רש"י על מלכים א יג

והנה איש אלהים. זה היה עדו:

מזבח מזבח. שבבית אל ושבדן (מדרש תנחומא תולדות יב):

ועצמות אדם. של ירבעם זה, אלא שחלק לו כבוד (שם):

ונתן ביום ההוא. הנביא מופת לדבריו ביום שנתנבא, זה לכם האות, המזבח נקרע היום מאליו, ונשפך הדשן לארץ:

ותיבש ידו. נקם הקדוש ברוך הוא על כבודו של צדיק יותר מכבודו, עומד ומקטיר לעבודת כוכבים לא יבשה ידו, ובשביל לעז הצדיק יבשה ידו (שם):

אלהיך. ולא אלהי, עדיין עומד במרדו:

ותהי כבראשונה. עומד ומקטיר לעבודת כוכבים:

וסעדה. אכול:

ונביא אחד. נביא השקר:

יושב בבית אל. ואינו משם, אלא משומרון בא, וכן הוא אומר בפרשת יאשיהו (מלכים ב כג יח): וימלטו עצמותיו את עצמות הנביא אשר בא משומרון:

אל הנביא. נביא השקר:

אשר השיבו. לאיש האלהים, מכאן אמרו (סנהדרין קד א): גדולה לגימא שמשרה שכינה על נביאי הבעל:

ויקרא. הנביא הזקן, אל איש האלהים:

לנביא אשר השיבו. שם זה לרכוב עליו איש האלהים:

בקברו. בבית קבורה שהיה לנביא השקר הזה בעיר:

כי היה יהיה וגו'. אולי ימלטו עצמותיו את עצמותי:

אחר הדבר הזה. שראה את המופת הזה, ושמע את דברי הנביא, ואף על פי כן לא שב ורבותינו דרשו (שם קב א): אחר שתפסו הקב"ה בבגדו, ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן: