רש"י על כתובות לט:

שסופה להצטער כו' - ואי חיבוט על גבי קרקע הוא וכי סופה ליחבט על גבי קרקע תחת בעלה:

שלי – בתמיה:

דאבוה הוא - דהא כל שבח נעורים ילפינן לקמן (כתובות דף מו:) לאביה והיאך היא יכולה למחול:

אמרה לי אם - אומנתו היתה:

בת רב חסדא - אשתו של רבא:

ריבדא דכוסילתא - פוצטוייר"א דפלמוא"ה בלע"ז:

ריבדא - ניקור:

כוסילתא - כלי אומן מקיז ואית דגרסי כי תרפתא דסיכורי והיא היא:

בת אבא סוראה - דביתהו דרב פפא:

נהמא אקושא בחינכי - כלחם קשה שגורר את החיך:

אשתו היא - וכי אשתו היא כבר דקאמר לכשיוציא:

לכשלא יכנוס - שתמאן היא או אביה או המפתה עצמו:

יכולין לעכב - שלא יכניסנה:

תהיה - משמע היא מהוה את עצמה לו:

מצי מעכב - שאם רצה אינו כונס כדאמרינן לקמן ימהרנה לו מדעתו:

אביה נמי לא מצי מעכב - אי לאו שלא יהא חוטא נשכר:

אע"פ שאמרו אונס נותן מיד כשיוציאנה אין לה עליו כלום - ולא אמרינן אין קנסה תחת כתובתה שהרי לאביה נותן מיד אלא כסף קנסה הוא כתובתה וכן אם מת יצא כסף קנסה בכתובתה:

מי מצי מפיק לה - לא יוכל לשלחה כתיב:

כשתצא היא - אם יצתה מאליה ותבעה הימנו גט:

טעמא מאי תקינו רבנן כתובה - לשאר נשים:

מיגמר גמרי מהדדי - אונס ממפתה לשקלים ומפתה מאונס לחמשים: