רא”ה כתובות קג

(שם) אבל אמרו לי' הני חמשין זוזי דמי קטינא סלוקי סלקוה. פי' והוא הדין לבעל חוב מאוחר שבא לחזור עליו דכי היכי דהאי לא מצי הדר עלי' הך נמי לא מצי הדר עלי' דחשבינן לה כאילו אגבויה ניהלי' והדר זבנוה מיני' דהוי לי' נכסי דקנו יתמי ולבעל חוב לא משתעבדי. וכן הוא בירוש' דאמרי' התם אמר ר' יוסה הדא אמרה ההין דיזיף מן תרין בני נש אתא תנינא אמר לי' קום פישרי אמר לי' ולית סופי דקדמי' שמע ואתי מי טריף יכיל הוא מימור לי' קום פישרי ואין טרף טרף פשר מן השני חזקה הראשון בא וטורף פשר מן הראשון. א"ר פנחס אתא עובדא קומי ר' ירמי' אמ' פשר פשר כלומר אם התפשר עם הראשון אין בעל חוב יכול לחזור ולטרוף ממנו ומקשי' א"ר יוסה ולא כתב דאקנה לא אתיא אלא ביורש. ומיהו צ"ת דהתם אתינן לאוקומה אפי' מיני' דידי' ובדכתב לי' אפותיקי

(שם) ההוא גברא דזבנה לכתובתה דאימי' בטוב' הנאה פי' שמת אביו והניח קרקע שהוא מיוחד לכתובתה דשויי' נהלי' אפותיקי ואתא האי גברא ברי' זבני' סתמא ומסתמא וודאי אחריות טעות סופר הוא נמצא שחייב עלי' באחריו' ולא שייר במכירתו כלום אלא שאם תערער אמו ותבוא להוציא שדה זו מידו שלא יהא חייב לו באחריות. שכיבה אימי' ולא ערער' ואתא איהו וקא מערער סבר רמי בר חמא למימר איהו מקו' אימי' קאי כלו' ומאח' שהוא חייב לו בכל אחריות בר מאימי' איהו מקום אימי' לגמרי קאי וכי היכי דמאימי' לא מיחייב מיני' נמי דאתי מחמת אימי' לא מיחייב לי' אמר רבא נהי דאחריו' דאימי' לא קביל עליה אחריות דידי' מי לא קביל עלי'. כלומ' דכיון דמסתמא היה חייב בכל אחריות ולא הוציא מן הכלל אלא אמו אין במשמע אלא אם תבא אמו לערער בחייה אבל הוא עצמו כאיניש דעלמא דמי

(דף צ"ב) אמר רמי בר חמא ראובן שמכר כו' עד ואתא בעל חוב דראובן וקא טריף לה מיניה דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה נראה לפרש דקסב' רמי בר חמא דכיון דאלו לא הדר ראובן וזבנה הוה הדר בעל חוב עליה ומפסיד שמעון. השתא נמי כי זבני' וקביל עליה אחריו' מיחייב לפצויי לי'. ומורי אחי נ"ר פירש' כגון דלא כתב לי' ראובן לבעל חוב דידיה דאקני ובתר דזבן האי שדה משמעון זבני' לאחר באחריות דאלו היה שדה אחר שקנה ומכרו לא היה חוזר עליו בעל חובו זה ואשתכח דרוח ראובן והשתא הדר עליה. אי נמי איכא לפרושה כגון דשויי' ניהליה ראובן להאי שדה לבעל חובו באפותיקי מפורש דאשתכח דאלו לא הדר זבנה וזבן שדה אחר לא הדר בעל חובו אלא אשמעון ואין צריך: אמר לי' רבא נהי דאחריות דעלמא קביל עליה כלומ' שמעון. אחריות דנפשי' כלו' דלוקח גופי' מי קיבל: אמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה כלו' דאכתי לא פרעי'. אי נמי משום דקיי"ל דבמכר לא קנה עד שיתן דמים. קמשמע לן דכיון דזקפן עליו במלוה הרי הוא כאלו באו דמים לידו: אמר רבא ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון. פירש כל שדותיו מסתמא היינו עידית ובינונית וזיבורית וחזר שמעון ומכר שדה אחת ללוי ואתא בעל חוב דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה. פירש רצה משמעון גובה שהוא הראשון רצה מלוי גובה כיון דעיקר שעבודיה גבי' דזבן בינונית כדאמרן וליכא למימר דלימא לי' לוי הנחתי לך מקום לגבות ממנו דליכא למימר הכי אלא כי איכא נכסים בני חורין אבל הכא הני והני משועבדים נינהו. ולא אמרן אלא דזבן בינונית אבל עידית וזבורית לא דאמר ליה להכי טרחי וזבני ארעא דלא חזיא לך. כלומר דלא הוה לי לאסוקי אדעתאי דניחא לך בה. ודווקא מהאי טעמא הא לאו הכי גבי' מינה דעיקר שיעבודיה דבעל חוב בזיבורית נמי איתי' דאי לא א"כ הורעת כחן של בעלי חובות בזיבורית כדאמרינן בבא קמא גבי נזקין. וה"ט נמי דאמרינן לא מיבעי לן אלא משום זיבורית אבל לענין עידית בלאו הכי נמי דלא יכול למיגבי מלוי דהא עיקר שיעבוד' גבי שמעון: וכי זבן בינונית נמי לא אמרן אלא כי לא שבק בינונית דכוות' וכדפרי' דעידית ובינונית וזיבורית זבן שמעון מיניה דראובן וזבין בינונית ללוי. אבל שבק בינונית דכוות' שהיו שם שתי בינוני' או שלא לקח כל הבינונית אלא מקצתה אמר לי' הנחתי לך מקום לגבות ממנו. לאו דווקא אלא כלומר מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו וכי היכי דאלו היו ברשותו של שמעון ובא הלה לגבות ממנו היה יכול שמעון לסלק' באיזה מהן שירצ' ה"נ היאך יכול לדחויי' גבי ההיא דשמעון

(שם ע"ב) אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון כו' עד עלי דידי הדר פי' אי בעי ראובן למיזל וכדאמרי' דאי אזיל ראובן הא לא בעי לא אזיל דיכול למימ' לי' אחוי טרפך ואשלם לך. וקשיא לן ומאי נפקא לן הי מנייהו משתעי דינא בהדי' אי האי או האי. ויש שהשיב נפקא לן מיניה להיכא דשויה ניהליה אפותיקי מפורש והשביחה לוקח והשבח יתר על ההוצאה ובעל חוב מסיק ביה שיעור ארעא ולא שיעור שבחא דאי לוקח משתעי דינא בהדי' לא מצי לסלוקי בזוזי וגבי לה לארעא גופא ושקיל כוליה שבחא ולא יהיב לי' ללוקח אלא הוצאה דאמר לי' ארעאי דידי אשבח'. והוצאה נמי לא יהיב לה ניהליה בגריו' דארעא אלא בזוזי כדפרשי' בבבא מציעא והדר לוקח עליה דמוכר וגבי מיניה כולהו דמי ארעיה ושבחא נמי ואשתכח' דמפסיד מוכר במה שהשבח יתר על ההוצאה. אבל השתא אי אזיל ראובן ומפצי אי אית לי' זוזי מסלק לי' בזוזי והא פשיטא וודאי דיכול למיפרעים כל היכא דבעי ואי לית לי' זוזי נמי יהיב לי' ארעא שיעור חובו ותו לא. וליתא דהא לפום טעמא כדפרישנא עלה בדוכתא בבבא מציעא דהיינו טעמא דשקיל לי' לכולה שבחא דממילא משום דחשבינן לה לארעא כדידיה לגמרי ונתרוקנה רשות הבעלים וכיון דכן וודאי לא שני לן דינא כלל משום הי מינייהו דמישתעי דינא בהדי'. ואפשר ג"כ לומר דנפקא לן מינה להיכא דזבין לה שדה במאתים וקבל אחריות כאותה שעה והוזל ועמד על מנה והלה נוש' בו מנה ושויה ניהליה באפותיקי דאי מישתעי דינא בהדי לוקח שקיל לה בחובו דהיינו מנה ואידך גבי מיניה דמוכר מאתים כאות' שעה. ואי ראובן משתעי דינא בהדיה מסלק לי' בזוזי. ולא נהיר דהא פשיט' דכל היכא דבעי פרע לי'. אבל רש"י ז"ל פי' נפקא לן מינה לענין שבועה דאי מוכר משתעי דינא בהדי' א"ל אשתבע לי דלאו פרעתיך. ולית' דכל דכן השתא דאפי' ליכא מאן דטעין משתבע דהא קיימא לן הבא ליפרע מנכסי' משועבדי' לא יפרע אלא בשבועה. וליכא למימר כגון דכתבו לי' לקוחות נאמנות משבועה ספק ואפ"ה כי מפקיה מיני' הדר עליה דהא מיניה דידיה בלא שבועת ספק גבי. ויש שאמרו דנפקא לן מינה לענין גילגול שבועה שהמוכר יכול לידון עמו ויתחייב לו שבועה דאשתבע לי דלאו פרעתיך ויכול לגלגל עליו כל מה שירצה. וגם זה אינו נכון שהרי כתבו הגאונים ז"ל שכן משביעין אותו שבועה שלא בא לידך כלום ממוכר שנפרעת ממנו מקצת חובך או כולו הן מעות הן מטלטלין משוה פרוטה עד כדי חובך ואם גזל ממנו או נפרע מחובו לפי מה שהוא כמו שמוכיח במסכת גיטין בפ' השולח וי"א דנפקא לן מינה היכא דאמ' לי' לוקח נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי שלשה רועי בקר דאתי ראובן דהיינו מוכר וכייף לי' למיתי לבי דינא. וגם זה אינו דכיון דקביל עליה הכי תו ליכא טעמא דמפקך מיניה עלי דידי הדר דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה וי"ל דנפקא לן מינה כגון שהיה פקח ובקי בדינין ויודע לטעון ממנו: איכא דאמרי אפי' שלא באחריות נמי דא"ל לא ניחא לי דתיהוי לי' תרעומת עלי וכן הילכתא

(שם) אמר אביי ראובן שמכר שדה כו' עד טירפך דאתיב לך. פי' לא חזקה דעלמא קאמרי' כגון נעול וגדר ופרץ כל שהוא דא"כ דאכתי לא קני' מאי למימרא דוודאי מצי למהדר ביה אלא עד שלא ירד לתוכה כאדם היורד לתוך שלו כדאמרינן. ומאימת הוי חזקה מכי דאיש אמצרי וכיון דהכי הוא אף על גב דהא קניה והוי שלא באחריות חזו רבנן בטעמ' דהדרי זביני דהוי כמקח טעו' אבל אח' שירד לתוכ' גלי אדעתי' דניחא לי' בה כדאי' וכיון דזבנה שלא באחריות הא קביל עליה כל אונסא דמתיליד. ופירש"י ז"ל דהכא במאי עסקי' בשלא נתן דמים. אבל אחר מתן מעו' אפי' קודם שהחזיק בה אינו יכול לחזו' בו כדאמרי' בב"ב: רב זביד אמר אפי' נמצאת שדה שאינה שלו אינו חוזר עליו להכי