רש"י על משנה אבות א:א

משה קבל תורה מסיני וכו ' [ולמדה לכל ישראל שנאמר ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל ולמה נאמר ומסרה ליהושע ולא לאלעזר ולפנחס ולא לשבעים זקנים המתנבאים במחנה. שלא רצה למוסרה אלא למי שהי' ממית עצמו מנעוריו באהלי החכמה וקנה שם טוב בעולם וזהו יהושע שנאמר יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל ואע״פ שכתוב' על פנחס תורת אמת היתה בפיהו וגו']:

ויהושע לזקנים. ולא רצה למסרה לשבעים זקנים שהיו בימי משה אלא מסרה לזקנים שהיו רודים ושוטרים על ישראל כמו שנאמר ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע וזקנים הללו מסרו לכל זקנים שהיו בכל דור ודור כמו לעתניאל ועתניאל לאהוד ושאר שופטים שהיו אחריו עד [שהגיע לנבואת עלי הכהן ולשמואל הרמתי (שכן כתב במשנה):

ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. מסרוה זה לזה עד] שבאו לאנשי כנסת הגדולה [ואלו הן] זרובבל נחמיה שריה רעליה ומרדכי בלשן שהיו בימי עזרא בבנין בית שני ולמה נקראו אנשי כנסת הגדולה מפרש במסכת יומא בפ' בא לו כ״ג שהם היו כנסיה גדולה וקדושה שהחזירו עטרה ליושנה [תרגום ישן עתיק כלומר לעתיק יומין] לפי שמשה אמר האל הגדול הגבור והנורא באו ירמיה ודניאל ולא אמרו הגבור והנורא וכו' והם החזירוהו כבתחלה לפי שהם אמרו הרי היא גבורתו של הקב״ה שאלמלא כך היאך אומה יחידה יכולה להתקיים בין כמה אומות:

הם אמרו שלשה דברים שהתורה מתקיימת עליהם. הוו מתונים בדין. לשון ממתינין שלא יהיו גומרין הדין במהרה אלא חוקרין בו בעומק לפי שהדין יושב ברומו של עולם שהרי לעשרת הדברות סמכו הכתוב דכתיב ואלה המשפטים ללמדך שהם גופי תורה וכן הוא אומר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה זה חזקיה וסיעתו שכתבו ספר ישעיה וספר משלי כדמפרש בבבא בתרא פרק א' והעתיקו לשון ישן מיושן ולענין הדין היו אומרים שצריך לו לאדם ליישנו כדי לעיין בו יפה. ס״א מתונים לשון קשה כלומר שיהיו מתקשים ומתחממים בדין שמתוך כך יצא הדין לאמתו:

והעמידו תלמידים הרבה. שאם העמדת תלמידים בבחרותך העמד תלמידים אף בזקנותך שאי אתה יודע איזו מהם יכשר מחבירו:

ועשו סיג לתורה. כלומר עשו משמרת למשמרתו כדי שלא יבא לידי איסור של תורה וכו':