רש"י על מלכים א יב

קטני עבה. אצבע קטנה שלי:

עקרבים. אשגלנטי"ר בלע"ז, שעוקצין כעקרב:

ראה ביתך. בית המקדש שבנית, לך לבדך יהיה:

אדורם. הוא אדונירם:

ואת שבט בנימן. העומדים על הגבול, שיהודה ובנימין היה גבולם סמוך זה לזה:

אם יעלה העם הזה וגו'. אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ויהיה הוא יושב ואני עומד, ובמוצאי שביעית בזמן הקהל, יקרא את פרשת המלך, שהוא ראש במדינתו, ואני כשאר העם, נמצאתי בזוי (סנהדרין קא ב):

עד דן. בסוף גבול הארץ:

בחודש השמיני. דרש להם הוא חדש האסיף, ובו ראוי החג להיות:

בדא מלבו. לשון כזב, קונטרובי"ר בלע"ז: