רש"ש על זבחים ב.

במשנה הבכור והמעשר כו'. ק"ל מדוע לא קאמר נמי מעשר ששחטו לשם בכור כשר ואיפכא פסול דהא לקמן פ"י מבואר דבכור קדוש טפי ממעשר שקדושתו מרחם ונאכל לכהנים:

גמרא ל"ל למיתני אלא כו' ליתני ולא עלו כו'. לפי עומק חכמת הלשון נ"ל דלא מצי למיתני ולא עלו כו' חוץ כו' דהיה משמע דהחוץ כו' שב על ולא עלו ולומר דהפסח והחטאת עלו לשם חובה. אבל השתא דתני אלא משמעותו דעיקרו אתי לאשמעינן דכשרים. ומובן שפיר דחוץ בא לאפקועי מכלל כשרות. ועמש"כ רפ"ז דפסחים:

ד"ה אלא. וישחטנו לשמו. כצ"ל:

תד"ה לשם גבוה. כגון בגבוה. נדפס בגליון נ"א בנמוך. ר"ל דבזה לא נצטרך להגהת משמע כו':

בא"ד וי"ל משום דדרשינן טעמא דשמעון כו'. כצ"ל (צ"ק):

בא"ד ועוד יש לדקדק כו'. מה שנדפס בגליון וצ"ע כו' והוא מח"ג. אינו כלום. דהתוס' דייקי שפיר דא"א דלשם נמוך כשרים א"כ מאי איריא מפני ששחטן לשם גבוה מהן כיון דאפילו לשם נמוך כשרים: