רש"י על משנה אבות א:ב

שמעון הצדיק כהן גדול היה. משירי לשון שיריים כלומר בסוף שלא היה עמהם בתחלת הבית בימי עזרא:

על התורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי:

ועל העבודה. של בית המקדש כמו שמצינו בתענית אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ לכך היו קורין במעשה בראשית כל ימי השבוע:

ועל גמילות חסדים. מלוה מעותיו לעני שהוא גדול מהצדקה לפי שאינו מתבייש ועוד שגמילות חסדים נוהג בין בעשירים בין בעניים [בין במתים בין בחיים בין בגופו בין בממונו מה שאין כן בצדקה כמו שאמרו גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה] וכה״א וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו [וכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה] ללמדך שבשביל החסד העולם מתקיים: