רש"י על איוב כ

(מענה צופר): שעיפי ישיבוני. מחשבותי ישיבוני מענה לפי, ובעבור שאני חש ושותק ושמתי בי שתיקותי ישיבוני סעיפי לענות, אני שומע ממך יסורי כלימתי שאתה תכלימני, ועל כן דבר רוח יענני מבינתי להשיבך:

חושי. שתיקותי כמו עת לחשות (קהלת ג):

הזאת. תימה היודע אתה מדה המהלכת על פני כל הדורות מני עד:

כי רננת רשעים. כל ימי היותה מקרוב באה ולא לאורך ימי' עומד':

ושמחת חנף עדי רגע. בזמן מועט תכלה:

שיאו. גובהו:

כגללו. גלל של רעי:

ולא ימצאהו. יודעיו:

שזפתו. ראתהו:

בניו ירצו דלים. על אנשי סדום נאמר מענה זו שהיו גזלנים ואכזרים על עניים:

וידיו תשבנה. חמס כפיו:

אונו. כח אונסו:

עצמותיו מלאו עלומיו. כח נערותיו:

ועמו על עפר תשכב. כי ימות פתאום עם כחו:

אם תמתיק. כך ווסתו של רשע אם תמתיק בפיו רעה ואינו רואה לה עתה שעה שתחול יכחידנה תחת לשונו , עד בא העת שתצליח:

לחמו במעיו. ביום אידו נהפך למרורות פתנים:

חיל. ממון:

אפעה. נחש שרף:

בפלגות נהרי נחלי. גן עדן המתוקין כדבש וחמאה:

משיב יגע. הגזל שגזל:

כחיל תמורתו. כאשר תהיה תמורתו לחיל נכסי' גדולים אז יביאהו חסרון:

ולא יעלוס. בו, וכן יעלוז וכן יעלוץ שלשתן מתחלפות:

כי רצץ עזב דלים. לאחר שרצץ את דלים עזב הדלים ונטרד מן העולם והלך לו והם חוזרים וגובים ממנו גזלותיו:

כי רצץ. כשריצץ כמו (שמות י״ח:ט״ז) כי יהיה להם דבר בא אלי, כשיהיה להם:

כי לא ידע. את בטנו מעולם שליו, בטנו אומר לו תמיד גזול והבא למלאני ועל כן בחמודו. בבשר יופי חמדתו:

לא ימלט. כי יהא פוחת והולך ודומה לו ותמס כעש חמודו (תהילים ל״ט:י״ב):

אין שריד לאכלו. לא שייר ממאכלו לחלק לעניים:

על כן לא יחיל טובו. לא יצליח כמו (שם) יחילו דרכיו ובאנשי סדום מדבר שהיה עיניה' צרה באורחי' כי כן העיד (יחזקאל ט״ז:מ״ט) על סדום גאון שבעת לחם וגו' וידי עני ואביון לא החזיקו ורבותינו פירשו אין שריד לאכלו לא השרה תלמידי חכמים על שלחנו כמו ובשרידים אשר ה' קורא:

במלאות שפקו. בהתמלאות תאות לבו די, אז יצר לו. תבא עליו צרה:

ספקו. ל' די כדמתרגמינן כד ספיקו גמליא, ומצא להם היספקון:

כל יד עמל תבואנו. תחזק עליו ותצר יד עניים:

יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו. שליחות חרון אפו יהי למלא בטנו ואין זה לשון קללה אלא לשון נבואה ועתיד:

וימטר עלימו. הקב"ה:

בלחומו. בזעף מלחמתו פחים אש וגפרית כענין שנא' (בראשית י״ט:כ״ד) וה' המטיר על סדום וגו':

תחלפהו. חצים שתזרוק הקשת יחלפו את גופו לעבור מעבר אל עבר, ל"א תחלפהו, כמו תחליפהו (תקדמהו) קשת נחושה:

שלף. השולף עליו את הנשק:

ויצא. הנשק:

מגוה. מתוך תערה:

וברק. פלנדור"ש בלע"ז כמו ולמען היות לה ברק (יחזקאל כ״א:ט״ו) פורבי"ר:

ממרורתו יהלוך. ממרורתו של נשק יהלוך ומשם יהיו אמים ופחד על הרשע:

לצפוניו. לצורך מצפוני גנוזים הצפונים לו:

אש לא נופח. אש של גיהנם:

ירע שריד באהלו. תבא רעה לשריד שישאר באהלו, כל הפרשה כולה באנשי סדום:

ירע שריד באהלו. אפי' לוט הנמלט מהם באה רעה לאהלו זו אשתו שהיתה נציב מלח כן מצאתי במדרש רבי תנחומא:

מתקוממה. ל' אויב הקם כנגדו:

יגל. ל' גלות:

נגרות. יהיו אוצרותיו נתונות למשיסה ולבז כמו (מיכה א׳:ד׳) כמים המוגרים ארצה:

אמרו מאל. האמור עליו מלפני המקום אמרו לשון זכר מגזרת אמרי האזינה (תהלים ה), אמרתו לשון נקבה מגזרת אמרות טהורות: