רש"י על שמואל ב יב

ויבא הלך. דימה את יצר הרע תחלה להלך, שעובר לדרכו, ואחר כך לאורח, שנעשה אכסנאי, ואחר כך לאיש, שהוא בעל הבית:

כי בן מות. הגוזל את העני, כאלו נוטל את נפשו, שנאמר (משלי א יט): את נפש בעליו יקח:

ישלם ארבעתים. כך אירע לו, שלקה בארבעה בנים, הילד ואמנון תמר ואבשלום:

ואת נשי אדוניך. מיכל בת שאול:

ואסיפה. והייתי מוסיף לך:

כי נאץ נאצת את אויבי. כנוי הוא זה, דרך כבוד למעלה ויונתן תרגם: ארי מיפתח פתחתא פומא דסנאי עמא דה':

ויאנש. לשון חולי:

ובא ולן ושכב ארצה. ובא הבית, ולן בלילה שוכב לארץ:

ולא ברה. לשון אכילה, כמו (לקמן יג ו): ואברה מידה:

בעבור ה'. אשר אהבו:

את עיר המלוכה. שני חיזוקי חומה היו בה, חיצונה ופנימית, עיר החיצונה, עיר מלוכה, והפנימית, למבצר ולחוזק:

את עטרת מלכם. תועבת בני עמון 'מלכם' שמו, לשון מולך:

ותהי על ראש דוד. אתי הגתי בטלה (עבודה זרה מד א):

מגרה וחריצים ומגזרות. כמין פצירה פים שקורין לימ"א, מיני יסורים הם:

מגרה. סכין פגום פגימות הרבה תכופות זו לזו:

חריצים. הוא מורג חרוץ מלא חריצים, כמין פצירה פים שקורין לימ"א:

במלבן. בטיט חוצות, וכן תרגם יונתן: וגרר יתהון בשוקיא.