רש"י על כתובות עא.

מעשה דבית חורון - בנדרים בפרק השותפין:

היינו תנא קמא - דאיהו נמי שלשים יום קאמר:

במפרש - שפירש שלשים יום הוא דלא כפינן ליה להוציא אלא יעמיד פרנס:

משום דאיכא צערא דתרווייהו לא גרסינן:

יוציא ויתן כתובה - לאלתר:

שנדרה היא - ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה לדידה למישקל כתובתה ומיפק לא תבקש פתח לנדרה אבל היכא דאדרה איהו כגון מליהנות לו ימתין שמא ימצא פתח לנדרו:

וקסבר רבי מאיר הוא - שקיים נתן אצבע בין שיניה והשיכה לפיכך יתן כתובה וסתם מתניתין ר"מ היא:

אם רצה הבעל - מתחילה להפר יפר:

ואם - לא רצה וקיים לה ואמר אי אפשי כו':

בעניות שלא נתן קצבה - יוציא ויתן כתובה אלמא הוא נותן דהא בנדרה היא וקיים הוא אוקימתא למתניתין:

הכי גרסינן והא תנן רבי יהודה אומר בישראל יום אחד יקיים - גבי שלא תטעום דאוקימתא בנדרה היא וקיים הוא וקאמר רבי יהודה יום אחד יקיים יתר מיכן יוציא ויתן כתובה:

אלמא בעל מצי מיפר - נדרי קישוט מדקניס ליה כתובה על שקיימו:

אם ארחץ אם לא ארחץ - בנדרים מפרש לה דאמרה תיאסר הנאת רחיצה עלי אם ארחץ ושבועה שלא ארחץ וכן אם אתקשט תיאסר הנאת קישוט עלי אם בבשמים אתקשט עד זמן פלוני:

אם לא אתקשט - שבועה שלא אתקשט:

אין אלו נדרי עינוי נפש - ואין הבעל מיפר דלענות נפש כתיב: