רש"י על איוב יט

(מענה איוב): תוגיון. ל' תוגה:

עשר פעמים. עשר פרשיות יש עד כאן:

תהכרו לי. תתנכרו לי:

אתי תלין. אני הוא הלוקח מכות על משוגתי:

אם אמנם. אתם נוספים עלי לצרתי ותוכיחו עלי חרפתי מראים ומוכיחים חרפתי על פני:

אצעק. על חמס ולא אענה:

ויסע. לשון עקירה:

ויסולו. לשון מסילה:

אך זרו. ל' אכזר:

לבני בטני. לאותם שגדלתי בביתי כאלו הם בני:

עוילים מאסו בי. נבזה אני בעיני נערים וכ"ש בעיני שרים:

דבקה עצמי. שאני כחוש מעובי בשרי:

בעור שיני. כל בשרי היה לקוי בשחין ובתולעים חוץ מחניכי שיניו:

בעט ברזל. יחצבון בצור ואח"כ מעבירין את העופרת עליהם לתת לאותיות מראה שחרורית להכירם וכן דרך חוקק אבן ולא יתכן לפרש עט של עופרת שהרי רך הוא אצל האבן:

ואני ידעתי גואלי חי. וא"ו זה חוזר למעלה אתם תרדפוני ואני ידעתי גואלי חי ליפרע והוא יתקיים ויעמוד:

ואחרון על עפר יקום. לאחר שיכלו כל שוכני עפר הוא אחרון יעמוד:

יקום. יתקיים:

ואחר עורי נקפו זאת. והם אינם נותנים לב לגואלי אלא אחר מכת עורי נקפו ונקרו הקניטה והרדיפה הזאת שאמרתי שהיא לי כנוקף וחותך בעורי כמו (ישעיהו י׳:ל״ד) ונקף סבכי היער:

ומבשרי. אני רואה משפטים:

אלוה. ל' משפט ויסורין:

כי תאמרו מה נרדף לו. כמו (דברים ז׳:י״ז) כי תאמר בלבבך שהוא משמש לשון דילמא כלומר ושתהיו נותנים לבכם לחמול ולומר למה נרדפנו:

ושרש דבר. הנמצא בו מה היא לעולם לא תעלה בלבבכם הטובה הזאת שרש דבר על מה הוא עומד:

כי חמה. שאתם מגדילים עון המביא לידי חרב:

למען תדעון. ותבינו סוד הפורענות הבא על הרשעים ויש אם למסורת שדין כתיב כמו שיש דין בעולם כמו (שופטים ה׳:ז׳) שקמתי דבורה כן ראיתי בתנחומא: