמר לי' בהדיא ובטענת. דכיון דקאמר אי כר"ג הכי נמי קאמר דר"ג לא מכשר בחד רובא אלא בטוענת. והכי מוכח כולה סוגיין דמשמע לו דר"ג מכשיר בין ברוב פסולין. ושמעינן לה בברי. ולא אתמר בשום דוכתא דשני לן בהו. ותו דהא אמרינן דקיל ליה שמא דאפי' בספק ספיקא פסול ולא עדיף חד רובא מספק ספיקא. ותו דאמרי' בפרק עשרה יוחסין דאבא שאול הי' קורא לשתוקי בדוקי. כלו' שבודקין את אמו ומוקמינן לה בין ברוב פסולין בין ברוב כשרין. והתם מוכח דאבא שאול קאי בשיטתא דר"ג. ואכולהו קאמר דבודקין את אמו. והיינו דקאמר אי כר"ג ובטענת אפי' ברוב פסולין נמי מכשר אי כר"י ואתיא כפשטא ושאינה טוענת דלר"י לא שני לן בהו בין טוענת לשאינה טוענת אפי' ברוב כשרין נמי פוסל. אע"ג דמחוורתא בשאינה טוענת כדפרי' מעיקרא. מקשי לרווחא דמלתא למימר דלא אתיא לא כר"ג ולא כר"י. ואפי' אמרת דמתני' בטוענת. ומשני דבקרונה של ציפורי היה מעש' דאיכא תרי רובי ואתיא לכ"ע. דבהא כולהו מודו דכשרה ומתני' כפשטא בשאינה טוענת. והשת' אתיא שפיר הא דמתמהו' ומי בעי' תרי רוב' דלר"ג הוא דמתמהי' הכי דאכתי לא שמעינן ליה לר"ג דאזיל בתר רובא. דבטוענת אפי' ברוב פסולין מכשר. והשתא נמי דאינה טוענת כיון דמכשרי' בתרי רובי מ"ט לא מכשרי' אפי' בחד רובא. דאי משום גזירה דרוב סיעה אטו רוב העיר הא חזי' בעלמא דלא גזרינן דמכשרי' בנמצא ולא גזרי' נמצא אטו לוקח. ומהדרי' מעלה עשו ביוחסין. כלומר דר"ג אית ליה בשאינה טוענת מעלה עשו ביוחסין כטעמ' דר"י בטוענ' וכן הילכתא. הילכך בטוענת בדיעבד כשרה אפי' ברוב פסולין ואפי' כולן. ולכתחילה. לא עבדי' בה עובד' עד דאיכא רוב כשרין. בשאינה טוענת בעינן תרי רובי ובהכי כשרה:

לא צריכא דאיכא תשעה ישראל וא"י אחד ביניהן דהוה לי' א"י קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אע"ג דהכא לחומרא הוא. והיינו לחומרא דלא קטלי' ליה. כיון דמדאורייתא הוא. בדאורייתא לא שנא קולא ולא שנא חומרא

(שם) איתמר רב חייא בר אשי אמר רב הלכה כר"י ורב חנן בר רבא אמר רב הורא' שעה היתה. כלומר לפי מה שראו באותו מעשה מפני הכרח שאר דברים שהיו שם הורו כך לשעה. אבל לדורות אין כאן הלכה

(שם) מתיבי ר' ירמיה וליוחסין לא בעינן תרי רוב' והתנן בטהרות מצא בה תינוק מושלך אם רוב א"י א"י אם רוב ישראל ישראל. מחצה על מחצה ישראל. ואמר רב חלבו לא שנו אלא להחיותו. אבל ליחסו לא אפי' ברוב ישראל. אשתמטי' הא דאמר רב יהודא בקרונה של ציפורי היה מעשה דהוי תרי רוב'. ולרב חנן בר רבא דאמר הוראת שעה היתה. קס"ד דשמיע ליה לרב חנן הא דרב יהודה וקאמ' הוראת שעה היתה כי בעו כל האי. אבל לדורות לא בעינן אלא חד רובא. קשיא הך דמצא בה תינוק מושלך דאמ' רב אבל ליחסו לא דבעי' תרי רוב': דמתני' הא לא מתני הא פי' ר"ח ז"ל דמתני הא דהורא' שע' לא מתני דל"ש אלא להחיותו. אבל כולהו אית להו דרב יהודה דקאמ' בקרונה של צפורי היה. ואינו נראה דכיון דכן דאית ליה דהכי הילכתא דבח' רוב' סגיא. מ"ט אית ליה בקרונה של צפורי היה מעשה דהשתא הויא דלא כהילכתא. ותו דא"כ אשתכח דלגבי דינא דיוחסין פליגי אמוראי ואליבא דרב. ורב חנן דסבר דבחד רובא סגי ומאן דמתני לא שנו להחיותו. אית ליה דבעינן תרי רובא. וכיון דכן דבעיקר דינא פליגי לימ' אמוראי נינהו ואליבא דרב. וכ"ת דהיינו טעמא דלא אמר הכי משו' דההי' דלא שנו אלא להחיותו מתני לה בלא אמוראי. כל דכן קשיא הא כיון דרב גופי' ולאו אמוראי אחרינ' משמיה. היכי אפשר למימר דלא מתנו לה. ותו אמאי משוי' פלוגת' בינייהו בכדי דנימא דפליגי רב חייא בר אשי ור' חנן בר רבא אדרבא. מסתברא דהכי פירושא מאן דמתני הא דהוראת שעה היתה לא מתני הא דאמר רב יהודה בקרונה של ציפורי היה מעשה. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דרב חייא בר אשי אמר הלכה כר"י דסבר לה כר' יהודה דאיכ' תרי רוב'. ורב חנן בר רבא אמר הוראת שעה הית' ולית ליה דר"י וקסבר דליכא אלא חד רובא. והיינו דקאמר הוראת שעה היתה אבל לדורות בעינן תרי רוב'. ורב חנן בר רבא סבר דר"י וודאי כר"ג סביר' להו ובשאינ' טוענו' וודאי דכ"ע בעינן תרי רוב'. אלא שהכשירו ברוב אחד לפי מה שראו באותה שעה. ומפני הוכח' שאר דברים שהיו שם להיתר למימרא דאי איכא בי דינא דאלים וחזי נמי הכי מפני ראיות מוכיחות שהיו שם הרשות בידו. אבל דר"י ודאי לא פליגא דמעשה קאמר ואין מעשה לסתור

(ע"ב) גופא מצא בה תינוק מושלך אם רוב א"י א"י אם רוב ישראל ישראל מחצה על מחצ' ישראל אמר רב ל"ש אלא להחיותו אבל ליחסו לא. פי' רש"י ז"ל לא שנו דרוב ישראל ישראל. אלא להחיותו אב ליחסו לא אבל מחצ' ומחצה אפי' להחיותו לא. וה"ה דאין מפקחין עליו את הגל דאיכא עבירה ואפי' רוב ישראל דווקא להחיותו דליכ' עבירה אבל לא לפקח עליו את הגל. ושמואל אמר לפקח עליו את הגל ברוב ישראל דארוב ישראל קיימי' אבל להחיותו אפילו במחצה על מחצה. ואינו נכון דוודאי ליכא מאן דאמ' דרוב ישראל לא יהא דינו כישראל לפקח עליו את הגל. ובמסכת יומא אמרי' אמ' שמואל לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב היכי דמי אי דאיכא תשעה ישראל וא"י אחד פשיטא. אי נמי מחצה על מחצה ספק נפשות להקל. ואלא דאיכא תשעה א"י וישראל אחד ביניהם הא נמי פשיטא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ולפום האי פי' השתא אשתכח דלכ"ע מחצה על מחצה אין מפקחין. דאפי' ר"ש לא אמר אלא ברוב ישראל והא ליתא כדפרי'. ותו דתנן בהדיא התם ספק חי ספק מת ספק א"י ספק ישראל מפקחין. ואיכא לפרושי דרב ושמואל לאו ארוב ישראל קיימי אלא אכולה מתני' קיימי'. והכי קאמר האי ישראל דאיתמר במתני' בין ברוב בין במחצה על מחצה להחיותו וה"ה וודאי דמפקחין עליו את הגל בין ברוב בין במחצה על מחצה. והכי קאמר להחיותו בעינן רוב ישראל או מחצ' על מחצה לאפוקי רוב א"י דאפי' להחיותו אין ב"ד מצווין עליו אפי' מת ברעב. ושמואל אמ' לפקח עליו את הגל. פי' דווקא לפקח עליו את הגל הוא דבעינן רוב או מחצה על מחצה. אבל להחיותו אפי' ברוב א"י: