עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryרש"ש על זבחים

רש"ש על זבחים ב:

Rashash on Zevachim 2b · רש"ש על זבחים · free full Hebrew text

Open in the reader →

גמרא אלא אם כמה שנדרת עשית כו'. עי' פרש"י ובפי' הרמב"ם ולשון הרע"ב אם כו' שנשחט לשם נדר. משמע דאם שחטו לשם עולת נדבה או חובה אינו עולה ג"כ לשם נדרו. ואולי מדמה לה לחטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם דמסקינן לקמן (ט ב) דפסולה. אבל יותר נראה לדמותו לתודה ששחטה לשם תודה אחרת דכשרה לקמן (ז) ע"ש בפרש"י ד"ה לא דידיה. וכ"מ לקמן בספ"ד במשנה דתנן והחטאת והאשם לשם חטא. דמשמע דשאר קרבנות לא בעינן לשם אותו דבר דוקא. וכ"מ במנחות (ב ב) רש"א כו' שהקומץ מחבת לשם מרחשת מעשיה מוכיחין כו'. ואם איתא משכחת לה בכה"ג וע"ש בכל הסוגיא. ואגב עיוני תמהתי על מה שהשמיט הרמב"ם דין השוחט תודה לשם תודת חבירו דפליגי בה רבה ור"ח לקמן (ז):

שם לא הוית גבן באורתא כו'. ב"ק (כ) וש"נ. ונ"ל דצ"ל בי הרמך בה' עמש"כ בגיטין (ס ב):

שם ואי ס"ד סתמא פסול כו' קיימי ב"ד כו'. התוס' נדחקו לפרש דאף מי שלא היה בלבו היינו שלא הוציא בשפתיו אבל מ"מ בלבו חשב וכלפי לייא. ועוד קשה לישניה דמי שלא היה כשר דמשמע בדיעבד (עי' ריש חולין) הלא תנאי ב"ד הוא דוקא דלא לימא. אשר ע"כ נלע"ד דהאי ואי ס"ד כו' הוא פירוש לדברי ר' יוסי וכוונת ר"י הוא לומר דאף שלא היה בלבו דהיינו שלא חשב ג"כ כשר בדיעבד. וראייתו דהא תנאי ב"ד הוא דלא לימא (ר"ל בהוצאת פה) לשמו דילמא כו' אבל מ"מ בלבו צריך לחשוב לשמו (ובזה אין חשש דלמא יחשוב שלא לשמו דבזה לא יפסול הזבח כמש"כ התוס' בס"פ המפקיד דכל מחשבה הפוסלת בקדשים אינה אלא בדבור דוקא ועי' לקמן ד ב' תד"ה מחשבה וכ"כ רש"י במנחות ב ב) ואי ס"ד דאם לא חשב אף בדיעבד פסול קיימי ב"ד כו' וכפי' התוס' ונכון בעז"ה. ובמש"כ א"ש כפשטיה הא דתנן לקמן ברפ"ח זה יקרב לשם מי שהוא. דנדחקו התוס' לפרש דר"ל סתמא מפני הא דר' יוסי דאמר דתנאי ב"ד הוא דלא לימא לשמו. ולפמש"כ דמודה ר"י דמחשבה בעי לכתחלה לשמו יל"פ דיחשב בלבו לשם מי שהוא. אך עומד לנגדי הא דדייק רבה לקמן בס"פ ב"ש מהא דר' יוסי טעמא שלא היה בלבו כלל הא היה בלבו לשם חולין פסול ולפי מה שפירשתי דהיינו בלבו ממש. הא אינו פוסל אלא בדבור פה וצ"ע:

תד"ה הא לשם. הנ"א שנדפסה בגליון היא משובשת וכבר העיר בזה הצ"ק:

תד"ה אתנו. פעמים שטועה וסבור שהוא קרבן אחר. ק"ל דהא פלוגתא דאמוראי היא במנחות (מט) בעקירה בטעות אי הויא עקירה או לא. ותיקשי מדר"י למ"ד דלא הוי עקירה. ואנן קי"ל כוותיה. עי' רמב"ם פט"ו מהל' פהמ"ק ובכ"מ. ועמש"כ בעירובין (לז):