רשב״א על יבמות צא.

בת כהן מן התרומה בתרומה דרבנן. כלומר דאלו בתרומה דאורייתא פשיטא, דאף על גב דכל באונס לאו זונה היא כדאמר רבא בפרק הבא על יבמתו (לעיל יבמות נו, ב) מכל מקום נבעלה לפסול היא ומפסלא בין לכהונה בין לתרומה כדאיתא בפרק אלמנה לכהן גדול. ורש"י ז"ל לא פירש כן במשנתינו.

הא דאמרינן ביאה דעיקר איסורה היא לא קניס וכל שכן מציאה ומעשה ידיה דממונא הוא דלא קניס. פי' וה"ה דמודו נמי בהפרת נדרים. ומסתבר לי דהאי לישנא לאו דוקא, חדא דהא איכא הפרת נדרים, ועוד דמאי שייך למימר במציאתה ומעשה ידיה דממונא הוא לא קנסינן דאטו מאן דאמר דאינו זכאי במציאתה ומעשה ידיה משום קנס ממון הוא, וכי איהו מאי עבד דקנסינן ליה ובמעשה ידיה דינא תנן משום דכיון דלית לה מזוני אף היא אינה נותנת מעשה ידיה. ומציאתה נמי לאו קנס ממון הוא, אלא כי היכי דתהוי ליה איבה ותיפוק אלא משום דעיקרא דמלתא ממונא הוא לגבי ביאה קרינן ליה ממונא אף על גב דעיקר תקנתא לאו משום קנסא דממונא הוא.