רא”ה כתובות קב

תנו לי כתובתי אף להינשא אינה נאמנת וכדאית' בפרק האשה שלום והכא נמי כיון דאדעת' דכתובה אתיא אי אמרה גרשתני לא מהימנא. ולדידי לא ניחא לי חדא דהכא כיון דאיהי מודה לה דגרשה מאי אית לה למתבע אלא כתוב' וכ"ת רב יוסף מוקים לה דמקמ' דלודי בעל תבעה כתובה והוה לה כי ההיא דיבמות. אכתי לא דמי דהתם מאי טעמא שרו לה רבנן משום חומר שהחמרת עליה בסופ' והך איתתא כיון דתבעה כתיבתה דילמא לא מת בעלה. ואיהי לא מנסבא אלא דמצטריכי לה זוזי ותבע' כתובת' ולפיכך אף להינשא אין מתירין אותה דחיישי' דילמא בעלה קיים וכיון דשרית לה אתיא לאינסובי. אבל הכא כיון דקי"ל אינה מעיזה פניה בפני בעלה מה לי תבעה כתובה מה לי לא תבעה. ואפשר דכי אמרי' נמי אינה מעיזה פניה היינו לומר התירוני לינשא אבל לגבות כתובת' אימ' אמרה הכי כיון שאינה תובעת להתירה לינשא. ויש מי שאומר נאמנת היא ליטול כתובתה ואינה נאמנת ליטול תוספת. וכן כתב הרב ר' משה הספרדי ז"ל ובהכי מפרקא קושיין ולא ידענא טעמא אטו האשה שאמרה מת בעלי אינ' נאמנ' היא ליטול תוספת. ואפש' לומר דמדר' כתוב' לית' אלא בעיקר כתובה אבל לא בתוספת

והרב ר' אברהם ז"ל אוקמה באומרת עכשיו גרשתני ואבד גיטי דאיכא לברורה ובכי האי גונא לא הימנוה רבנן. אי נמי רב יוסף לית לי' דרב המנונא ורבא נמי פליג עליה בפ"ב דנדרים עד כאן ולא נהיר דהא רב המנונ' תלמיד דרב הוא ורב יוסף אליבא דרב קאמר כדפרכי' נמי הכי בבבא קמא בפ' הגוזל בתרא ולרב המנונ' נמי אליבא דרב רביה מתני' היכי מתרץ לה. ומחוורתא דמילתא דמדרב המנונא אינה נאמנת ליטול כתובתה. וכן נרא' לפי אות' שיטה שכתבנו למעל' ותו לא מידי. סליק פירקא בס"ד פרק

עשירי

(דף צ') מי שהיה נשוי שתי נשים כו' עד לעולם אימא לך מה שגבה לא גבה כו'. פי' טעמא דמאן דאמר מה שגבה גבה משו' דקסבר שיעבוד' לאו דאוריית' ובדין הוא דבעל חוב לא טריף מלקוחו' אלא משו' טעמא שלא תנעול דלת בפני לווין אמר רבנן דתיטרוף. והכא ליתיה להאי טעמ' דתרוויהו בעלי חוב נינהו ועד שאת' נועל דלת בפני זה אתה פותח בפני זה ותו דלקוחות נחית אדעת' דארעא ומפסיד האיך אבל בעל חוב מאוחר אדעת' דזוזי דליפרעיה נחית וליפרעיה נמי להאי ותו דבלקוחות איכא נעילת דלת דאיכא למיחש דילמא יזיף ומזבין לנכסיה ובוודאי משכח מאן דזבן להו אי איתה דבעל חוב לא הדר עלייהו. אבל ליכ' למיחש דילמא יזיף והדר יזיף דוודאי לא משכח מאן דהדר יזיף לי' אדעת' דאי קדים וגבי. ומאן דקסבר מה שגבה לא גבה אית לי' שועבוד' דאורייתא. אי נמי שיעבוד' לאו דאורייתא וקסב' דכיון דתקון רבנן למיגבי מלקוחות לא פליג רבנן בין בעל חוב ללוקח והלכת' מה שגבי לא גבה דקי"ל נמי שיעבוד' דאוריית' ואע"ג דאמרי' התם במס' ערכין ברי' פר' אין בערכין אמ' רב אדא בר אהבא היו בידיו ה' סלעים ואמר ערכי עלי וחזר ואמ' ערכי עלי ונתן ד' לשני' ואחד לראשונה יצא ידי שתיהן מאי טעמא בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה. התם היא בהקדש דאין הקדש מוציא מידי הקדש. אי נמי התם הוא במטלטלין דקי"ל דאין קדימה במטלטלין אי נמי התם הוא במלוה על פה דאין בה דין קדימה כלל רבינו נ"ר

(שם ע"ב) שמע מינה כתובה נעשית מות' לחברתה ממאי מדלא קתני אם יש שם מות' דינר מדתנא לישנא דאיכא למידק מיניה מקדם הו' דקדמי הא איכא שקלי, ושבקה הכי סתם מכלל דניחא לי' לתנא דתידוק מינה דהא איכא שקלי לעולם ואע"ג דליכא מותר דינר. ורב אשי דחי' דילמא לעולם אין כתובה נעשית מותר לחברתה והכא הוא דאיכא מותר. כלומר ולא תידוק מינה הכי כדקאמרת מדשבקה סתם אלא מקדם הוא דקדמי הא איכא בכדי דחזי להו למישקל שקלי. ושמע מינה כתוב' בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי דאי ס"ד טרפ' ממשעבדי ניתו בני ראשונה ליטרפינהו לבני שניה. ומה' איכא למשמע מינה דכל מאי דלא טריף מלקוחות לא טריף נמי ממאי דטרי' מלקוחות כי הכא דלא טרפא כתוב' בנין דכרין לכתובה. הילכך מלוה על פה ומלוה בשט' ונכסי' בני חורין ואפי' מלוה על פה מוקדמת מלוה בשטר קודמת לה שאין למלוה על פה הדין קדימ' כלל. ואם שתיהן מלוה על פה ואחת מהן מיקדמת ובאו שתיהן לטרוף כאח' חולקין בשוה קדם אחד מהן וגבה מה שגבה גבה. מלוה על פה ומלוה בשטר אפי' מלוה ע"פ קודמות מלוה בשטר גובה הכל בא מלוה ע"פ וגבה מה שגבה לא גבה. בד"א בנכסים שיש להן אחריות אבל בנכסים שאין להן אחריות אפי' מלוה ע"פ ומלוה בשטר קודמת באו שניהם כאחד חולקין. בא מלוה ע"פ וגבה מה שגבה גבה שאין דין קדימ' למטלטלין וכן מוכח בפ' אלמנה ניזונת כדבעינן למימר קמן

(דף צ"א) והלכתא אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין וכתיבה נעשית מותר לחברתה איכא מאן דס"ל דכי אית לן דאחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין בתר דמיתו תרוייהו דהשת' לא חיישי' לאינצויי כיון דתרוייהו שקלי כתובת אמן אע"ג דהני מדינא והני לא מדינא כיון דכולהו מיהת שקלי לא חיישי' לאינצויי. אבל היכא דהך דלאחר מיתו קיימת וגביא כתובתה ואתו אידך למשקל כתוב' בנין דכרין אי שקלי הנך והנך לא שקלי בהא וודאי לכ"ע חיישי' לאינצויי. וליתא דכי היכי דדייק' בגמרא אבני שניה דמקדם הוא דקדמי הא איכא שקלי. אידך ה"נ איכא למידק אשניה גופא דמקדם הוא דקדמה הא איכא שקלי דה"נ תני במתני' שניה ויורשיה קודמין ובין אשני' יבין איורשיה איכא למידק דמקדם הוא דקדמי הא איכא שקלי. ותו דאם כן דכי פלגי בחייה דשניה לית להו לבני ראשונה כתובת בנין דכרין כי פלגי נמי אחר מיתה לית להו דהוי להו מועטין ונתרבו וקי"ל כבר זכו בהן יורשין

(שם) פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשיו מעוטין ונתרבו מאי תמיהא מילתא מאי שנא הא דפשיטא לי' מהא. ואפש' דמסתבר' להו דכל היכא דאפשר לקיימי תקנתא דרבנן מקימי' וכל היכ' דלא מיתחזי דמעקר' נחלה דאורייתא אית להו כתובת בנין דכרין ואפי' במתני' איצטריכו לאשמועי' שאין היתומי' יכולין לעלות הנכסים ולפום הכי מספקא לן נתעלו מאליהן מהו והא דאמרי' מרובין ונתמעטו דווקא יוקרא וזולא אבל נמצאת שדה שאינה שלו הרי הן כמעוטין מתחלתן וזה ברור

(שם ע"ב) ההוא גברא דהוו ליה תרי אפדני זבינהו חדא בחמש מאה וחדא בחמש מאה. פי' לחד גברא הוא דזבניהו אתא בעל חוב טרפא לחדא מינייהו פי' ומקמי דליגבי' ניהליה בי דינא וליכתבו לי' אהאי דטריף מעיקרא שטר אחלטת הדר אתא קא טריף לה לאידך א"ל אי שויה לך אלפא זוזי לחיי ואי לא שקל אלפא זוזי ואיסתלק סבר רמי בר חמא היינו מתני' אם אמרו כו' פי' ה"נ לא כל כמיניה דמעלי לה ניהליה. א"ל רבא התם אית להו פסידא ליתמי אבל הכא מאי פסידא אית לי' אלפא יהב ואלפא קא שקיל הלכך דינא קאמר לי' והשתא דאתינן להכי לרמי בר חמא לוקח לא מצי' מסלק לי' לבעל חוב בזוזי ולרבא וודאי מצי לסלוקי בזוזי דהא מצי לעלוי עליה וכיון דכן יכיל למימ' לי' אי ניחא לך למשקל טפח ואפי' אצבע באלפי זוזי לחיי ואי לא שקול אלפי זוזא ואיסתלק. והיינו דאמרי' בבבא מציעא הניחא למאן דאמר אי אית לי' זוזי ללוקח מסלק לי' לבעל חוב בזוזי שפיר. אלא למ"ד אי אית לי' זוזי ללוקח לא מצי לסלוקי בזוזי מאי איכא למימר. והיינו הא דהכא דרמי בר חמא ורבא. ואידך עובדא נמי הכי איתי' כדפרי' לי' להאי. ודווקא כדאמרן אבל היכ' דהא אגבוי' ניהלי' בי דינא לחד מקמי דאתי למטרף אידך תו לא מצי לעלויי' עלי' קמא. והוא הדין נמי בדשויי' ניהליה אפותיקי לחד מינייהו ואינו צריך לומר בשד' של שנים. וזהו הנכון: