רש"י על אסתר ב

זכר את ושתי. את יפיה ונעצב:

ויפקד המלך פקידים. לפי שכל פקיד ופקיד ידועות לו נשים היפות שבמדינתו:

תמרוקיהן. הן דברים המצחצחין כמו ומורק ושוטף, שמן ערב ומיני סמנים ובשמים המטהרין ומעדנין את הבשר:

איש יהודי. על שגלה עם גלות יהודה כל אותן שגלו עם מלכי יהודה היו קרויים יהודים בין הגוים ואפילו משבט אחר הם:

איש ימיני. מבנימין היה כך פשוטו, ורבותינו דרשו מה שדרשו:

לו לבת. רבותינו פירשו לבית לאשה:

ויבהל את תמרוקיה. זריז וממהר בשלה משל כולן:

הראיות לתת לה. לשרתה וכן עושין לכולן ורבותינו דרשו מה שדרשו:

וישנה. שינה אותה:

אשר לא תגיד. כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה שאם ידעו שהיא ממשפחת שאול המלך היו מחזיקים בה:

ומה יעשה בה. זה אחד משני צדיקים שניתן להם רמז ישועה דוד ומרדכי דוד שנאמר (שמואל א יז) גם את הארי גם הדוב הכה עבדך אמר לא בא לידי דבר זה אלא לסמוך עליו להלחם עם זה וכן מרדכי אמר לא אירע לצדקת זו שתלקח למשכב ערל אלא שעתידה לקום להושיע לישראל לפיכך היה מחזר לדעת מה יהא בסופה:

תר. זמן:

כל אשר תאמר. כל שחוק ומיני זמר:

אל בית הנשים שני. השני:

בחדש העשירי. עת צנה שהגוף נהנה מן הגוף זימן הק"בה אותו עת צינה כדי לחבבה עליו:

מכל הנשים. הבעולות שאף נשים הבעולות קבץ:

והנחה למדינות עשה. לכבודה הניח להם מן המס שעליהם:

ויתן משאת. שלח דורנות להם והכל כדי לפתותה אולי תגיד מולדתה, ואף על פי כן:

אין אסתר מגדת מולדתה. לפי שמרדכי יושב בשער המלך המזרזה והמרמזה על כך:

לשלח יד. להשקותו סם המות:

ויודע הדבר למרדכי. שהיו מספרים דבריהם לפניו בלשון טרסי ואין יודעים שהיה מרדכי מכיר בשבעים לשונות שהיה מיושבי לשכת הגזית:

ויכתב בספר דברי הימים. הטובה שעשה מרדכי למלך: