רשב״א על ראש השנה ו.

אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון. כלומר ממון שנדר ליתן ואין לו, וכדדרשינן בפרק במה מדליקין (שבת לב, ב) בעון נדרים אשתו של אדם מתה, שנאמר (משלי כב, כז) אין לך לשלם וגו'. והא דאמרינן הכא ולא באשתך חטא בדשלם לאחר שעבר על בל תאחר, וההיא דהתם בדלא שלם כלל.

תשמור זו מצות לא תעשה. ומיהו כולהו אשלש רגלים קיימי, דבין לאו דבל תאחר ובין לאו דתשמור לא עבר עליהו עד שיעברו עליו שלשה רגלים.

ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך [למה לי] מיקריב אותו נפקי. ואם תאמר הא דתנן בערכין פרק האומר משקלי עלי (ערכין כא, א) חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן, היכי דמי אי בשעבר על בל תאחר אפילו חטאות ואשמות נמי, דהא חטאות ואשמות נמי מהאי קרא נפקי, דאכולהו כתיב ועשית. ואי קודם שיעבור על בל תאחר אפילו עולות ושלמים נמי לא. ואוקימנא בתוס' (ד"ה יקריב) בשלא עבר עדיין, אלא שאנו רואין אותו מתעצל בהבאתו. ועדין צריכה תלמוד.

הא ד אמר רבא וצדקה מיחייב עלה לאלתר. הא פרישנא לה לעיל בריש שמעתין (ראש השנה ד, א ד"ה חייבי) בסייעתא דשמיא.