רש"י על משנה אבות ג:י

כל שרוח הבריות. כלומר כל מי שהוא אהוב למטה [נ״א לבריות] בידוע שהוא אהוב למעלה [נ״א למקום]:

שינה של שחרית. שהולך וישן עד שיעבור זמן ק״ש. נ״א עריבה לו לאדם ונמשך בה ומבטלתו מן התורה:

ויין של צהרים. שמביאתו לידי שכרות:

ושיחת הילדים. בחורים שעוסקים בדברי ליצנות ובני אדם רודפין אחריהם:

וישיבת בתי כנסיות. שמתכנסים ועוסקים בדברים בטלים ונמשכים שם בני אדם: